Yom Kippur 2014
øáäãìåâ ìàéçé ìù åðçìåùî
ä"òùú íéøåôéëä íåé
æééøâðåé ìà÷æçé éáø ïåàâä éðåéìâ ã"éä (äé÷áåìñ) [ñòéøòôò] áåùòøô øéòá õ"åîå ïééã
íéøåôéëä íåé úåëìä 'íéøôà äèî' øôñ ìò נושאים שנידונו בהרחבה בהערות :מסירת גט בעשרת ימי תשובה /קביעת היום לאמירת סליחות ליום חמישי לתשובה ,בעקבות הסליחה 'שלוש עשרה מדות' :אזכרה אלהים ואהמיה / הידור טבילה במים חיים לטבילת עזרא ולטהרת ערב יוה"כ /האם ניתן לערוך ערוב תחומין ליום כיפור /אמירת הווידוי בקול שיר ונעים /האם ישנו חיוב לעמוד עם פתיחת ארון הקודש
תוספת לתולדותיו של רבי יחזקאל יונגרייז מפרעשוב גליון שו"ע יו"ד ח"א שלו פורסם ב'כרם שלמה' ,חוברת קמה .1כן פרסם בשנת תר"צ פלפול בענין הכשרת כלי מבליעות איסור דרבנן שאין לו שורש מן התורה .2על 'קול קורא' שנערך בהונגריה בשנת ת"ש ונחתם על ידי עשרות רבני המדינה ,מתנוססת חתימתו.3
סימן תרב קצה"מ ס"ק כד" :לענין כשנותן גט בעשי"ת האיך יתנהגו בנתינת חרם ,ע' תשובת תשורת שי ח"א סי' רכא."*4
1בקטלוג של מכירת 'קדם' הוצע למכירה שו"ע יורה דעה ח"ג ,עם הערותיו של רבי יחזקאל מפרעשוב ,ונמכר .קטלוג קדם ,33 ,פריט .279 2ירחון התורני 'שערי אורה' ,בהוצאת האחים הרבנים נפתלי ומרדכי דוד פריד מקאפיש ,מיהולוביץ ,שנה א חו' ה ]תמוז תר"צ[ ,סי' מט. 3כרם שלמה ,שנה ג חו' ח עמ' מה )התודה והברכה למכובדי הרב מרדי אריה וואקסמאן שליט"א ]בורו פארק[ שהעירני על כך(. 4הרמ"א בסימן תרב כתב" :אין נותנים חרם ואין משביעים אדם בבית עד אחר יוה"כ" ]והיו קהילות שהקפידו על כך במשך כל חודש תשרי )שו"ת חת"ס חו"מ סי' עז( בעקבות ייחודו של החודש שאין אומרים בו תחנון עד סוף החודש[. מקורו של רמ"א הוא מהמסופר על מהרי"ל .המנהג היה שבעל אבידה היה מכריז בבה"כ שנאבדה לו אבידה ,והחרים כל מי שמצאה או יש לו ידיעה כל שהיא עליה ,והוא החרם המיוחס לרבנו גרשום מאה"ג .פעם אחת היה בעל אבידה בעשי"ת ורצה להכריז את החרם ,ומהרי"ל מנעו ,והתבטא :אין שייך לחקור בחרם בימים אלו אשר חיינו תלואים .גם אם אדם חייב בשבועה לחבירו ימתין עד אחר ימים הנוראים להשביעו אז" )מהרי"ל ,הל' עשי"ת ,סע' ה( ]אגב :גם
à
øáäãìåâ ìàéçé ìù åðçìåùî
ä"òùú íéøåôéëä íåé ועיין בשו"ת שיח יצחק סי' ט בזה
5
מט"א סע' מד" :אומרים צדקתך צדק *אפילו כשחל עיו"כ למחרתו."...6 ע"ל בסימן תרג סע' י באלף למטה אות ג'
7
ב'מנהגי וורמייזא' )עמ' קנח( כתוב לאמור שאין מכריזים חרם ושבועה בימים אלו[ .לכאורה הקפדה זו מתנגשת עם מנהג אחר גם הוא מאשכנז ,שאחרי עריכת ומסירת הגט ,הכריזו חרם על דעת הקדמונים על כל מי שיוציא לעז על הגט. ספר תשורת ש"י הוא לרבי שלמה יהודה טאבאק ראב"ד סיגוט ,נדפס בסיגט תרס"ה נשאל על כך" :אשר שאל כיצד יתנהג בעשי"ת כשנותן גט" .ומייעץ לא לומר את הנוסח המקובל לאמרו אחרי מסירת הגט ,שגוזרים חרם על מי שמוציא לעז על הגט ,אלא אומרים רק תחילת הנוסח שיש חרם קדמונים שלא להוציא לעז על הגט ,ואין מסיימים שגוזרים זאת גם עכשיו. 5בשיח יצחק מהדורת מכון ירושלים תשנ"ה ,התשובה בסימן רפה .ואלו עיקרי דבריו: "נשאלתי אם רשאים לסדר גט בין כסא לעשור ,מטעם שאחר נתינת גט מזכירים 'חרם דר"ת והגדולים אשר עמו' על המוציא לעז על הגט .וברמ"א ]סי' תרב[ כתב שאין מכריזים חרם בבי"ד בימים אלו? הנה ב'סדר הגט' ]ס"ק ג[ לא הזכיר רק זאת ,שצריך ליזהר מלסדר גט בערבי שבת ויו"ט ,ולא הזכיר ימי התשובה, שמע מינה דסבירא ליה דבימי התשובה אין קפידא ,שהרי בפוסק לא שייך 'תנא ושייר'. והנה רבי שלמה קלוגר בספר החיים שלו ]הל' יוה"כ[ מברר שלצורך גדול מותר להכריז חרם או שבועה ,שהרי איתא במשנה פ"ק דיומא שהשביעו את הכה"ג שלא יהיה צדוקי .ואפשר שיש לחלק ג"כ בין חרם ממש ובין הכרזת חרם זה ,שמודיעים רק החרם שעשה ר"ת והגדולים שעמו .והנה דודי הגאון רבי יעקב הלוי ]פראגר[ כתב לי :שלדעתו יזכירו רק שר"ת ושאר גאונים גזרו שלא להוציא לעז ,ולא יזכיר תיבת חרם.".... רבי עמרם בלום אב"ד ב' אויפאלו דחה בשתי ידיו את סתירה זו .הוא נשאל ע"י בנו רבי יצחק יעקב על דברי מהרי"ל מדבריהם שהשביעו את הכהן הגדול! ולא קשה :א[ גם לדברי מהרי"ל כשאין מנוס מלחכות ,אפשר להשביע גם באמצע עשי"ת .ב[ מהרי"ל איירי בענייני ממון ,ושאני ממון דאיתיהיב למחילה וצריך לוותר משלו כדי שלא ישבע בימים אלו .אבל במקדש נשבע לדבר מצווה ולכפרת כלל ישראל ,כמובן שאי אפשר לוותר על השבועה .ג[ דווקא בשבועה לשעבר "שבשעה שיצאה מפיו ישנה אפשרות שישקר ,בזה נמנעים ,אבל בשבועה דלהבא אין נמנעים כלל". ובכלל מסיים רבי עמרם :גוף דברי מהרי"ל הם הקפדה יתירה והנהגה טובה ,ואין מקום להקשות מהתלמוד והראשונים לעומת הנהגות טובות ,שו"ת בית שערים ,סי' רפט. כאן המקום להעיר שכבר כמאה שנה לפני פוסקים אלו היו קהילות שחששו לערוך גט בחודש תשרי ,ואת זאת מצאנו בקהילות האשכנזים בליוורנו .בקובץ מנהגי ליוורנו משנת תקפ"ט שנערך ע"י רבה רבי שלמה מלאך נמצא כתוב בין השאר" :על צד הדחק סידרנו גט בארבעת הימים לחודש תשרי ,ושמענו קול עוררים ונוקפים ,מטעם שאין נותנים חרם בין כסה לעשור .והשבנו שלא נקרא ליתן חרם שאם לא יראה ולא ימצא מי שמערער על הגט בטל החרם מעיקרו, ואחר החיפוש מצאנו שבשנת תק"ב נסדר גט במת"ק באותו יום ממש" ,קובץ מנהגי ליוורנו ,צורף לספר מסגרת השלחן לרבי מנחם עזריה קאסטלנובו ,דף רח ע"א סע' כז .דבריו הובאו בשדי חמד מע' גט סי' א ס"ק יב ,והוסיף שכן המנהג הפשוט בארצות המזרח. ואוסיף שבפולמוס סביב הגט באנקונא בשנת שכ"ו ,פולמוס שחבק כל גדולי ישראל ,נתינת הגט היה ביום ח' בתשרי ,ראה מבי"ט סי' קכט; שו"ת רמ"א סי' נה. 6מנהג אשכנז המקורי לא לומר צו"צ בשבת שובה ,מהרי"ל ,הלק עשי"ת :והטעם משום דכתיב 'משפטיך תהום רבה' ואנו מבקשים שלא יבוא במשפט עמנו ,אך לפנים משורת הדין יעשה לנו .דבריו הובאו במנהגי אשכנז :הגהות מנהגים )טירנא( ,עמ' קב ס"ק קלד; נוהג כצאן יוסף ,הל' שבת שובה ,עמ' רעד סע' ג; מנהגי וורמייזא עמ' קע ובארוכה בהערת העורך )רבש"ה(; מנהגי מגנצא ,עמ' ;6מנהגי אמסטרדם ,עמ' צה ועוד. מנהג פולין הוא כן לומר ,הובא לראשונה )?( בהגהות מנהגים )טירנא( ,ס"ק קלד .משם למטה משה ,סי' תתלג המסיים בצורה ברורה "דלא כמהרי"ל"; ברמ"א סי' תרב ]הפלא הוא שבד"מ העתיק את לשון מהרי"ל במלואו ללא הסתייגות בכך שאין המנהג העכשווי כן[; אליהו רבא ,תרד ס"ק ג .מנהג פולין גבר על מנהג אשכנז ,ואכן כך נוהגים רוב קהלות ישראל. את התוספת "אפילו כשחל יוה"כ למחרתו" ,נמצא כבר באליהו זוטא. 7שם מבואר שבמנחה לפני ערב יוה"כ אומרים תחנון .באל"מ ציין לדברי הא"ר שמורה אחד נשאל בזה ,והוכיח ממה שכתב הרמ"א בפשיטות שאומרים צו"צ בשבת תשובה.
á
øáäãìåâ ìàéçé ìù åðçìåùî
ä"òùú íéøåôéëä íåé
סימן תרג מט"א סע' ז" :בערב יוה"כ ...ואם חל ערב יוה"כ ביום א' אין לעשות הנרות בערב שבת מפני כבוד שבת אלא יש להקדים עשייתן ליום *ה'". ומזה נתפשט המנהג ג"כ לומר את הסליחות של י"ג מדות ולא בע"ש וגם מטעם דמתענים ע"כ מקדימים בכדי שלא יכנס מעונה לשבת .8ומכל זה נראה דאם חל יוה"כ ביום ה' אז אין צריך להקדים ליום ב' כי יש אומרים שהמנהג להקדים ליום ב' שהוא יום קריאת התורה ,ויצא לפי זה ממה שהמנהג להקדים כשחל בער"ש ליום ה' ,ואינו ראיה וכנ"ל .ולא ראיתי עוד מי שדיבר בזה .גם מנהג הנ"ל להקדים ליום ה' לא נתפשט בכל המקומות ,כי מנהג קצת חסידים בכה"ג לומר בע"ש .ומפנ"ז שאין שום טעם וסברא להקדים ליום ב' כשחל יוה"כ ביום ה' ,כנלענ"ד. שוב בא לידי ספר אלף המגן על המט"א ,והוא הביא מנהג הרבה מקומות להקדים ליום ב',9 אולם לדעתי אין למנהג זה שום יסוד לענ"ד ,וא"י ]=ואיני יודע[ אם נתפשט כמ"ש הוא, והבוחר יבחר.10
8כיוון לדברי רבי מרדכי ליב וינקלר אב"ד מאד .בשנת תרפ"ט נשאל מאת רבי אברהם אהרן ברוין מחשובי קהילת ב'אויפאלו בכך שבקהלתו לא נהגו כך ,ולא הקדימו ליום ה' ,האם יש להם לשנות למנהג הרווח כיום ,ולהקדימו ליום ה'? אב"ד מאד השיבו שאין להם לזוז ממנהג רבם רבי עמרם בלום ]בעל 'בית שערים'[; מאידך בעירו הנוהג כן להקדים ליום ה' ,ומנמק זאת" :בימים הקדמונים נהגו להתענות ]ביום ה'[ ,אפילו מי שלא התענה כל עשי"ת ,ובקהילות רבות היה קיבוץ בבה"כ וסיימו תהלים ,והרב מרא דאתרא דרש בהתעוררות גדולה ,והא ביום ערב ש"ק קשה להתיר התענית ,על כן השתרבב המנהג אפילו בזמן הזה שאין מתענים רק יחידי סגולה ,מפני חולשת הדור ,על כן כל אתר ואתר יעמוד במנהגו" )שו"ת לבושי מרדכי ,מהדורה רביעאי ,סי' יח(; וכן כתב בשו"ת רשב"ן או"ח סי' רלג ד"ה ועוד טעם כי נוהגים. בד בבד הריץ ר' אברהם ברוין אותה שאלה לרבי בן ציון בלום בנו אהובו של רבם רבי עמרם ,שבשנה זו חל יו"כ ביום שני ,האם להקדים סליחות י"ג מדות ליום ה' או ליום ו' ,ויסוד שאלתו היות ומנהג האב – רבי עמרם שהקדים ליום ו' ,האם שרי לשנות. בתשובתו מודה ר' בן ציון שאינו זוכר בדיוק את מנהג אביו בכגון דא" :אך אם כנים דבריו וודאי ראוי ונכון לנהוג כמנהגו באתריה דרב בלי שינוי ותמורה" .בהמשך מעלה ובונה מערכה רחבה עם השוואות ומקבילות לשאלות דומות, וממציא אסמכתאות לשני המנהגים .וסיום דבריו דומים למהלכו של הרב יונגרייז ,וז"ל" :יותר נכון לקבוע י"ג מדות לעש"ק .ובכל זאת גם אני שמעתי שיש מקומות ובפרט במכון שבתם של הרבנים הצדיקים שליט"א שקובעים יום י"ג מדות ליום ה' ואז אומרים גם סדר תשליך .אבל מ"ש בספר 'אלף המגן' שגם כשחל יו"כ ביום ה' מקדימים ליום הכניסה ,זו לא שמעתי מעולם) "...שו"ת שיבת ציון ,קרית אונגוואר תשע"א ,סי' סט( 9אלף המגן לרבי משולם פינקלשטיין מווארשא ,סי' תרג ס"ק י" :נוהגים בהרבה מקומות כשחל יוה"כ ביום ב' או ביום ה' אזי מקדימים לומר הסליחות של י"ג מדות ביוום ב' או ביום ה' שלפניו כדי שלעולם יאמרו סליחות של י"ג מדות ביום הקריאה .ויש מקומות המנהג הוא אצלם שאין משנים בשום פעם ,וכל מקום יחזיק כמנהגו". 10המנהג רק כשחל יוה"כ ביום ב' להקדים ליום ה' ,מצאנו לראשונה אצל אחדים מגדולי הונגריה ,כעדות רבי שלמה צבי שיק רבה של קארצאג המעיד על רבותיו-דודיו :מהר"ם שיק ורבי דוד שיק אב"ד טאקאי )שו"ת רשב"ן או"ח סי' רלג( .וכן כתב רבי דוד צבי הופמן אב"ד ור"מ ברלין שכך יש לנהוג וכפי שנהג רבו מהר"ם שיק ,שו"ת מלמד להועיל, ח"א סי' קיח ]אם כי מרהיטות לשונו נראה שידיעתו זו ינק מהרשב"ן[ .וכן מדויק בלשון הלבו"מ ,שהקדימו רק ליום ה'. גם בעל 'דברי יואל' מסאטמר הקדים רק כשחל ביום ב' ,אז אמרו סליחה לי"ג מדות ביום ה' שלפניו ,אולם כשחל ביום ה' לא הקדים ליום ב' אלא כרגיל ליום ג )מחזור דברי יואל ,יוה"כ ,עמ' כג(.
â
øáäãìåâ ìàéçé ìù åðçìåùî
ä"òùú íéøåôéëä íåé
סימן תרו מט"א סע' יב" :ערב יוה"כ ...ואם היה במקוה מ' סאה אפילו אם הם *שאובין ,אם היה בקרקע וטבל בתוכם ,טהור".11 עי' בשו"ת משנה שכיר ח"א סי עט מש"כ בשם הירושלמי פ"ג דברכות שמשמע שיש להחמיר 12 אף בטבילות ,ויראה שיהיה מים חיים ,עיי"ש
אולם מנהג רבים מחצרות ה"חסידים" מקדימים גם ליום ב ,והאמת שכך הוא מנהג אשכנז הקדום!! וברבות השנים נשכח ,וד"ל ,ראה מנהגי וורמייזא עמ' קלט הערה ,61ועדיין חילופי מנהגים אלו מצריכים מחקר מקיף ויסודי. 11טעם לטבילה זו כתב הרמ"א שהוא משום טהרה ,ואילו השל"ה נימק שהוא משום תשובה ,כגר המתגייר שהוא טובל ,ולכן צריך לכוין שהוא טובל לשם טהרה ובשביל תשובה .הנפק"מ בין שני הטעמים הוא :לדעת רמ"א מהני הטלת תשעה קבין מים על הגוף ,שמועילה לשם טהרה ,ואילו לדעת של"ה אינה מועילה .וכבר קדמו רבי חיים הכהן – תלמוד מובהק לרח"ו – בהלכות יוה"כ שלו :לאחר הביאו דברי הזוהר בחשיבות טבילה זו ,ממשיך" :מבואר מזה כי לטהרה גדולה זו אינו מועיל תשעה קבין כדין בע"ק ,לפי שזה מורה לזווגא דמטרוניתא" )טור ברקת ,או"ח ס' תרו סע' ד(. אגב ,בנידון זה היה מו"מ בין רבי משה גרינוולד אב"ד חוסט בעל ערוגה"ב לבין רבי יואל טייטלבוים אב"ד סאטמר בעל 'דברי יואל' ,שהראשון סבר שלא מהני ט"ק ואילו האחרון סבר שמהני ,וכמה מרבני הדור שלעבר ניסו לנמק את דעתם ,ראה אצל הרב חנניה ליפא דייטש אב"ד העלמץ ,טהרת יו"ט ,חלק יט עמ' ריט-רכא ,אגרת רבי יוסף גרינוולד מפאפא ]וצורפה לשו"ת שלו 'ויען יוסף' או"ח סי' שנט[ ומכתבו של רבי נפתלי אב"ד שארמאש ]וצורפה לשו"ת שלו 'תפארת נפתלי' או"ח סי' מד[ ובטהרת יו"ט חלק כ עמ' ז נוספה מענתו של רבי שמעון ישראל פוזן אב"ד שופרן ]וצורפה לספרו תורת א' ,ח"ב איגרת נד[. 12שו"ת משנה שכיר לרבי יששכר שלמה טייכטל ראב"ד פישטיאן :את מערכתו הוא מתחיל בכך שפשוט הוא שמעיקר הדין די לנו גם מים שאובים לטבילת עזרא ,אולם מאידך יש מקום להחמיר למים חיים וזאת על פי גילוי שמצא בדברי הירושלמי" :מכל מקום מצאתי )ברכות פ"ג סוף ה"ד( שלכתחילה יש להחמיר אף בטבילת עזרא למים חיים ,וחידוש שלא הובא דבריהם בפוסקים" .ובכל מפרש הוא דבריהם בבבלי שכל המחמיר בה מאריכים לו ימיו ,משום שהוא מידה כנגד מידה ,הוא טבל במים חיים ,מעניקים לו בתמורה חיים .ומסיים" :ומכאן תשובה לאלו האומרים שאין מעלה במקוה מים חיים מול מקוה מי גשמים לטבילת נדה ,ועוד מתיהרים לומר שמקוות מי גשמים עדיפה ,וסומכים על דברי החת"ס יו"ד סי' רג ,ומדברי הירושלמי אלו אנו למדים להיפך". הרב טייכטל הוסיף לחזק את דבריו בקונט"א שצירף לסוף הספר :מדברי שאילת יעב"ץ )ח"א סי' פח( שהאריך בביאור דעת רבותיו של רש"י ,ומסיים רי"ע" :ואני חושק וחפץ מאוד אם יספיק השי"ת בידי לעשות מקוה מים חיים כראוי מטעם אחר ,כדי להינצל מכמה דקדוקי הלכות שבדיני מקוואות וחששות רבות במקוה נוטפין ,עכ"ד היעב"ץ". חידוש נמצא בתנא דבי אליהו רבה )פרק טו( שהרואה קרי שלוש פעמים טעון טבילה במים חיים כזב] .להעיר מירושלמי נוסף שצוטט אך ורק בראבי"ה ,ולא מצאנו לו חבר ,והוא ירושלמי בברכות ]פ"ג ה"ד[ :תני בעל קרי החולה שנתנו עליו ט' קבים מים ...אבל אינו מוציא את הרבים ידי חובתן עד שיבוא במ' סאה של מים חיים" )ראבי"ה ברכות סי' סג( .וכבר העיר המהדיר )אפטוביצר( שלגירסא זו אין אח ורע([ רבים פירשו שכוונת הירושלמי דלא כהבנת ראב"ד פישטיאן :אלא החידוש הוא שהמים לא שינו ממקומם על ידי מעשה אדם והיינו שאיבה מכיון שנעקרו מקרקע הכלי נעקר חיותן :פירוש החרדים; ר"ש סיריליו; העמק שאלה; וראה :שו"ת אהל משה )צווייג( ,ח"א סי' מ ס"ק ד ואילו רבים מהאחרונים נקטו את הירושלמי כפשוטו שיש מקום להדר במים חיים :וכלשון רבי יוסף ענגיל בגיליוני הירושלמי שלו )דף מט טו"ג( שכתב על הירושלמי" :יש מחמירים בטבילת עזרא להצריך מים חיים ,והוא חידוש גדול" ..שו"ת עין יצחק )ספקטור( ,ח"א או"ח סי' ב ס"ק ג" :על כן אף שמן הדין סגי בשאובין מ"מ היו נוהגים העם ובפרט ביוה"כ לטבול במים חיים ולא בשאובין"; שו"ת זכרון יהודה )גרינוולד( ,או"ח סי' כז; צפנת פענח עה"ת )רוזין(, תולדות כו ,יט. דיונים על שיטת הירושלמי :שו"ת הרב"ז )שפרן( ,יו"ד סי' קז; שו"ת באר מרדכי )פארהאנד( ,סי' ו ובעיקר בסעיף ו; שו"ת חלקת יעקב )ברייש( ח"ג יו"ד סי' ס ס"ק ב ,ומסיים" :ודכירנא בבחרותי ,כד הוינא בצלא דמהימנות אצל כ"ק מהרי"ד זצ"ל בבעלזא בימי ראש השנה ,אלפי אנשים הלכו בקושי ודוחק גדול למקווה הקטנה של מעין ,ובחדר השני
ã
øáäãìåâ ìàéçé ìù åðçìåùî
ä"òùú íéøåôéëä íåé הייתה מקווה גדולה ומפוארה בנויה ממרן זצ"ל לטבילת נשים ,ורק יחידים שהלכו למקוה זו השנייה ,משמעות שלתוספת טהרה ,כל הטהור ביותר מטהר ביותר"; שו"ת בית אבי )ליעביס( ,ח"ד יו"ד סי' קיט .ואחרון חביב רבי יוסף משה מייזליש אב"ד מ' אויוואר ,שערך קונטרס שלם בנידון זה )מקוה מים ,ברוקלין תשכ"ז ,סי' א( .רק אעיר שטעה בכך שצירף בין השאר לרשימת המייעצים להדר אחר מעיין חיים גם את היעב"ץ ,כפי שכתב בסידורו ,חלק הנהגת הבקר; ואינו ,אלא הלכות אלו הינן מהוספות המדפיס מלבוב ,שהוסיף זאת מדיליה. וראה במרגליות הים לסנהדרין דף פז ע"א שאסף חומר ולבנים ובנה מגדל של שיטות גאונים וראשונים הסוברים שגם נדה טעונה טבילה מעולה במים חיים )ונכפל ב'מקור חסד' שלו לס"ח סי' תקט ס"ק ח(; ואוסיף לבנים נוספות, מובאות שצוינו באוצר הגאונים ,ברכות חלק פירושים ,עמ' 28הע' ח ו'בעלי תמר' לברכות עמ' קכה; רבי יצחק שטרנהל ממונקאטש ,כוכבי יצחק ,ח"ג ברוקלין תש"מ ,לירושלמי ברכות ,עמ' רכג-רכד. דעות המקובלים והחסידים :בתקו"ז ת' ה' דף קמג ע"ב מפורש שנדה טובלת במים חיים ,ציין לדבריו אלו בשו"ת שם משמעון )פולק( ,ח"א סי' יט .וכן משמעות זח"ג ,דף צז ע"ב ,וראה מגיד מישרים ,פרשת ויקהל .ולהעיר שכן מצאנו לשניים מאבות ה"חסידות" הכותבים בפשיטות כדעת הגאונים :בספר דגל מחנה אפרים ,פ' דברים ד"ה הואל משה באר :כתב שזב וזבה אינם עולים מטומאתם אלא במים חיים דווקא ,ואילו רבי שניאור זלמן מליאדי בעל 'התניא' בספרו לקוטי תורה )פ' שלח(" :לנדה וזבה טהרתן במים חיים דווקא". ואסיים בציטוט דבריו של רבי אהרן ראטה מבערסאז-ירושלים בעל 'שומר אמונים' במאמרו 'מקוה ישראל' שהקדיש על חשיבות טהרת המקווה מביא גם הוא את דברי הירושלמי :שגם לאונס צריך טבילה במים חיים .ומסיים: "דע ,כל שאפשר לך להחמיר לטבול במקוה היותר כשירה תטהר נפשך ונשמתך ]להמשיך[ עליך קדושה יתרה ביותר" )טהרת הקודש ,מאמר מקוה ישראל ,פ"ב(. בחיבורו על שו"ע על דרך הנסתר ביאר רבי נחמן אב"ד טשעהרין את ההבדל בין מים חיים שהוא בבחינה יותר קרובה לקדושה מאשר מקווה מים ,ולכן מעיין מטהר בזוחלין לעומת מקווה שלא )נחת השלחן ,ירושלים תר"ע ,יו"ד סי' רא(. וכאן הבן שואל .הלא משנה מפורשת ]מקואות פ"ח מ"א[ לגבי טבילת עזרא שמותר במים שאובים" :מקואות העמים שבחו"ל ,כשרים לבעלי קריין ,אפילו נתמלאו בקילון" ,היינו אפילו במקווה שכולו מים שאובים עלה להם הטבילה ,הרי לנו שיסוד התקנה היתה גם ללא מי גשמים ,האיך אפשר לומר שראוי לטבול במים חיים?! אלא החילוק הוא פשוט :כדי לצאת ידי תקנת עזרא אכן די בשאובים ,אבל להיטהר מטומאתו פשוט שצריך מקווה כשרה] .מן הצורך לציין לדבר חידוש בארכיאולוגיה :שלאחרונה התגלו כמה מקוואות באזור הגליל סמוכים וצמודים לבתי כנסיות )ראה אצל ד"ר יונתן אדלר ,בתי כנסת עתיקים ומקוואות טהרה ,קתדרה :לתולדות ארץ ישראל וישובה, תשס"ח ,חוברת ,128עמ' (72-51ואני משער שהכוונה בכך הייתה לצורך טבילת עזרא לפני התפלה והלימוד[. ליקוט שושנים בכתבי רבי יוסף ענגל לעיל הבאנו שבגיליונו על הירושלמי רי"ע ציין ועמד על החידוש הנמצא בירושלמי המצריך מים חיים לטב"ע .בחיפוש יסודי בתוך ספריו המיוחדים ]שתיכף עם פרסומם נהפכו לנחלת הכלל[ מבחינים שעמד כמה פעמים להסביר דברי הירושלמי. נוסף לגיליונו לירושלמי רשם רי"ע גם בגיליונו לבבלי והוא במסכת שבת דף סה ע"ב וציין לדברי הירושלמי ,עיי"ש. ומופלאה היא הברקתו של רי"ע במקום אחר בביאורו לירושלמי ברכות ]פ"ג ה"ה[ שם העלה הבנתו בדבריהם שמנהגם ]לפחות בתקופת האמוראים בא"י[ לטבול לטבילת עזרא במעיין ,וראייתו מדבריהם 'עיר שמעיינה רחוק ."...ונוכל להסביר את הדברים שהחמירו על עצמם כטומאת זב עקב המסופר שם בירושלמי "מעשה בשומר כרמים אחד שבא ליזקק עם אשת איש ,עד שהם מתקינים להם מקום היכן הם טובלים עברו העוברים ושבים ובטלה עבירה" ,הרי שתקנת עזרא הצילה יהודי מאיסור א"א ,וכידוע סתם מקוואות היו בקירוב מקום ומצויים מתחת לבתיהם ,כפי שמוכיחים הממצאים הארכיאולוגיים ,ולכם תקנו או הנהיגו דווקא במעיין שטבילה בו מצריכה טרחה יתירה לחזור אחריהם ,ועצם הטרחה תבטל אפשרות לחטוא .ומופלאים הם דבריו של רי"ע במקום אחר ,והוא ביאורו לחומר תקנת עזרא ,כפי שהובאה בבבלי ]ברכות כב[ :מעשה באחד שתבע אשה לדבר עבירה ,אמרה לו ריקא יש לך מ' סאה שאתה טובל בהן! מיד פירש .העיר רי"ע" :קשה להבין ,שלא חשש על העבירה ממש ,וחשש לחיוב טבילה שהוא רק מתקנת עזרא ,ורציתי לומר הפירוש דכך אמרה לו :ראה איך יש חומריות וכיעור במעשה הזאת ,עד שאפילו בהיתר צריכה טהרת הטבילה במ' סאה לכשיוכל להתקרב אח"כ לקדושת תורה ותפלה ,וכל שכן שאין לעשות מעשה זאת באיסור חלילה .אולם בירושלמי איתא 'מעשה בשומר כרמים שבא להיזקק ...ובטלה העבירה ,מבואר דחששו באמת לחיוב הטבילה יותר מעל ביאת אשת איש ,ועיין דוגמא לכך ביומא דף כג ע"א דחשו לטהרת כלים יותר משפיכת דמים" )גליוני הש"ס ,ברכות דף כב סוף ע"א( ]אמר יחיאל :רעיון דומה כבר מצאנו בתה"ד )סי' רט( שלפעמים איסור קל חמור יותר בעיני העם מאיסור חמור ,ודוגמא לך מהמובא בפרק הנזקין באתריה דרבי יהודה חמיר להו שביעית טפי מחילול שבת .ומופלאים הם דברי התוס' לחולין )דף קא ע"ב( שהיוצא מדבריהם הוא :למרות שחמור איסור שבת לעומת איסור יוה"כ ,אפילו הכי ההרגשה בפי כל שיוה"כ חמיר טפי "לפי שהוא יום כפרה ומחילה"[.
ä
øáäãìåâ ìàéçé ìù åðçìåùî
ä"òùú íéøåôéëä íåé
סימן תרז מט"א סע' יד" :מנהג לשטוח עשבים בבה"כ ...ולכן מכינים *העשבים בערב יוה"כ."... עי' בשו"ת לבושי מרדכי מהדו"ק או"ח סי' קד שדווקא עשבים או מחצלת מהני ,אבל לא 13 טעפיכע שבטל לקרקע הבית
סימן תרי קצה"מ סוף ס"ק טו" :ועי' מה שכתבתי לקמן סי' תריט ס"ק *ה". צ"ל ס"ק יא
סימן תריא קצה"מ ס"ק ז" :נתקשה המחבר איך מועיל עירובי חצירות ביוה"כ דהא אסור לאכול פת ,ול"ש *לומר שדעתו על פת והוי כדירתו שם"... עי' בשו"ת הלכה למשה סו"ס רסד שתירץ על פי הש"ס יומא על כל סוכה אומרים לו... 14 עיי"ש
ואילו אני קבלתי מרבים מזקני ירושלים מהדור הקודם ,שיקירי העיר במאה הקודמת היו טובלים לערב יום הקדוש במקווה הקרויה על שם ר' ישמעאל כה"ג ,באזור נחל קדרון. 13בספרי 'מנהגי הקהלות' עמ' צז-צט הקפתי שורש מנהג שטיחת העשבים וענפיו .בין הדברים הבאתי את תשובת לבו"מ שנשאל על קהל שרצו לבטל מנהג שטיחת העשבים ,מחמת אבק העולה מהם ,ובמקום העשבים רצו לשטוח יריעות ע"ג הקרקע .רבה של מאד מפלפל בנידון ,ולהלכה מסיק שעשבים וודאי משובחים כמנהג הקדמונים .וחסרונה של היריעה היא :שקובעים אותה בקרקע ,ויש לגזור שאינו קבוע אטו קבוע ,משא"כ בעשבים אינו שייך קביעות .ביחס לדבריו אלו ציינתי שרבי ישראל אברהם לנדא רבה של עדעלין הסכים לו; והוסיף עוד נימוק לחזק את דבריו ,על דרך הרמז :שכל עיקר יוה"כ עושים זכר לירידת משה עם הלוחות ,ואז היה שוב 'מתן תורה' ,ובשעת מתן תורה המנהג לשטוח עשבים בבה"כ )שו"ת בית ישראל ,סי' יט( .בהמשך הבאתי אלו שלא הסכימו להכרעתו של הלבו"מ. 14סיכום הסוגיא בעירובין דף ל ע"ב :בין ב"ש ובין ב"ה מודים שגדול יכול לעשות עירובי תחומים ליוה"כ ,למרות שלמחר לא חזי ליה ,כיון שראוי לקטן ,סגי בהכי .בפשטות הסוגיא מיירי בעירובי תחומין )ראה תוס' דף כו ע"ב ד"ה בכל( אבל בר"ח מפורש שאיירי בין בעירובי תחומין ובין בעירובי חצרות ,וכ"כ ר"ח ביומא דף סו ע"ב ,וכן פסקו הרי"ף ולאחריו ראבי"ה ]תשלט[ והרא"ש )ראש ביצה( שמערבים עירובי תחומים וחצרות ליוה"כ ,היינו שהרי"ף נמשך אחרי ר"ח .ואע"פ שהגמרא במסכת כריתות )יד ע"א( אמר רפרם "יש עירוב והוצאה לשבת ואין עירוב והוצאה ליוה"כ" ,כבר דחתה הגמרא את דבריו ומסיק" :אלא רפרם בדותא היא". אולם הגאון ראז"מ בספרו מטה אפרים האריך להקשות על הלכה זו ,בכך שעיקר פעולת העירוב היא ע"י שהפת מאחד את כל הדירות לדירה אחת ,ובין השמשות של יוה"כ הרי דעתו אינו על הפת ,וכל היום גם אין דעתו על הפת, משום שלא חזי לאכילה .לכן בלית ברירה הוא נדחק שעל כל פנים לא יערב בערב יוה"כ רק יערב בערב שבת לפניו ,וכיון שכבר חל העירוב על השבת שפיר יועיל גם ביוה"כ לאחריו" ,כמו בנתמעט העירוב אחר כניסת השבת ראשונה דבנשתייר כל שהוא מהני לשאר שבתות" ,וביוה"כ עצמו אי אפשר לערב בפת אלא ברגליו. דבריו אלו גרמו לרעידת אדמה בעולם ההלכה .הרב יונגרייז כאן ציין לשו"ת הלכה למשה והוא לרבי משה ניימאן אב"ד זשאמבאקרט .הוא מיישב את תמיהתו של המט"א בכך :שגם ביוה"כ דעתו על הפת ,שעל ידי כך שפת בסלו אינו רעב ,בדומה לכך שאמרו להאיש עיתי שהוביל את השעיר המשתלח" :הרי מזון הרי מים". תיכף עם פרסומו של ה'מטה אפרים' בשנת תקצ"ה ,התקשו בחידושו זה גדולי הדור .והכוונה לרבי מאיר א"ש אב"ד אונגוואר ]מח"ס אמרי אש[ שפנה בשנת תרי"ב לרבי שלמה קלוגר פארה של גליציה עם תמיהתו על המט"א מכוח דברי הגמרא בעירובין דף ל ,כפי שצויין בהקדמה .רבי שלמה קלוגר השיבו במשפט אחד" :הנה יפה תמה רו"מ
å
øáäãìåâ ìàéçé ìù åðçìåùî
ä"òùú íéøåôéëä íåé
סימן תריב מט"א סע' ו" :אסור ביוה"כ לטעום ..וכן אסור לרחוץ *פניו בשחרית."... דין זה אין מקומו כאן כ"א לקמן בסי' תריג ,שם כתבו בסע' ג ,ורציתי לומר דט"ס יש כאן, וצ"ל "פיו" תחת 'פניו' ,אבל גם זה מבואר לקמן כאן בסע' ט ,וצ"ע על כפילות דינים אלו
תריג מט"א סע' טז" :אסור לשרות מפה מבעוד יום ולעשותה כמין כלים נגובים *ולהצטנן בה ביוה"כ שמא לא תגנב יפה ויבוא לידי סחיטה"... אכן מי שמרגיש חולשה שרי לעשות כן][...
15
סימן תריד מט"א סע' ב" :אם הוא איש מצונן שמזיק לו לילך יחף מותר לו לילך בסנדל *שאין לו עקב". והנה ,בשאר מנעל נראה שמותר אפילו ביש לו עקב ,ועיין ביאור הלכה כאן ד"ה או של בגד, שאפילו אם עשוי כתמונת מנעל ממש בצורתו וכו' דשרי ,משמע אפילו שיש לו עקב ממש כצורת מנעל .וכ"כ שם בסי' תקנד מ"ב ס"ק ל עיי"ש .מכל מקום נראה שיש להחמיר אף ואין מקום לנטות ,רק שאחר מחילת הרב הגאון בעל מטה אפרים שגגה היה לו בזה" ,סוף קונטרס דרך החיים ]דרך חמישי[ ,שצורף לשו"ת שנות חיים ,למברג תרט"ז .ומצאתי לאחד מגדולי גליציה בן דורו של המט"א שכתב בפשיטות שמהני עירוב ביוה"כ והסביר בארוכה לבאר את שיטות הראשונים ובכך יישב את התמיהות ,והכוונה לרבי יצחק הויכגלנטר אב"ד זאמושטש ,שו"ת זכרון יצחק ,לבוב תקפ"ב ,סימנים לג-לד ,ובעיקר סי' נב. בדור או שניים לאחריהם מצאנו לכמה רבנים שהשיגו על המט"א ודחו את דבריו מכול וכול: דברי המט"א גרמו לוויכוחים בין חכמי גליציה :אב"ד לבוב ]רבי צבי הירש אורנשטיין[ בהיות בעיר ברעז'אן אז כיהן רבי דוד מאיר פריש מח"ס שו"ת יד מאיר כרב העיר ,ושניהם התווכחו על דברי המט"א האם יש לחשוש לדבריו, ורד"מ פריש הכריע דלא כהמט"א ,כן מספר רבי שמואל אנגל מראדמישלא ,שו"ת מהר"ש ,ח"ב סי' כט. בשו"ת בית שלמה כתב בן המחבר" :באתי לעורר לב המעיין ,מה שמצאתי שגיאה גדול בדברי הגאון מהרא"ז מרגליות ..שאינו יכול לערב בפת ,והוא נגד דברי הש"ס )עירובין ל ,א( דפליגי ב"ש וב"ה דב"ש סברי דאין מערבים לנזיר ביין ולישראל בתרומה ...למסקנת הסוגיא בין לב"ש ובין לב"ה מערבים יוה"כ בפת .ועיין בב"י סי' תריא ,ישוע"י סו"ס תטז .בק"נ בפ"ק דביצה כתב ראיה שהיו רגילים לומר כך להאיש עתי ]כיוון לדבריו רבי משה ניימאן[ לכן לפע"ד הקלושה והרטושה ,הא מלתא אחר מכת"ה היא כשגגה היוצאת מלפני השליט" )שו"ת בית שלמה ,או"ח סי' קיג( .גם בשו"ת רב פעלים ח"ב סי' ס נשאל האם לחשוש לחידושו של המט"א ,ובתשובתו הארוכה ובנויה לתלפיות השיג כמה השגות על דבריו .וכן כתב בביאור הלכה בפשיטות" :ודע ,שמערבים ערובי חצרות ותחומין בפת ,אע"ג שאסור באכילה מ"מ הרי חזי לקטנים" .כן תמה על דברי מט"א :לקוטי מהרי"ח ,ח"ב דף י ע"א ]בקצה המטה השיג על השגתו[ .וראה עוד שו"ת בנין ציון החדשות ,סי' נג; שו"ת לחם שערים ,לרבי יחיאל אב"ד טרסטינא ,סי' לב; שו"ת דברי יציב ,סי' קפח ס"ק א. גם רבי חיים הערש עהרנרייך ב'קצה המטה' שלו האריך וניסה ליישב את דברי המט"א ,ולא הצליח! חלק הראשון של ספרו הדפיס לראשונה בשנת תרפ"ג ,ואילו החלק השני בתרפ"ח ,וצירף לו הוספות והערות לחלק הראשון. בהוספותיו לסימן זה הוא מספר עובדה מעניינת :ראב"ד פישטיאן בעל 'משנה שכיר' עבר על ספרו ומהלכו לא מצא חן בעיניו .ודרך אגב מוסר "מה ששמעתי מידידי הרב הגאון רבי משה ניימאן מח"ס 'הלכה למשה' ,בהיותו אצלו וראה בידי את ספרו היקר ]קצה המטה[ והביט בו ,וראה את חידושו של המט"א ,ואמר :שאין יסוד לעיקר דבריו ,שהרי ביומא אמרו על כל סוכה אומרים לו הרי מזון ]בדיוק כפי שכתב בספרו המוזכר לעיל[ ...ודבריו נכונים מאוד". 15כעין זה מצדד בערוך השלחן )סע' ח( שאם שורה את המפה וסוחטה בערב יוה"כ רק לצורך להעבירה על גבי עיניו בלבד – שרי ,שבאופן זה אין חשש סחיטה.
æ
øáäãìåâ ìàéçé ìù åðçìåùî
ä"òùú íéøåôéëä íåé בשאר מנעל שלא יהיה לו עקב כיון דבכה"ג אינו מרגיש כלל העינוי וע"כ יש למנוע מלילך במנעלים של גומי העשוי ממש כמנעל של עור עם עקב ג"כ של גומי וחלק מפני מקום עמידת 16 הרגל דהא הוי ממש כמנעל של סע' ד לקאלאטשען בקצה"מ ס"ק ד אף שיש לו עקב...
סימן תריז מט"א סע' ה" :יולדת משלושה ועד שבעה שאין מאכילין אותה עד שתאמר *צריכה אני"... החידוש שהמחבר לא הביא כאן הדין באם לא אמרה לא צריכה ולא אינה צריכה ,דהיינו בסתמא ,איך הדין משלושה עד שבעה ,שלפי המבואר כאן בדג"מ וכן בק"נ בשבת קכט אות א' שבסתמא מאכילין אותה רק באם אמרה אינה צריכה אז אין מאכילין אותה ,וחידוש שבעל קצה"מ לא הרגיש בזה
סימן תריט קצה"מ ס"ק יא" :וכתבתי מזה לעיל בסי' תרי ס"ק יא". ט"ס ,וצ"ל ס"ק טו מט"א סע' יח" :נוהגים החזנים להנעים בקול וכן בווידוי *אשמנו מנגן בקול בכיות לעורר הלבבות.".. עיין בתפא"י מסכת תענית פ"ד אות סג במוסגר טעם לשיר אשמנו לרמז שכולם נהפכו 17 לזכויות ,וראוי לשורר עליהם כעל זכויות מט"א סע' יט" :יש *שעומדים על רגליהם כל הלילה וכל היום."... עיין בשו"ת ח"ס חו"מ סו"ס עג ,שבעת שהארון שבו מונח הס"ת פתוח אסור לישב בבה"כ,
16בביאור הלכה ד"ה והוא נקט כדברי המט"א ,עיין בדבריו .בספרו ליבון הלכות ]ירושלים תשס"א ,סימן מא[ האריך הרב צבי שיינברגר )מרביץ תורה בישיבת 'מאור עינים( בבירור הלכה מסובכת זו :גדרה של מנעל וצורתה לענין אבילות. 17ונפלאים הם דבריו של רבי שמעון סופר אב"ד ערלוי בעל 'התעוררות תשובה'" :מעולם תמהתי שאומרים הוידוי ביום הצום בנעימות קול נעים מאוד ,ובלי ספק הנעימה היא בקבלה לנו .הלא הוידוי צריכים לומר בבכי ותחנונים שמתוודה על חטאיו ופשעיו שעשה .וניחא לי לפי מה שכתב הרמב"ם בפ"ק של הלכות תשובה שהתשובה היא מצות עשה בעצמה ,היינו שיתחרט בלב ויקבל עליו בהסכמה גמורה שלא יעשה עוד דבר זה ,אבל גם הוידוי הוא מצות עשה בפני עצמו ,ככתוב והתודו ,א"כ המצוה צריך לקיים בשמחה ,לכן אנו מנעימים בשמחה ואומרים הוידוי בקול נעים לכבוד המצוה .ועוד ,אם התשובה היא מאהבה נהפכין העוונות לזכויות ...ועוד ,על פי שאיתא במדרש עה"פ 'ונשלמה פרים שפתינו' דקאי על הוידוי שהמתודה נחשב לפני הקב"ה כאילו הקריב פרים .וזה ונשלמה פרים שפתינו – בוידוי. והרי קרבן טעון שיר ,לכן אנו משוררים בקול נעים" ,שיר מעון ,ליוה"כ. ]ויש להוסיף תבלין למנהג זה ,שהוא זכר לאותה נעימה שהיו הכהנים משוררים בעת אמירת השם המפורש בעת ווידויו של הכה"ג ,כמבואר בקידושין דף עא ע"א. מאידך על פי האר"י צריך לומר את הוידוי מתוך עצב ,ונפלא הוא אמרתו של החיד"א בביאור הפסוק 'לכו נרננה לה' נריעה לצור ישענו'" :הכוונה 'לכו' לבתי כנסיות ולבתי מדרשות 'נרננה' בשמחה תהיה ההליכה כדי אשר 'נריעה לצור ישענו' .ואח"כ 'נקדמה פניו בתודה' ,לומר וידוי על חטא ועון ,וזה יהיה בהכנעה ועצבות ובושה וכלימה .ואחר הוידוי תיכף יבטח בה' שהוא בעל הרחמים ויתעורר בשמחה 'בזמירות נריע לו') "...חומת אנך ,תהלים ,צה(.
ç
øáäãìåâ ìàéçé ìù åðçìåùî
ä"òùú íéøåôéëä íåé הובא בפ"ת חו"מ סי פח ס"ק כא
18
סימן תרכג מט"א סע' ז" :ונוהגין שהש"ץ אומר ]לאחר נעילה[ שמע ישראל *פעם אחת". וכן שאר פסוקים :ה' מלך ,ברוך שכמל"ו ,וה' הוא האלקים .ועיין במנהגי האר"י מובא בספר פתורא דאבא ענין יוה"כ סע' נו :מה שנהגו לומר אחר תפלת נעילה ז"פ ד' הוא האלקים, והש"ץ אומר פ"א והקהל עונים אחריו וכן עד ז"פ ,ואע"פ שאנו כופלים בכל פעם ה' הוא האלקים כו' לפ"א תחשב עכ"ל ,הנראה מזה דאין לומר להש"ץ הזה בלי הפסק אמירת הקהל 18נפסק ברמ"א יו"ד סי' רמב סע' יח" :ואפילו כשס"ת על הבימה אין צבור צריכים לעמוד ,שהספר ברשות אחרת", היינו בגלל שהוא מונח ברשות בפני עצמו אין חיוב לעמוד בפניו .אולם המג"א בהלכות קריאת התורה מבאר בדרך אחרת את הפטור לעמוד ,והוא שכל זמן שהוא עומד במקומה ,מותר לשבת ,והחיוב לעמוד הוא אך ורק בשעה שמגביהים אותו )מג"א קמו ס"ק ו( :הרי גם שהם באותה רשות א"צ לעמוד ,כפי שביאר שם הפמ"ג את דברי המ"א ובארוכה במ"ז סי' קמא ס"ק ג .ופשוט שהוא הדין בעת פתיחת הארון )ואכן כך פירט בשער הציון ס"ק יח( .כדעת המ"א כן מכריע מהר"ם שיק )או"ח סי' סה( שא"צ לעמוד עם פתיחת הארון. מאידך ,הפנים מאירות נוטה להחמיר ,שיש לעמוד בעת פתיחת הארון ,ורואים את הספרים )פנמ"א ,ח"א סוף סי' עד( .וכן כותב דרך אגב בשו"ת חת"ס בדונו אודות המנהג להשביע בס"ת עם איומים ונזיפות ,את תשובתו הוא מסיים בזה"ל" :על כן נ"ל שאין לשמוע לקול התובע באיום משום האלה .ומכ"ש מה שאמר להשכיב הנתבע על המטה ולפרוס אצטלא דמיתנא .זה לא נמצא בשום מקום ,והוא דבר שא"א שישבע בשכיבה שהרי שבועה מעומד ,ובפרט כשהס"ת בחוץ מאה"ק ,ואפילו אם הארון הקודש רק פתוח אסור לישב בבה"כ מכ"ש להשכב ,ומכ"ש אם מנקיטים לו ס"ת בידו) "...חת"ס ,חו"מ סו"ס עג(. רבים וכן שלמים תמהו על חידושו זה ,שלא מצאנו איסור כלשהוא לשבת בעת פתיחת הארון. בשני הירחונים התורניים שהופיעו בהונגריה העלו כמה רבנים את מהלכם בדבריו המחודשים של החת"ס :כבר בשנת תרנ"ט הופיע ב'תל תלפיות' שיצא לאור בווייצין הערה קצרה ע"י רבי שמעון צבי ווייגר אב"ד קריפיטש שליד סטניסלוב :שדבריו דלא כהכרעת הפוסקים )תל תלפיות ,שנה ז חו' יא ]אדר תרנ"ט[ ,סי' פא( .בחוברת הבאה ,ניסה אחד מהקוראים ליישב שכוונת החת"ס היא שאין להתיישב במקרה שפתחו הארון בשעה שהקהל עומד ,אין מהדרך ארץ להתיישב אז )שם ,סי' פט() .אמר יחיאל :דבריו אינם מתיישבים בהבנת החת"ס( .בשנת תרס"ב התמלאו גיליונות הירחון התורני פלפולים רחבים בעקבות חידושי של החת"ס .לראשונה העלה זאת רבי חיים יוסף גרינבוים אב"ד בלוזנדארף וסיים בצ"ע" :הלא מה שנהגו העולם לעמוד כשארון הקודש פתוח הוא רק מצד חומרא בעלמא ...ואולי לא דק מרן החת"ס בלשונו ,וצ"ע" )וילקט יוסף ,תרס"ב ,סי' קצד( .לאחריו רבים ניסו ליישב את דבריו ,ואציין רק לשניים מהם :הרב אהרן גוטמאן מווראנוב הציע שכוונתו רק למידת החסידות ,ולא לעיקר הדין )וילקט יוסף ,שנה ה' חו' א ]חשון תרס"ג[ ,סי' ב .ויש שהעלו שהפוסקים מקילים רק בפתיחה ללא כוונת הוצאת הס"ת ,לדוגמת הפתיחה בעת אמירת פיוטים שונים וכדומה ,אבל שונה מכך היא הפתיחה לשם הוצאת הס"ת ,אזי מוכרחים לעמוד לכבוד הספר )וילקט יוסף תרס"ג ,סי' לג(. גם בספרות השו"ת הועלו רעיונות כדי ליישב את הדברים :רבי יקותיאל יהודה רוזנברגר רבה של ד'יערעש אחרי שבירר שההלכה כהפמ"ג ולא כהפנמ"א עובר לתמיהה על החת"ס" :ומכוח זה פלא בעיני על מש"כ מרן הגדול בשו"ת חת"ס....ובמחכ"ת אגב התלהבות כבוד תוה"ק שבער בו כתב זה ,ופשיטא שאיסור אין כאן לכו"ע כמפורש בט"ז ופמ"ג, ופנמ"א גופיה רק חומרא קאמר ,ורק להרואים לא לאותם שאינם רואים ,והחת"ס לא הזכיר מכל זה ,וז"ב במחכ"ק" )שו"ת תורת יקותיאל ,ח"א סי' מא( .רבה של מאד – רבי חיים צבי עהרנרייך חיבר גם ביאור על ספר 'שערי אפרים' לראז"מ על הלכות קריאת התורה .בחיבורו זה האריך מאוד בבירור הלכה זו .אחרי הביאו את דברי ה'תורת יקותיאל' ממשיך ביישוב דברי החת"ס" :נראה כי האמת כדבריו ]של רבי יקותיאל יהודה[ כי התלהבות של אש דת ואהבת התורה הביאתו להפריז על המדה וליכנס עוד לפנים משורת הדין .ואפשר עוד ,שטעם למנהג העולם שעומדים בעת פתיחת הארון ,לדוגמה בעת אמירת י"ג מדות ,הוא כמו 'נדר' בדברים המותרים ואחרים נוהגים בו איסור ,לכן כתב הכי .כעת העירני ידיד הרה"ג משה שווארץ מבאזל שאפשר לחלק ולומר ,דווקא כשאה"ק פתוח והס"ת נפתח עבור הציבור א"צ לעמוד ,משא"כ בנידון של החת"ס שכל הפתיחה היא אך ורק לשם הנשבע ,דווקא הוא חייב לעמוד" ,שערי חיים על שער אפרים ,שער י ס"ק יט .גם רבי חיים יעקב גוטליב רבה של קהלת היראים במישקולץ התקשה מאוד בהבנת החת"ס ,ונדחק לפרש שמיירי באה"ק שאין מהוי רשות בפני עצמו )שו"ת יגל יעקב ,סי' כו(.
è
øáäãìåâ ìàéçé ìù åðçìåùî
ä"òùú íéøåôéëä íåé בין כל פעם ופעם ,וצ"ע למה לא נהגו כן.
* השלמה למאמר הראשון סי' תקפא מט"א סע' מט :כשמניח שני עירובין יכלול את שניהם בתוך ברכה אחת. בהערה הבאנו שרוב הפוסקים הסכימו להכרעתו זו .אוסיף הערה אחת :רבי בן ציון בלום אב"ד סארוואש פרסם פלפול גדול בהבנת דברי המט"א ,בירחון התורני 'תל תלפיות' תרפ"ד סי' טו, ושלחו לבעל 'לבושי מרדכי' ,והלה השיבו בתשובה קצרה וחיזק את דעת המט"א )שו"ת לבושי מרדכי או"ח תליתאי ,סי' לב( .מערכתו של הרב בלום פורסמה לאחרונה בשו"ת שלו 'שיבת ציון' ,ירושלים תשע"א ,סי' מב. קצה"מ ס"ק עה :בערב ר"ה נוהגים שהכל מתענים ...ובמקום שיש קצת חולי א"צ להתענות ,אף שכבר התענה בערב ר"ה כמה פעמים ,אין צריך התרה .זוהי דעת המ"א ,ועיין בש"ך יו"ד סי' ריד ס"ק ב מה שהקשה על זה .וכתב הדג"מ לקיים דברי המ"א ,שאם מצד בריאות גופו ,אפילו אינו רוצה שוב לנהוג מנהג ההוא צריך התרה .אבל אם רק באותו יום ובאותו זמן שאינו בריא כ"כ אינו רוצה להתענות וכשיחזיק יחזור למנהגו *אז א"צ התרה. עיין בירחון אוהל מועד ח"ג סי' א אות ב' ובסי' כה אות א' מש"כ ע"ז
19
19עם עריכת המאמר הראשון לא הצלחתי למצוא את הירחון אליו מתכוין הרב יונגרייז; ומכובדי הגה"ח רבי דוד צבי הירש מייזליש )ירושלים( העירני שהכוונה לירחונו של הרב יקותיאל אריה קאמלהאר ,שנדפס בקראקא .שנה ג ]תרס"א[. כדי להבין את המו"מ יש להקדים עם יסודות הסוגיא .נפסק ברמ"א סי' תקסח סע' ב] ,ויסוד הדברים משו"ת מהרי"ל ,ודבריו הובאו גם בבית יוסף[ הנודר לצום מספר ימים לדוגמת עשי"ת ,והקרה לפניו באחד הימים סעודת מצוה ,מותר לו לאכול וא"צ התרה ,כי על דעת כן לא נהגו מעולם להתענות. על הלכה זו הקשה הש"ך ביו"ד )ריד ,ב( שלכאורה דברי השו"ע סותרים ,מהא ששם נפסק" :תעניות שלפני ראש השנה ושבים ר"ה ליוה"כ ורוצה לחזור בו מחמת שאינו בריא ,צריך ג' שיתירו לו" .על כן העלה הש"ך חילוק בין שתי ההלכות :לגבי סי' תקסח א"צ התרה משום דמעיקרא לא נהגו להתענות כשאירע סעודת מצוה בערב ר"ה ,וכל המתענה אדעתא דהכי קיבל התענית ,שאם תארע סעודת מצוה ,יאכל .מכל מקום לא אסיק אדעתא שאם לא יהיה בריא לא יתענה ,הילכך מובן ההלכה בהלכות נדרים שצריך התרה .אבל לנוב"י דעה אחרת עמו ,וכפי שמשיג ע"ד הש"ך "דבריו דחוקים" .לכן הוא נותן נימוק אחר :שלגבי סעודת מצוה ביום תענית של ערב ר"ה ,אין בדעתו לבטל מנהגו לגמרי ,אלא רק כעת עם עריכת הסעודה הוא אוכל ,ואילו אח"כ הוא חוזר למנהגו ,והוא הדין אם אירע לו מיחוש ורוצה לאכול היום ג"כ אינו צריך התרה .ומה שהצריך השו"ע שם התרה ,מיירי שרוצה לחזור בו ממנהגו לחלוטין ,מחוסר בריאותו! רבים מן האחרונים הסכימו למהלכו של הדגו"מ ,ראה :הגהות יד שאול ,סי' ריד ]יישב באופן קצת שונה מהדג"מ אבל מודה לעצם דבריו ,ומספר שבשנת תר"ח כשפרץ מגיפה מכל רחבי גליציה והמתענים בעשי"ת הסתפקו שמא הם צריכים התרה ,ופסק שא"צ בכה"ג ,וכהכרעתו של הדגו"מ; פתחי תשובה על אתר; שו"ת קול אריה ,סי' סז ]סומך ע"ד השו"מ[; שו"ת חתן סופר ,סו"ס ג; שו"ת מהרי"ץ דושינסקי ,ח"א סי' פז. והנה בירחון התורני 'אוהל מועד' פרסם הרב עזריאל מאיר רפפורט מזבארוב )הונגריה( ]בנו של רבי שמואל ראב"ד
é
øáäãìåâ ìàéçé ìù åðçìåùî
ä"òùú íéøåôéëä íåé
øáäãìåâ ìàéçé ,äáåè äîéúç øîâ úëøáá
åðåéìéâ ìù úçà äîâåãå åúîéúç .áåùòøôî æééøâðåé ìà÷æçé éáøì êééù äéäù íéøôà äèîä ìù øòùä óã
ראווה שהיה בנו של רבי דב בעריש רפפורט אב"ד ראווה ,מח"ס 'דרך המלך' .ר' עזריאל היה חתן רבי משה וייס אב"ד זבורוב ,וזמן מה ישב אצלו .אח"כ חזר לגליציה ונתכהן משנת תרס"ח לרבה של מילניצה ,אולם נפטר צעיר לימים בשנת תרע"ב[ השגה ע"ד הדגו"מ. הוא העיר על דברי הדג"מ" :וקשה לי שמבואר בשו"ע או"ח סי' תקנב סע' יא :מי שקיבל עליו תעניות בו"ה של השנה וחל ערב ט"ב להיות ביום ב' ,ישאל על נדרו .הלא כאן אין ברצונו לחזור ,רק אין בכוחו להתענות שני ימים רצופים ,והוי כמו מחמת מיחוש שאין צריך התרה ,ולמרות כל זאת מצריך השו"ע התרה ,וצ"ע. בחוברת הבאה ]חשון-כסלו[ שלח רבי בערל גולדברג מפרמישלאן מאמר כדי ליישב את תמיהתו ,ואלו עיקרי דבריו: כוונת הרמ"א היא באופן שמקבל עליו תענית בו"ה כל השנה ,ובכגון זה פשוט הוא ששום צער וחולשה לא יקל על תוקף הנדר ,ואילו הדג"מ מתיר ללא התרה רק באירע לו מיחוש ,אינו מיירי שקיבל על עצמו נדר בפירוש אלא לגבי הנגרר אחרי מנהג העולם להתענות בעשי"ת ,אז יותר קיל ,ורק במקרה שרוצה לבטל לגמרי ממנהגו ,חייב להתירו. אמר יחיאל :מצאתי השגה למהלכו של הדגו"מ בשו"ת לבושי מרדכי ,מהדורה רביעאי ,סי' רמג.
àé
ä"òùú íéøåôéëä íåé
æééøâðåé ìà÷æçé éáø ïåàâä éðåéìâ ã"éä (äé÷áåìñ) [ñòéøòôò] áåùòøô øéòá õ"åîå ïééã
íéøåôéëä íåé úåëìä 'íéøôà äèî' øôñ ìò נושאים שנידונו בהרחבה בהערות :מסירת גט בעשרת ימי תשובה /קביעת היום לאמירת סליחות ליום חמישי לתשובה ,בעקבות הסליחה 'שלוש עשרה מדות' :אזכרה אלהים ואהמיה / הידור טבילה במים חיים לטבילת עזרא ולטהרת ערב יוה"כ /האם ניתן לערוך ערוב תחומין ליום כיפור /אמירת הווידוי בקול שיר ונעים /האם ישנו חיוב לעמוד עם פתיחת ארון הקודש
תוספת לתולדותיו של רבי יחזקאל יונגרייז מפרעשוב גליון שו"ע יו"ד ח"א שלו פורסם ב'כרם שלמה' ,חוברת קמה .1כן פרסם בשנת תר"צ פלפול בענין הכשרת כלי מבליעות איסור דרבנן שאין לו שורש מן התורה .2על 'קול קורא' שנערך בהונגריה בשנת ת"ש ונחתם על ידי עשרות רבני המדינה ,מתנוססת חתימתו.3
סימן תרב קצה"מ ס"ק כד" :לענין כשנותן גט בעשי"ת האיך יתנהגו בנתינת חרם ,ע' תשובת תשורת שי ח"א סי' רכא."*4
1בקטלוג של מכירת 'קדם' הוצע למכירה שו"ע יורה דעה ח"ג ,עם הערותיו של רבי יחזקאל מפרעשוב ,ונמכר .קטלוג קדם ,33 ,פריט .279 2ירחון התורני 'שערי אורה' ,בהוצאת האחים הרבנים נפתלי ומרדכי דוד פריד מקאפיש ,מיהולוביץ ,שנה א חו' ה ]תמוז תר"צ[ ,סי' מט. 3כרם שלמה ,שנה ג חו' ח עמ' מה )התודה והברכה למכובדי הרב מרדי אריה וואקסמאן שליט"א ]בורו פארק[ שהעירני על כך(. 4הרמ"א בסימן תרב כתב" :אין נותנים חרם ואין משביעים אדם בבית עד אחר יוה"כ" ]והיו קהילות שהקפידו על כך במשך כל חודש תשרי )שו"ת חת"ס חו"מ סי' עז( בעקבות ייחודו של החודש שאין אומרים בו תחנון עד סוף החודש[. מקורו של רמ"א הוא מהמסופר על מהרי"ל .המנהג היה שבעל אבידה היה מכריז בבה"כ שנאבדה לו אבידה ,והחרים כל מי שמצאה או יש לו ידיעה כל שהיא עליה ,והוא החרם המיוחס לרבנו גרשום מאה"ג .פעם אחת היה בעל אבידה בעשי"ת ורצה להכריז את החרם ,ומהרי"ל מנעו ,והתבטא :אין שייך לחקור בחרם בימים אלו אשר חיינו תלואים .גם אם אדם חייב בשבועה לחבירו ימתין עד אחר ימים הנוראים להשביעו אז" )מהרי"ל ,הל' עשי"ת ,סע' ה( ]אגב :גם
à
øáäãìåâ ìàéçé ìù åðçìåùî
ä"òùú íéøåôéëä íåé ועיין בשו"ת שיח יצחק סי' ט בזה
5
מט"א סע' מד" :אומרים צדקתך צדק *אפילו כשחל עיו"כ למחרתו."...6 ע"ל בסימן תרג סע' י באלף למטה אות ג'
7
ב'מנהגי וורמייזא' )עמ' קנח( כתוב לאמור שאין מכריזים חרם ושבועה בימים אלו[ .לכאורה הקפדה זו מתנגשת עם מנהג אחר גם הוא מאשכנז ,שאחרי עריכת ומסירת הגט ,הכריזו חרם על דעת הקדמונים על כל מי שיוציא לעז על הגט. ספר תשורת ש"י הוא לרבי שלמה יהודה טאבאק ראב"ד סיגוט ,נדפס בסיגט תרס"ה נשאל על כך" :אשר שאל כיצד יתנהג בעשי"ת כשנותן גט" .ומייעץ לא לומר את הנוסח המקובל לאמרו אחרי מסירת הגט ,שגוזרים חרם על מי שמוציא לעז על הגט ,אלא אומרים רק תחילת הנוסח שיש חרם קדמונים שלא להוציא לעז על הגט ,ואין מסיימים שגוזרים זאת גם עכשיו. 5בשיח יצחק מהדורת מכון ירושלים תשנ"ה ,התשובה בסימן רפה .ואלו עיקרי דבריו: "נשאלתי אם רשאים לסדר גט בין כסא לעשור ,מטעם שאחר נתינת גט מזכירים 'חרם דר"ת והגדולים אשר עמו' על המוציא לעז על הגט .וברמ"א ]סי' תרב[ כתב שאין מכריזים חרם בבי"ד בימים אלו? הנה ב'סדר הגט' ]ס"ק ג[ לא הזכיר רק זאת ,שצריך ליזהר מלסדר גט בערבי שבת ויו"ט ,ולא הזכיר ימי התשובה, שמע מינה דסבירא ליה דבימי התשובה אין קפידא ,שהרי בפוסק לא שייך 'תנא ושייר'. והנה רבי שלמה קלוגר בספר החיים שלו ]הל' יוה"כ[ מברר שלצורך גדול מותר להכריז חרם או שבועה ,שהרי איתא במשנה פ"ק דיומא שהשביעו את הכה"ג שלא יהיה צדוקי .ואפשר שיש לחלק ג"כ בין חרם ממש ובין הכרזת חרם זה ,שמודיעים רק החרם שעשה ר"ת והגדולים שעמו .והנה דודי הגאון רבי יעקב הלוי ]פראגר[ כתב לי :שלדעתו יזכירו רק שר"ת ושאר גאונים גזרו שלא להוציא לעז ,ולא יזכיר תיבת חרם.".... רבי עמרם בלום אב"ד ב' אויפאלו דחה בשתי ידיו את סתירה זו .הוא נשאל ע"י בנו רבי יצחק יעקב על דברי מהרי"ל מדבריהם שהשביעו את הכהן הגדול! ולא קשה :א[ גם לדברי מהרי"ל כשאין מנוס מלחכות ,אפשר להשביע גם באמצע עשי"ת .ב[ מהרי"ל איירי בענייני ממון ,ושאני ממון דאיתיהיב למחילה וצריך לוותר משלו כדי שלא ישבע בימים אלו .אבל במקדש נשבע לדבר מצווה ולכפרת כלל ישראל ,כמובן שאי אפשר לוותר על השבועה .ג[ דווקא בשבועה לשעבר "שבשעה שיצאה מפיו ישנה אפשרות שישקר ,בזה נמנעים ,אבל בשבועה דלהבא אין נמנעים כלל". ובכלל מסיים רבי עמרם :גוף דברי מהרי"ל הם הקפדה יתירה והנהגה טובה ,ואין מקום להקשות מהתלמוד והראשונים לעומת הנהגות טובות ,שו"ת בית שערים ,סי' רפט. כאן המקום להעיר שכבר כמאה שנה לפני פוסקים אלו היו קהילות שחששו לערוך גט בחודש תשרי ,ואת זאת מצאנו בקהילות האשכנזים בליוורנו .בקובץ מנהגי ליוורנו משנת תקפ"ט שנערך ע"י רבה רבי שלמה מלאך נמצא כתוב בין השאר" :על צד הדחק סידרנו גט בארבעת הימים לחודש תשרי ,ושמענו קול עוררים ונוקפים ,מטעם שאין נותנים חרם בין כסה לעשור .והשבנו שלא נקרא ליתן חרם שאם לא יראה ולא ימצא מי שמערער על הגט בטל החרם מעיקרו, ואחר החיפוש מצאנו שבשנת תק"ב נסדר גט במת"ק באותו יום ממש" ,קובץ מנהגי ליוורנו ,צורף לספר מסגרת השלחן לרבי מנחם עזריה קאסטלנובו ,דף רח ע"א סע' כז .דבריו הובאו בשדי חמד מע' גט סי' א ס"ק יב ,והוסיף שכן המנהג הפשוט בארצות המזרח. ואוסיף שבפולמוס סביב הגט באנקונא בשנת שכ"ו ,פולמוס שחבק כל גדולי ישראל ,נתינת הגט היה ביום ח' בתשרי ,ראה מבי"ט סי' קכט; שו"ת רמ"א סי' נה. 6מנהג אשכנז המקורי לא לומר צו"צ בשבת שובה ,מהרי"ל ,הלק עשי"ת :והטעם משום דכתיב 'משפטיך תהום רבה' ואנו מבקשים שלא יבוא במשפט עמנו ,אך לפנים משורת הדין יעשה לנו .דבריו הובאו במנהגי אשכנז :הגהות מנהגים )טירנא( ,עמ' קב ס"ק קלד; נוהג כצאן יוסף ,הל' שבת שובה ,עמ' רעד סע' ג; מנהגי וורמייזא עמ' קע ובארוכה בהערת העורך )רבש"ה(; מנהגי מגנצא ,עמ' ;6מנהגי אמסטרדם ,עמ' צה ועוד. מנהג פולין הוא כן לומר ,הובא לראשונה )?( בהגהות מנהגים )טירנא( ,ס"ק קלד .משם למטה משה ,סי' תתלג המסיים בצורה ברורה "דלא כמהרי"ל"; ברמ"א סי' תרב ]הפלא הוא שבד"מ העתיק את לשון מהרי"ל במלואו ללא הסתייגות בכך שאין המנהג העכשווי כן[; אליהו רבא ,תרד ס"ק ג .מנהג פולין גבר על מנהג אשכנז ,ואכן כך נוהגים רוב קהלות ישראל. את התוספת "אפילו כשחל יוה"כ למחרתו" ,נמצא כבר באליהו זוטא. 7שם מבואר שבמנחה לפני ערב יוה"כ אומרים תחנון .באל"מ ציין לדברי הא"ר שמורה אחד נשאל בזה ,והוכיח ממה שכתב הרמ"א בפשיטות שאומרים צו"צ בשבת תשובה.
á
øáäãìåâ ìàéçé ìù åðçìåùî
ä"òùú íéøåôéëä íåé
סימן תרג מט"א סע' ז" :בערב יוה"כ ...ואם חל ערב יוה"כ ביום א' אין לעשות הנרות בערב שבת מפני כבוד שבת אלא יש להקדים עשייתן ליום *ה'". ומזה נתפשט המנהג ג"כ לומר את הסליחות של י"ג מדות ולא בע"ש וגם מטעם דמתענים ע"כ מקדימים בכדי שלא יכנס מעונה לשבת .8ומכל זה נראה דאם חל יוה"כ ביום ה' אז אין צריך להקדים ליום ב' כי יש אומרים שהמנהג להקדים ליום ב' שהוא יום קריאת התורה ,ויצא לפי זה ממה שהמנהג להקדים כשחל בער"ש ליום ה' ,ואינו ראיה וכנ"ל .ולא ראיתי עוד מי שדיבר בזה .גם מנהג הנ"ל להקדים ליום ה' לא נתפשט בכל המקומות ,כי מנהג קצת חסידים בכה"ג לומר בע"ש .ומפנ"ז שאין שום טעם וסברא להקדים ליום ב' כשחל יוה"כ ביום ה' ,כנלענ"ד. שוב בא לידי ספר אלף המגן על המט"א ,והוא הביא מנהג הרבה מקומות להקדים ליום ב',9 אולם לדעתי אין למנהג זה שום יסוד לענ"ד ,וא"י ]=ואיני יודע[ אם נתפשט כמ"ש הוא, והבוחר יבחר.10
8כיוון לדברי רבי מרדכי ליב וינקלר אב"ד מאד .בשנת תרפ"ט נשאל מאת רבי אברהם אהרן ברוין מחשובי קהילת ב'אויפאלו בכך שבקהלתו לא נהגו כך ,ולא הקדימו ליום ה' ,האם יש להם לשנות למנהג הרווח כיום ,ולהקדימו ליום ה'? אב"ד מאד השיבו שאין להם לזוז ממנהג רבם רבי עמרם בלום ]בעל 'בית שערים'[; מאידך בעירו הנוהג כן להקדים ליום ה' ,ומנמק זאת" :בימים הקדמונים נהגו להתענות ]ביום ה'[ ,אפילו מי שלא התענה כל עשי"ת ,ובקהילות רבות היה קיבוץ בבה"כ וסיימו תהלים ,והרב מרא דאתרא דרש בהתעוררות גדולה ,והא ביום ערב ש"ק קשה להתיר התענית ,על כן השתרבב המנהג אפילו בזמן הזה שאין מתענים רק יחידי סגולה ,מפני חולשת הדור ,על כן כל אתר ואתר יעמוד במנהגו" )שו"ת לבושי מרדכי ,מהדורה רביעאי ,סי' יח(; וכן כתב בשו"ת רשב"ן או"ח סי' רלג ד"ה ועוד טעם כי נוהגים. בד בבד הריץ ר' אברהם ברוין אותה שאלה לרבי בן ציון בלום בנו אהובו של רבם רבי עמרם ,שבשנה זו חל יו"כ ביום שני ,האם להקדים סליחות י"ג מדות ליום ה' או ליום ו' ,ויסוד שאלתו היות ומנהג האב – רבי עמרם שהקדים ליום ו' ,האם שרי לשנות. בתשובתו מודה ר' בן ציון שאינו זוכר בדיוק את מנהג אביו בכגון דא" :אך אם כנים דבריו וודאי ראוי ונכון לנהוג כמנהגו באתריה דרב בלי שינוי ותמורה" .בהמשך מעלה ובונה מערכה רחבה עם השוואות ומקבילות לשאלות דומות, וממציא אסמכתאות לשני המנהגים .וסיום דבריו דומים למהלכו של הרב יונגרייז ,וז"ל" :יותר נכון לקבוע י"ג מדות לעש"ק .ובכל זאת גם אני שמעתי שיש מקומות ובפרט במכון שבתם של הרבנים הצדיקים שליט"א שקובעים יום י"ג מדות ליום ה' ואז אומרים גם סדר תשליך .אבל מ"ש בספר 'אלף המגן' שגם כשחל יו"כ ביום ה' מקדימים ליום הכניסה ,זו לא שמעתי מעולם) "...שו"ת שיבת ציון ,קרית אונגוואר תשע"א ,סי' סט( 9אלף המגן לרבי משולם פינקלשטיין מווארשא ,סי' תרג ס"ק י" :נוהגים בהרבה מקומות כשחל יוה"כ ביום ב' או ביום ה' אזי מקדימים לומר הסליחות של י"ג מדות ביוום ב' או ביום ה' שלפניו כדי שלעולם יאמרו סליחות של י"ג מדות ביום הקריאה .ויש מקומות המנהג הוא אצלם שאין משנים בשום פעם ,וכל מקום יחזיק כמנהגו". 10המנהג רק כשחל יוה"כ ביום ב' להקדים ליום ה' ,מצאנו לראשונה אצל אחדים מגדולי הונגריה ,כעדות רבי שלמה צבי שיק רבה של קארצאג המעיד על רבותיו-דודיו :מהר"ם שיק ורבי דוד שיק אב"ד טאקאי )שו"ת רשב"ן או"ח סי' רלג( .וכן כתב רבי דוד צבי הופמן אב"ד ור"מ ברלין שכך יש לנהוג וכפי שנהג רבו מהר"ם שיק ,שו"ת מלמד להועיל, ח"א סי' קיח ]אם כי מרהיטות לשונו נראה שידיעתו זו ינק מהרשב"ן[ .וכן מדויק בלשון הלבו"מ ,שהקדימו רק ליום ה'. גם בעל 'דברי יואל' מסאטמר הקדים רק כשחל ביום ב' ,אז אמרו סליחה לי"ג מדות ביום ה' שלפניו ,אולם כשחל ביום ה' לא הקדים ליום ב' אלא כרגיל ליום ג )מחזור דברי יואל ,יוה"כ ,עמ' כג(.
â
øáäãìåâ ìàéçé ìù åðçìåùî
ä"òùú íéøåôéëä íåé
סימן תרו מט"א סע' יב" :ערב יוה"כ ...ואם היה במקוה מ' סאה אפילו אם הם *שאובין ,אם היה בקרקע וטבל בתוכם ,טהור".11 עי' בשו"ת משנה שכיר ח"א סי עט מש"כ בשם הירושלמי פ"ג דברכות שמשמע שיש להחמיר 12 אף בטבילות ,ויראה שיהיה מים חיים ,עיי"ש
אולם מנהג רבים מחצרות ה"חסידים" מקדימים גם ליום ב ,והאמת שכך הוא מנהג אשכנז הקדום!! וברבות השנים נשכח ,וד"ל ,ראה מנהגי וורמייזא עמ' קלט הערה ,61ועדיין חילופי מנהגים אלו מצריכים מחקר מקיף ויסודי. 11טעם לטבילה זו כתב הרמ"א שהוא משום טהרה ,ואילו השל"ה נימק שהוא משום תשובה ,כגר המתגייר שהוא טובל ,ולכן צריך לכוין שהוא טובל לשם טהרה ובשביל תשובה .הנפק"מ בין שני הטעמים הוא :לדעת רמ"א מהני הטלת תשעה קבין מים על הגוף ,שמועילה לשם טהרה ,ואילו לדעת של"ה אינה מועילה .וכבר קדמו רבי חיים הכהן – תלמוד מובהק לרח"ו – בהלכות יוה"כ שלו :לאחר הביאו דברי הזוהר בחשיבות טבילה זו ,ממשיך" :מבואר מזה כי לטהרה גדולה זו אינו מועיל תשעה קבין כדין בע"ק ,לפי שזה מורה לזווגא דמטרוניתא" )טור ברקת ,או"ח ס' תרו סע' ד(. אגב ,בנידון זה היה מו"מ בין רבי משה גרינוולד אב"ד חוסט בעל ערוגה"ב לבין רבי יואל טייטלבוים אב"ד סאטמר בעל 'דברי יואל' ,שהראשון סבר שלא מהני ט"ק ואילו האחרון סבר שמהני ,וכמה מרבני הדור שלעבר ניסו לנמק את דעתם ,ראה אצל הרב חנניה ליפא דייטש אב"ד העלמץ ,טהרת יו"ט ,חלק יט עמ' ריט-רכא ,אגרת רבי יוסף גרינוולד מפאפא ]וצורפה לשו"ת שלו 'ויען יוסף' או"ח סי' שנט[ ומכתבו של רבי נפתלי אב"ד שארמאש ]וצורפה לשו"ת שלו 'תפארת נפתלי' או"ח סי' מד[ ובטהרת יו"ט חלק כ עמ' ז נוספה מענתו של רבי שמעון ישראל פוזן אב"ד שופרן ]וצורפה לספרו תורת א' ,ח"ב איגרת נד[. 12שו"ת משנה שכיר לרבי יששכר שלמה טייכטל ראב"ד פישטיאן :את מערכתו הוא מתחיל בכך שפשוט הוא שמעיקר הדין די לנו גם מים שאובים לטבילת עזרא ,אולם מאידך יש מקום להחמיר למים חיים וזאת על פי גילוי שמצא בדברי הירושלמי" :מכל מקום מצאתי )ברכות פ"ג סוף ה"ד( שלכתחילה יש להחמיר אף בטבילת עזרא למים חיים ,וחידוש שלא הובא דבריהם בפוסקים" .ובכל מפרש הוא דבריהם בבבלי שכל המחמיר בה מאריכים לו ימיו ,משום שהוא מידה כנגד מידה ,הוא טבל במים חיים ,מעניקים לו בתמורה חיים .ומסיים" :ומכאן תשובה לאלו האומרים שאין מעלה במקוה מים חיים מול מקוה מי גשמים לטבילת נדה ,ועוד מתיהרים לומר שמקוות מי גשמים עדיפה ,וסומכים על דברי החת"ס יו"ד סי' רג ,ומדברי הירושלמי אלו אנו למדים להיפך". הרב טייכטל הוסיף לחזק את דבריו בקונט"א שצירף לסוף הספר :מדברי שאילת יעב"ץ )ח"א סי' פח( שהאריך בביאור דעת רבותיו של רש"י ,ומסיים רי"ע" :ואני חושק וחפץ מאוד אם יספיק השי"ת בידי לעשות מקוה מים חיים כראוי מטעם אחר ,כדי להינצל מכמה דקדוקי הלכות שבדיני מקוואות וחששות רבות במקוה נוטפין ,עכ"ד היעב"ץ". חידוש נמצא בתנא דבי אליהו רבה )פרק טו( שהרואה קרי שלוש פעמים טעון טבילה במים חיים כזב] .להעיר מירושלמי נוסף שצוטט אך ורק בראבי"ה ,ולא מצאנו לו חבר ,והוא ירושלמי בברכות ]פ"ג ה"ד[ :תני בעל קרי החולה שנתנו עליו ט' קבים מים ...אבל אינו מוציא את הרבים ידי חובתן עד שיבוא במ' סאה של מים חיים" )ראבי"ה ברכות סי' סג( .וכבר העיר המהדיר )אפטוביצר( שלגירסא זו אין אח ורע([ רבים פירשו שכוונת הירושלמי דלא כהבנת ראב"ד פישטיאן :אלא החידוש הוא שהמים לא שינו ממקומם על ידי מעשה אדם והיינו שאיבה מכיון שנעקרו מקרקע הכלי נעקר חיותן :פירוש החרדים; ר"ש סיריליו; העמק שאלה; וראה :שו"ת אהל משה )צווייג( ,ח"א סי' מ ס"ק ד ואילו רבים מהאחרונים נקטו את הירושלמי כפשוטו שיש מקום להדר במים חיים :וכלשון רבי יוסף ענגיל בגיליוני הירושלמי שלו )דף מט טו"ג( שכתב על הירושלמי" :יש מחמירים בטבילת עזרא להצריך מים חיים ,והוא חידוש גדול" ..שו"ת עין יצחק )ספקטור( ,ח"א או"ח סי' ב ס"ק ג" :על כן אף שמן הדין סגי בשאובין מ"מ היו נוהגים העם ובפרט ביוה"כ לטבול במים חיים ולא בשאובין"; שו"ת זכרון יהודה )גרינוולד( ,או"ח סי' כז; צפנת פענח עה"ת )רוזין(, תולדות כו ,יט. דיונים על שיטת הירושלמי :שו"ת הרב"ז )שפרן( ,יו"ד סי' קז; שו"ת באר מרדכי )פארהאנד( ,סי' ו ובעיקר בסעיף ו; שו"ת חלקת יעקב )ברייש( ח"ג יו"ד סי' ס ס"ק ב ,ומסיים" :ודכירנא בבחרותי ,כד הוינא בצלא דמהימנות אצל כ"ק מהרי"ד זצ"ל בבעלזא בימי ראש השנה ,אלפי אנשים הלכו בקושי ודוחק גדול למקווה הקטנה של מעין ,ובחדר השני
ã
øáäãìåâ ìàéçé ìù åðçìåùî
ä"òùú íéøåôéëä íåé הייתה מקווה גדולה ומפוארה בנויה ממרן זצ"ל לטבילת נשים ,ורק יחידים שהלכו למקוה זו השנייה ,משמעות שלתוספת טהרה ,כל הטהור ביותר מטהר ביותר"; שו"ת בית אבי )ליעביס( ,ח"ד יו"ד סי' קיט .ואחרון חביב רבי יוסף משה מייזליש אב"ד מ' אויוואר ,שערך קונטרס שלם בנידון זה )מקוה מים ,ברוקלין תשכ"ז ,סי' א( .רק אעיר שטעה בכך שצירף בין השאר לרשימת המייעצים להדר אחר מעיין חיים גם את היעב"ץ ,כפי שכתב בסידורו ,חלק הנהגת הבקר; ואינו ,אלא הלכות אלו הינן מהוספות המדפיס מלבוב ,שהוסיף זאת מדיליה. וראה במרגליות הים לסנהדרין דף פז ע"א שאסף חומר ולבנים ובנה מגדל של שיטות גאונים וראשונים הסוברים שגם נדה טעונה טבילה מעולה במים חיים )ונכפל ב'מקור חסד' שלו לס"ח סי' תקט ס"ק ח(; ואוסיף לבנים נוספות, מובאות שצוינו באוצר הגאונים ,ברכות חלק פירושים ,עמ' 28הע' ח ו'בעלי תמר' לברכות עמ' קכה; רבי יצחק שטרנהל ממונקאטש ,כוכבי יצחק ,ח"ג ברוקלין תש"מ ,לירושלמי ברכות ,עמ' רכג-רכד. דעות המקובלים והחסידים :בתקו"ז ת' ה' דף קמג ע"ב מפורש שנדה טובלת במים חיים ,ציין לדבריו אלו בשו"ת שם משמעון )פולק( ,ח"א סי' יט .וכן משמעות זח"ג ,דף צז ע"ב ,וראה מגיד מישרים ,פרשת ויקהל .ולהעיר שכן מצאנו לשניים מאבות ה"חסידות" הכותבים בפשיטות כדעת הגאונים :בספר דגל מחנה אפרים ,פ' דברים ד"ה הואל משה באר :כתב שזב וזבה אינם עולים מטומאתם אלא במים חיים דווקא ,ואילו רבי שניאור זלמן מליאדי בעל 'התניא' בספרו לקוטי תורה )פ' שלח(" :לנדה וזבה טהרתן במים חיים דווקא". ואסיים בציטוט דבריו של רבי אהרן ראטה מבערסאז-ירושלים בעל 'שומר אמונים' במאמרו 'מקוה ישראל' שהקדיש על חשיבות טהרת המקווה מביא גם הוא את דברי הירושלמי :שגם לאונס צריך טבילה במים חיים .ומסיים: "דע ,כל שאפשר לך להחמיר לטבול במקוה היותר כשירה תטהר נפשך ונשמתך ]להמשיך[ עליך קדושה יתרה ביותר" )טהרת הקודש ,מאמר מקוה ישראל ,פ"ב(. בחיבורו על שו"ע על דרך הנסתר ביאר רבי נחמן אב"ד טשעהרין את ההבדל בין מים חיים שהוא בבחינה יותר קרובה לקדושה מאשר מקווה מים ,ולכן מעיין מטהר בזוחלין לעומת מקווה שלא )נחת השלחן ,ירושלים תר"ע ,יו"ד סי' רא(. וכאן הבן שואל .הלא משנה מפורשת ]מקואות פ"ח מ"א[ לגבי טבילת עזרא שמותר במים שאובים" :מקואות העמים שבחו"ל ,כשרים לבעלי קריין ,אפילו נתמלאו בקילון" ,היינו אפילו במקווה שכולו מים שאובים עלה להם הטבילה ,הרי לנו שיסוד התקנה היתה גם ללא מי גשמים ,האיך אפשר לומר שראוי לטבול במים חיים?! אלא החילוק הוא פשוט :כדי לצאת ידי תקנת עזרא אכן די בשאובים ,אבל להיטהר מטומאתו פשוט שצריך מקווה כשרה] .מן הצורך לציין לדבר חידוש בארכיאולוגיה :שלאחרונה התגלו כמה מקוואות באזור הגליל סמוכים וצמודים לבתי כנסיות )ראה אצל ד"ר יונתן אדלר ,בתי כנסת עתיקים ומקוואות טהרה ,קתדרה :לתולדות ארץ ישראל וישובה, תשס"ח ,חוברת ,128עמ' (72-51ואני משער שהכוונה בכך הייתה לצורך טבילת עזרא לפני התפלה והלימוד[. ליקוט שושנים בכתבי רבי יוסף ענגל לעיל הבאנו שבגיליונו על הירושלמי רי"ע ציין ועמד על החידוש הנמצא בירושלמי המצריך מים חיים לטב"ע .בחיפוש יסודי בתוך ספריו המיוחדים ]שתיכף עם פרסומם נהפכו לנחלת הכלל[ מבחינים שעמד כמה פעמים להסביר דברי הירושלמי. נוסף לגיליונו לירושלמי רשם רי"ע גם בגיליונו לבבלי והוא במסכת שבת דף סה ע"ב וציין לדברי הירושלמי ,עיי"ש. ומופלאה היא הברקתו של רי"ע במקום אחר בביאורו לירושלמי ברכות ]פ"ג ה"ה[ שם העלה הבנתו בדבריהם שמנהגם ]לפחות בתקופת האמוראים בא"י[ לטבול לטבילת עזרא במעיין ,וראייתו מדבריהם 'עיר שמעיינה רחוק ."...ונוכל להסביר את הדברים שהחמירו על עצמם כטומאת זב עקב המסופר שם בירושלמי "מעשה בשומר כרמים אחד שבא ליזקק עם אשת איש ,עד שהם מתקינים להם מקום היכן הם טובלים עברו העוברים ושבים ובטלה עבירה" ,הרי שתקנת עזרא הצילה יהודי מאיסור א"א ,וכידוע סתם מקוואות היו בקירוב מקום ומצויים מתחת לבתיהם ,כפי שמוכיחים הממצאים הארכיאולוגיים ,ולכם תקנו או הנהיגו דווקא במעיין שטבילה בו מצריכה טרחה יתירה לחזור אחריהם ,ועצם הטרחה תבטל אפשרות לחטוא .ומופלאים הם דבריו של רי"ע במקום אחר ,והוא ביאורו לחומר תקנת עזרא ,כפי שהובאה בבבלי ]ברכות כב[ :מעשה באחד שתבע אשה לדבר עבירה ,אמרה לו ריקא יש לך מ' סאה שאתה טובל בהן! מיד פירש .העיר רי"ע" :קשה להבין ,שלא חשש על העבירה ממש ,וחשש לחיוב טבילה שהוא רק מתקנת עזרא ,ורציתי לומר הפירוש דכך אמרה לו :ראה איך יש חומריות וכיעור במעשה הזאת ,עד שאפילו בהיתר צריכה טהרת הטבילה במ' סאה לכשיוכל להתקרב אח"כ לקדושת תורה ותפלה ,וכל שכן שאין לעשות מעשה זאת באיסור חלילה .אולם בירושלמי איתא 'מעשה בשומר כרמים שבא להיזקק ...ובטלה העבירה ,מבואר דחששו באמת לחיוב הטבילה יותר מעל ביאת אשת איש ,ועיין דוגמא לכך ביומא דף כג ע"א דחשו לטהרת כלים יותר משפיכת דמים" )גליוני הש"ס ,ברכות דף כב סוף ע"א( ]אמר יחיאל :רעיון דומה כבר מצאנו בתה"ד )סי' רט( שלפעמים איסור קל חמור יותר בעיני העם מאיסור חמור ,ודוגמא לך מהמובא בפרק הנזקין באתריה דרבי יהודה חמיר להו שביעית טפי מחילול שבת .ומופלאים הם דברי התוס' לחולין )דף קא ע"ב( שהיוצא מדבריהם הוא :למרות שחמור איסור שבת לעומת איסור יוה"כ ,אפילו הכי ההרגשה בפי כל שיוה"כ חמיר טפי "לפי שהוא יום כפרה ומחילה"[.
ä
øáäãìåâ ìàéçé ìù åðçìåùî
ä"òùú íéøåôéëä íåé
סימן תרז מט"א סע' יד" :מנהג לשטוח עשבים בבה"כ ...ולכן מכינים *העשבים בערב יוה"כ."... עי' בשו"ת לבושי מרדכי מהדו"ק או"ח סי' קד שדווקא עשבים או מחצלת מהני ,אבל לא 13 טעפיכע שבטל לקרקע הבית
סימן תרי קצה"מ סוף ס"ק טו" :ועי' מה שכתבתי לקמן סי' תריט ס"ק *ה". צ"ל ס"ק יא
סימן תריא קצה"מ ס"ק ז" :נתקשה המחבר איך מועיל עירובי חצירות ביוה"כ דהא אסור לאכול פת ,ול"ש *לומר שדעתו על פת והוי כדירתו שם"... עי' בשו"ת הלכה למשה סו"ס רסד שתירץ על פי הש"ס יומא על כל סוכה אומרים לו... 14 עיי"ש
ואילו אני קבלתי מרבים מזקני ירושלים מהדור הקודם ,שיקירי העיר במאה הקודמת היו טובלים לערב יום הקדוש במקווה הקרויה על שם ר' ישמעאל כה"ג ,באזור נחל קדרון. 13בספרי 'מנהגי הקהלות' עמ' צז-צט הקפתי שורש מנהג שטיחת העשבים וענפיו .בין הדברים הבאתי את תשובת לבו"מ שנשאל על קהל שרצו לבטל מנהג שטיחת העשבים ,מחמת אבק העולה מהם ,ובמקום העשבים רצו לשטוח יריעות ע"ג הקרקע .רבה של מאד מפלפל בנידון ,ולהלכה מסיק שעשבים וודאי משובחים כמנהג הקדמונים .וחסרונה של היריעה היא :שקובעים אותה בקרקע ,ויש לגזור שאינו קבוע אטו קבוע ,משא"כ בעשבים אינו שייך קביעות .ביחס לדבריו אלו ציינתי שרבי ישראל אברהם לנדא רבה של עדעלין הסכים לו; והוסיף עוד נימוק לחזק את דבריו ,על דרך הרמז :שכל עיקר יוה"כ עושים זכר לירידת משה עם הלוחות ,ואז היה שוב 'מתן תורה' ,ובשעת מתן תורה המנהג לשטוח עשבים בבה"כ )שו"ת בית ישראל ,סי' יט( .בהמשך הבאתי אלו שלא הסכימו להכרעתו של הלבו"מ. 14סיכום הסוגיא בעירובין דף ל ע"ב :בין ב"ש ובין ב"ה מודים שגדול יכול לעשות עירובי תחומים ליוה"כ ,למרות שלמחר לא חזי ליה ,כיון שראוי לקטן ,סגי בהכי .בפשטות הסוגיא מיירי בעירובי תחומין )ראה תוס' דף כו ע"ב ד"ה בכל( אבל בר"ח מפורש שאיירי בין בעירובי תחומין ובין בעירובי חצרות ,וכ"כ ר"ח ביומא דף סו ע"ב ,וכן פסקו הרי"ף ולאחריו ראבי"ה ]תשלט[ והרא"ש )ראש ביצה( שמערבים עירובי תחומים וחצרות ליוה"כ ,היינו שהרי"ף נמשך אחרי ר"ח .ואע"פ שהגמרא במסכת כריתות )יד ע"א( אמר רפרם "יש עירוב והוצאה לשבת ואין עירוב והוצאה ליוה"כ" ,כבר דחתה הגמרא את דבריו ומסיק" :אלא רפרם בדותא היא". אולם הגאון ראז"מ בספרו מטה אפרים האריך להקשות על הלכה זו ,בכך שעיקר פעולת העירוב היא ע"י שהפת מאחד את כל הדירות לדירה אחת ,ובין השמשות של יוה"כ הרי דעתו אינו על הפת ,וכל היום גם אין דעתו על הפת, משום שלא חזי לאכילה .לכן בלית ברירה הוא נדחק שעל כל פנים לא יערב בערב יוה"כ רק יערב בערב שבת לפניו ,וכיון שכבר חל העירוב על השבת שפיר יועיל גם ביוה"כ לאחריו" ,כמו בנתמעט העירוב אחר כניסת השבת ראשונה דבנשתייר כל שהוא מהני לשאר שבתות" ,וביוה"כ עצמו אי אפשר לערב בפת אלא ברגליו. דבריו אלו גרמו לרעידת אדמה בעולם ההלכה .הרב יונגרייז כאן ציין לשו"ת הלכה למשה והוא לרבי משה ניימאן אב"ד זשאמבאקרט .הוא מיישב את תמיהתו של המט"א בכך :שגם ביוה"כ דעתו על הפת ,שעל ידי כך שפת בסלו אינו רעב ,בדומה לכך שאמרו להאיש עיתי שהוביל את השעיר המשתלח" :הרי מזון הרי מים". תיכף עם פרסומו של ה'מטה אפרים' בשנת תקצ"ה ,התקשו בחידושו זה גדולי הדור .והכוונה לרבי מאיר א"ש אב"ד אונגוואר ]מח"ס אמרי אש[ שפנה בשנת תרי"ב לרבי שלמה קלוגר פארה של גליציה עם תמיהתו על המט"א מכוח דברי הגמרא בעירובין דף ל ,כפי שצויין בהקדמה .רבי שלמה קלוגר השיבו במשפט אחד" :הנה יפה תמה רו"מ
å
øáäãìåâ ìàéçé ìù åðçìåùî
ä"òùú íéøåôéëä íåé
סימן תריב מט"א סע' ו" :אסור ביוה"כ לטעום ..וכן אסור לרחוץ *פניו בשחרית."... דין זה אין מקומו כאן כ"א לקמן בסי' תריג ,שם כתבו בסע' ג ,ורציתי לומר דט"ס יש כאן, וצ"ל "פיו" תחת 'פניו' ,אבל גם זה מבואר לקמן כאן בסע' ט ,וצ"ע על כפילות דינים אלו
תריג מט"א סע' טז" :אסור לשרות מפה מבעוד יום ולעשותה כמין כלים נגובים *ולהצטנן בה ביוה"כ שמא לא תגנב יפה ויבוא לידי סחיטה"... אכן מי שמרגיש חולשה שרי לעשות כן][...
15
סימן תריד מט"א סע' ב" :אם הוא איש מצונן שמזיק לו לילך יחף מותר לו לילך בסנדל *שאין לו עקב". והנה ,בשאר מנעל נראה שמותר אפילו ביש לו עקב ,ועיין ביאור הלכה כאן ד"ה או של בגד, שאפילו אם עשוי כתמונת מנעל ממש בצורתו וכו' דשרי ,משמע אפילו שיש לו עקב ממש כצורת מנעל .וכ"כ שם בסי' תקנד מ"ב ס"ק ל עיי"ש .מכל מקום נראה שיש להחמיר אף ואין מקום לנטות ,רק שאחר מחילת הרב הגאון בעל מטה אפרים שגגה היה לו בזה" ,סוף קונטרס דרך החיים ]דרך חמישי[ ,שצורף לשו"ת שנות חיים ,למברג תרט"ז .ומצאתי לאחד מגדולי גליציה בן דורו של המט"א שכתב בפשיטות שמהני עירוב ביוה"כ והסביר בארוכה לבאר את שיטות הראשונים ובכך יישב את התמיהות ,והכוונה לרבי יצחק הויכגלנטר אב"ד זאמושטש ,שו"ת זכרון יצחק ,לבוב תקפ"ב ,סימנים לג-לד ,ובעיקר סי' נב. בדור או שניים לאחריהם מצאנו לכמה רבנים שהשיגו על המט"א ודחו את דבריו מכול וכול: דברי המט"א גרמו לוויכוחים בין חכמי גליציה :אב"ד לבוב ]רבי צבי הירש אורנשטיין[ בהיות בעיר ברעז'אן אז כיהן רבי דוד מאיר פריש מח"ס שו"ת יד מאיר כרב העיר ,ושניהם התווכחו על דברי המט"א האם יש לחשוש לדבריו, ורד"מ פריש הכריע דלא כהמט"א ,כן מספר רבי שמואל אנגל מראדמישלא ,שו"ת מהר"ש ,ח"ב סי' כט. בשו"ת בית שלמה כתב בן המחבר" :באתי לעורר לב המעיין ,מה שמצאתי שגיאה גדול בדברי הגאון מהרא"ז מרגליות ..שאינו יכול לערב בפת ,והוא נגד דברי הש"ס )עירובין ל ,א( דפליגי ב"ש וב"ה דב"ש סברי דאין מערבים לנזיר ביין ולישראל בתרומה ...למסקנת הסוגיא בין לב"ש ובין לב"ה מערבים יוה"כ בפת .ועיין בב"י סי' תריא ,ישוע"י סו"ס תטז .בק"נ בפ"ק דביצה כתב ראיה שהיו רגילים לומר כך להאיש עתי ]כיוון לדבריו רבי משה ניימאן[ לכן לפע"ד הקלושה והרטושה ,הא מלתא אחר מכת"ה היא כשגגה היוצאת מלפני השליט" )שו"ת בית שלמה ,או"ח סי' קיג( .גם בשו"ת רב פעלים ח"ב סי' ס נשאל האם לחשוש לחידושו של המט"א ,ובתשובתו הארוכה ובנויה לתלפיות השיג כמה השגות על דבריו .וכן כתב בביאור הלכה בפשיטות" :ודע ,שמערבים ערובי חצרות ותחומין בפת ,אע"ג שאסור באכילה מ"מ הרי חזי לקטנים" .כן תמה על דברי מט"א :לקוטי מהרי"ח ,ח"ב דף י ע"א ]בקצה המטה השיג על השגתו[ .וראה עוד שו"ת בנין ציון החדשות ,סי' נג; שו"ת לחם שערים ,לרבי יחיאל אב"ד טרסטינא ,סי' לב; שו"ת דברי יציב ,סי' קפח ס"ק א. גם רבי חיים הערש עהרנרייך ב'קצה המטה' שלו האריך וניסה ליישב את דברי המט"א ,ולא הצליח! חלק הראשון של ספרו הדפיס לראשונה בשנת תרפ"ג ,ואילו החלק השני בתרפ"ח ,וצירף לו הוספות והערות לחלק הראשון. בהוספותיו לסימן זה הוא מספר עובדה מעניינת :ראב"ד פישטיאן בעל 'משנה שכיר' עבר על ספרו ומהלכו לא מצא חן בעיניו .ודרך אגב מוסר "מה ששמעתי מידידי הרב הגאון רבי משה ניימאן מח"ס 'הלכה למשה' ,בהיותו אצלו וראה בידי את ספרו היקר ]קצה המטה[ והביט בו ,וראה את חידושו של המט"א ,ואמר :שאין יסוד לעיקר דבריו ,שהרי ביומא אמרו על כל סוכה אומרים לו הרי מזון ]בדיוק כפי שכתב בספרו המוזכר לעיל[ ...ודבריו נכונים מאוד". 15כעין זה מצדד בערוך השלחן )סע' ח( שאם שורה את המפה וסוחטה בערב יוה"כ רק לצורך להעבירה על גבי עיניו בלבד – שרי ,שבאופן זה אין חשש סחיטה.
æ
øáäãìåâ ìàéçé ìù åðçìåùî
ä"òùú íéøåôéëä íåé בשאר מנעל שלא יהיה לו עקב כיון דבכה"ג אינו מרגיש כלל העינוי וע"כ יש למנוע מלילך במנעלים של גומי העשוי ממש כמנעל של עור עם עקב ג"כ של גומי וחלק מפני מקום עמידת 16 הרגל דהא הוי ממש כמנעל של סע' ד לקאלאטשען בקצה"מ ס"ק ד אף שיש לו עקב...
סימן תריז מט"א סע' ה" :יולדת משלושה ועד שבעה שאין מאכילין אותה עד שתאמר *צריכה אני"... החידוש שהמחבר לא הביא כאן הדין באם לא אמרה לא צריכה ולא אינה צריכה ,דהיינו בסתמא ,איך הדין משלושה עד שבעה ,שלפי המבואר כאן בדג"מ וכן בק"נ בשבת קכט אות א' שבסתמא מאכילין אותה רק באם אמרה אינה צריכה אז אין מאכילין אותה ,וחידוש שבעל קצה"מ לא הרגיש בזה
סימן תריט קצה"מ ס"ק יא" :וכתבתי מזה לעיל בסי' תרי ס"ק יא". ט"ס ,וצ"ל ס"ק טו מט"א סע' יח" :נוהגים החזנים להנעים בקול וכן בווידוי *אשמנו מנגן בקול בכיות לעורר הלבבות.".. עיין בתפא"י מסכת תענית פ"ד אות סג במוסגר טעם לשיר אשמנו לרמז שכולם נהפכו 17 לזכויות ,וראוי לשורר עליהם כעל זכויות מט"א סע' יט" :יש *שעומדים על רגליהם כל הלילה וכל היום."... עיין בשו"ת ח"ס חו"מ סו"ס עג ,שבעת שהארון שבו מונח הס"ת פתוח אסור לישב בבה"כ,
16בביאור הלכה ד"ה והוא נקט כדברי המט"א ,עיין בדבריו .בספרו ליבון הלכות ]ירושלים תשס"א ,סימן מא[ האריך הרב צבי שיינברגר )מרביץ תורה בישיבת 'מאור עינים( בבירור הלכה מסובכת זו :גדרה של מנעל וצורתה לענין אבילות. 17ונפלאים הם דבריו של רבי שמעון סופר אב"ד ערלוי בעל 'התעוררות תשובה'" :מעולם תמהתי שאומרים הוידוי ביום הצום בנעימות קול נעים מאוד ,ובלי ספק הנעימה היא בקבלה לנו .הלא הוידוי צריכים לומר בבכי ותחנונים שמתוודה על חטאיו ופשעיו שעשה .וניחא לי לפי מה שכתב הרמב"ם בפ"ק של הלכות תשובה שהתשובה היא מצות עשה בעצמה ,היינו שיתחרט בלב ויקבל עליו בהסכמה גמורה שלא יעשה עוד דבר זה ,אבל גם הוידוי הוא מצות עשה בפני עצמו ,ככתוב והתודו ,א"כ המצוה צריך לקיים בשמחה ,לכן אנו מנעימים בשמחה ואומרים הוידוי בקול נעים לכבוד המצוה .ועוד ,אם התשובה היא מאהבה נהפכין העוונות לזכויות ...ועוד ,על פי שאיתא במדרש עה"פ 'ונשלמה פרים שפתינו' דקאי על הוידוי שהמתודה נחשב לפני הקב"ה כאילו הקריב פרים .וזה ונשלמה פרים שפתינו – בוידוי. והרי קרבן טעון שיר ,לכן אנו משוררים בקול נעים" ,שיר מעון ,ליוה"כ. ]ויש להוסיף תבלין למנהג זה ,שהוא זכר לאותה נעימה שהיו הכהנים משוררים בעת אמירת השם המפורש בעת ווידויו של הכה"ג ,כמבואר בקידושין דף עא ע"א. מאידך על פי האר"י צריך לומר את הוידוי מתוך עצב ,ונפלא הוא אמרתו של החיד"א בביאור הפסוק 'לכו נרננה לה' נריעה לצור ישענו'" :הכוונה 'לכו' לבתי כנסיות ולבתי מדרשות 'נרננה' בשמחה תהיה ההליכה כדי אשר 'נריעה לצור ישענו' .ואח"כ 'נקדמה פניו בתודה' ,לומר וידוי על חטא ועון ,וזה יהיה בהכנעה ועצבות ובושה וכלימה .ואחר הוידוי תיכף יבטח בה' שהוא בעל הרחמים ויתעורר בשמחה 'בזמירות נריע לו') "...חומת אנך ,תהלים ,צה(.
ç
øáäãìåâ ìàéçé ìù åðçìåùî
ä"òùú íéøåôéëä íåé הובא בפ"ת חו"מ סי פח ס"ק כא
18
סימן תרכג מט"א סע' ז" :ונוהגין שהש"ץ אומר ]לאחר נעילה[ שמע ישראל *פעם אחת". וכן שאר פסוקים :ה' מלך ,ברוך שכמל"ו ,וה' הוא האלקים .ועיין במנהגי האר"י מובא בספר פתורא דאבא ענין יוה"כ סע' נו :מה שנהגו לומר אחר תפלת נעילה ז"פ ד' הוא האלקים, והש"ץ אומר פ"א והקהל עונים אחריו וכן עד ז"פ ,ואע"פ שאנו כופלים בכל פעם ה' הוא האלקים כו' לפ"א תחשב עכ"ל ,הנראה מזה דאין לומר להש"ץ הזה בלי הפסק אמירת הקהל 18נפסק ברמ"א יו"ד סי' רמב סע' יח" :ואפילו כשס"ת על הבימה אין צבור צריכים לעמוד ,שהספר ברשות אחרת", היינו בגלל שהוא מונח ברשות בפני עצמו אין חיוב לעמוד בפניו .אולם המג"א בהלכות קריאת התורה מבאר בדרך אחרת את הפטור לעמוד ,והוא שכל זמן שהוא עומד במקומה ,מותר לשבת ,והחיוב לעמוד הוא אך ורק בשעה שמגביהים אותו )מג"א קמו ס"ק ו( :הרי גם שהם באותה רשות א"צ לעמוד ,כפי שביאר שם הפמ"ג את דברי המ"א ובארוכה במ"ז סי' קמא ס"ק ג .ופשוט שהוא הדין בעת פתיחת הארון )ואכן כך פירט בשער הציון ס"ק יח( .כדעת המ"א כן מכריע מהר"ם שיק )או"ח סי' סה( שא"צ לעמוד עם פתיחת הארון. מאידך ,הפנים מאירות נוטה להחמיר ,שיש לעמוד בעת פתיחת הארון ,ורואים את הספרים )פנמ"א ,ח"א סוף סי' עד( .וכן כותב דרך אגב בשו"ת חת"ס בדונו אודות המנהג להשביע בס"ת עם איומים ונזיפות ,את תשובתו הוא מסיים בזה"ל" :על כן נ"ל שאין לשמוע לקול התובע באיום משום האלה .ומכ"ש מה שאמר להשכיב הנתבע על המטה ולפרוס אצטלא דמיתנא .זה לא נמצא בשום מקום ,והוא דבר שא"א שישבע בשכיבה שהרי שבועה מעומד ,ובפרט כשהס"ת בחוץ מאה"ק ,ואפילו אם הארון הקודש רק פתוח אסור לישב בבה"כ מכ"ש להשכב ,ומכ"ש אם מנקיטים לו ס"ת בידו) "...חת"ס ,חו"מ סו"ס עג(. רבים וכן שלמים תמהו על חידושו זה ,שלא מצאנו איסור כלשהוא לשבת בעת פתיחת הארון. בשני הירחונים התורניים שהופיעו בהונגריה העלו כמה רבנים את מהלכם בדבריו המחודשים של החת"ס :כבר בשנת תרנ"ט הופיע ב'תל תלפיות' שיצא לאור בווייצין הערה קצרה ע"י רבי שמעון צבי ווייגר אב"ד קריפיטש שליד סטניסלוב :שדבריו דלא כהכרעת הפוסקים )תל תלפיות ,שנה ז חו' יא ]אדר תרנ"ט[ ,סי' פא( .בחוברת הבאה ,ניסה אחד מהקוראים ליישב שכוונת החת"ס היא שאין להתיישב במקרה שפתחו הארון בשעה שהקהל עומד ,אין מהדרך ארץ להתיישב אז )שם ,סי' פט() .אמר יחיאל :דבריו אינם מתיישבים בהבנת החת"ס( .בשנת תרס"ב התמלאו גיליונות הירחון התורני פלפולים רחבים בעקבות חידושי של החת"ס .לראשונה העלה זאת רבי חיים יוסף גרינבוים אב"ד בלוזנדארף וסיים בצ"ע" :הלא מה שנהגו העולם לעמוד כשארון הקודש פתוח הוא רק מצד חומרא בעלמא ...ואולי לא דק מרן החת"ס בלשונו ,וצ"ע" )וילקט יוסף ,תרס"ב ,סי' קצד( .לאחריו רבים ניסו ליישב את דבריו ,ואציין רק לשניים מהם :הרב אהרן גוטמאן מווראנוב הציע שכוונתו רק למידת החסידות ,ולא לעיקר הדין )וילקט יוסף ,שנה ה' חו' א ]חשון תרס"ג[ ,סי' ב .ויש שהעלו שהפוסקים מקילים רק בפתיחה ללא כוונת הוצאת הס"ת ,לדוגמת הפתיחה בעת אמירת פיוטים שונים וכדומה ,אבל שונה מכך היא הפתיחה לשם הוצאת הס"ת ,אזי מוכרחים לעמוד לכבוד הספר )וילקט יוסף תרס"ג ,סי' לג(. גם בספרות השו"ת הועלו רעיונות כדי ליישב את הדברים :רבי יקותיאל יהודה רוזנברגר רבה של ד'יערעש אחרי שבירר שההלכה כהפמ"ג ולא כהפנמ"א עובר לתמיהה על החת"ס" :ומכוח זה פלא בעיני על מש"כ מרן הגדול בשו"ת חת"ס....ובמחכ"ת אגב התלהבות כבוד תוה"ק שבער בו כתב זה ,ופשיטא שאיסור אין כאן לכו"ע כמפורש בט"ז ופמ"ג, ופנמ"א גופיה רק חומרא קאמר ,ורק להרואים לא לאותם שאינם רואים ,והחת"ס לא הזכיר מכל זה ,וז"ב במחכ"ק" )שו"ת תורת יקותיאל ,ח"א סי' מא( .רבה של מאד – רבי חיים צבי עהרנרייך חיבר גם ביאור על ספר 'שערי אפרים' לראז"מ על הלכות קריאת התורה .בחיבורו זה האריך מאוד בבירור הלכה זו .אחרי הביאו את דברי ה'תורת יקותיאל' ממשיך ביישוב דברי החת"ס" :נראה כי האמת כדבריו ]של רבי יקותיאל יהודה[ כי התלהבות של אש דת ואהבת התורה הביאתו להפריז על המדה וליכנס עוד לפנים משורת הדין .ואפשר עוד ,שטעם למנהג העולם שעומדים בעת פתיחת הארון ,לדוגמה בעת אמירת י"ג מדות ,הוא כמו 'נדר' בדברים המותרים ואחרים נוהגים בו איסור ,לכן כתב הכי .כעת העירני ידיד הרה"ג משה שווארץ מבאזל שאפשר לחלק ולומר ,דווקא כשאה"ק פתוח והס"ת נפתח עבור הציבור א"צ לעמוד ,משא"כ בנידון של החת"ס שכל הפתיחה היא אך ורק לשם הנשבע ,דווקא הוא חייב לעמוד" ,שערי חיים על שער אפרים ,שער י ס"ק יט .גם רבי חיים יעקב גוטליב רבה של קהלת היראים במישקולץ התקשה מאוד בהבנת החת"ס ,ונדחק לפרש שמיירי באה"ק שאין מהוי רשות בפני עצמו )שו"ת יגל יעקב ,סי' כו(.
è
øáäãìåâ ìàéçé ìù åðçìåùî
ä"òùú íéøåôéëä íåé בין כל פעם ופעם ,וצ"ע למה לא נהגו כן.
* השלמה למאמר הראשון סי' תקפא מט"א סע' מט :כשמניח שני עירובין יכלול את שניהם בתוך ברכה אחת. בהערה הבאנו שרוב הפוסקים הסכימו להכרעתו זו .אוסיף הערה אחת :רבי בן ציון בלום אב"ד סארוואש פרסם פלפול גדול בהבנת דברי המט"א ,בירחון התורני 'תל תלפיות' תרפ"ד סי' טו, ושלחו לבעל 'לבושי מרדכי' ,והלה השיבו בתשובה קצרה וחיזק את דעת המט"א )שו"ת לבושי מרדכי או"ח תליתאי ,סי' לב( .מערכתו של הרב בלום פורסמה לאחרונה בשו"ת שלו 'שיבת ציון' ,ירושלים תשע"א ,סי' מב. קצה"מ ס"ק עה :בערב ר"ה נוהגים שהכל מתענים ...ובמקום שיש קצת חולי א"צ להתענות ,אף שכבר התענה בערב ר"ה כמה פעמים ,אין צריך התרה .זוהי דעת המ"א ,ועיין בש"ך יו"ד סי' ריד ס"ק ב מה שהקשה על זה .וכתב הדג"מ לקיים דברי המ"א ,שאם מצד בריאות גופו ,אפילו אינו רוצה שוב לנהוג מנהג ההוא צריך התרה .אבל אם רק באותו יום ובאותו זמן שאינו בריא כ"כ אינו רוצה להתענות וכשיחזיק יחזור למנהגו *אז א"צ התרה. עיין בירחון אוהל מועד ח"ג סי' א אות ב' ובסי' כה אות א' מש"כ ע"ז
19
19עם עריכת המאמר הראשון לא הצלחתי למצוא את הירחון אליו מתכוין הרב יונגרייז; ומכובדי הגה"ח רבי דוד צבי הירש מייזליש )ירושלים( העירני שהכוונה לירחונו של הרב יקותיאל אריה קאמלהאר ,שנדפס בקראקא .שנה ג ]תרס"א[. כדי להבין את המו"מ יש להקדים עם יסודות הסוגיא .נפסק ברמ"א סי' תקסח סע' ב] ,ויסוד הדברים משו"ת מהרי"ל ,ודבריו הובאו גם בבית יוסף[ הנודר לצום מספר ימים לדוגמת עשי"ת ,והקרה לפניו באחד הימים סעודת מצוה ,מותר לו לאכול וא"צ התרה ,כי על דעת כן לא נהגו מעולם להתענות. על הלכה זו הקשה הש"ך ביו"ד )ריד ,ב( שלכאורה דברי השו"ע סותרים ,מהא ששם נפסק" :תעניות שלפני ראש השנה ושבים ר"ה ליוה"כ ורוצה לחזור בו מחמת שאינו בריא ,צריך ג' שיתירו לו" .על כן העלה הש"ך חילוק בין שתי ההלכות :לגבי סי' תקסח א"צ התרה משום דמעיקרא לא נהגו להתענות כשאירע סעודת מצוה בערב ר"ה ,וכל המתענה אדעתא דהכי קיבל התענית ,שאם תארע סעודת מצוה ,יאכל .מכל מקום לא אסיק אדעתא שאם לא יהיה בריא לא יתענה ,הילכך מובן ההלכה בהלכות נדרים שצריך התרה .אבל לנוב"י דעה אחרת עמו ,וכפי שמשיג ע"ד הש"ך "דבריו דחוקים" .לכן הוא נותן נימוק אחר :שלגבי סעודת מצוה ביום תענית של ערב ר"ה ,אין בדעתו לבטל מנהגו לגמרי ,אלא רק כעת עם עריכת הסעודה הוא אוכל ,ואילו אח"כ הוא חוזר למנהגו ,והוא הדין אם אירע לו מיחוש ורוצה לאכול היום ג"כ אינו צריך התרה .ומה שהצריך השו"ע שם התרה ,מיירי שרוצה לחזור בו ממנהגו לחלוטין ,מחוסר בריאותו! רבים מן האחרונים הסכימו למהלכו של הדגו"מ ,ראה :הגהות יד שאול ,סי' ריד ]יישב באופן קצת שונה מהדג"מ אבל מודה לעצם דבריו ,ומספר שבשנת תר"ח כשפרץ מגיפה מכל רחבי גליציה והמתענים בעשי"ת הסתפקו שמא הם צריכים התרה ,ופסק שא"צ בכה"ג ,וכהכרעתו של הדגו"מ; פתחי תשובה על אתר; שו"ת קול אריה ,סי' סז ]סומך ע"ד השו"מ[; שו"ת חתן סופר ,סו"ס ג; שו"ת מהרי"ץ דושינסקי ,ח"א סי' פז. והנה בירחון התורני 'אוהל מועד' פרסם הרב עזריאל מאיר רפפורט מזבארוב )הונגריה( ]בנו של רבי שמואל ראב"ד
é
øáäãìåâ ìàéçé ìù åðçìåùî
ä"òùú íéøåôéëä íåé
øáäãìåâ ìàéçé ,äáåè äîéúç øîâ úëøáá
åðåéìéâ ìù úçà äîâåãå åúîéúç .áåùòøôî æééøâðåé ìà÷æçé éáøì êééù äéäù íéøôà äèîä ìù øòùä óã
ראווה שהיה בנו של רבי דב בעריש רפפורט אב"ד ראווה ,מח"ס 'דרך המלך' .ר' עזריאל היה חתן רבי משה וייס אב"ד זבורוב ,וזמן מה ישב אצלו .אח"כ חזר לגליציה ונתכהן משנת תרס"ח לרבה של מילניצה ,אולם נפטר צעיר לימים בשנת תרע"ב[ השגה ע"ד הדגו"מ. הוא העיר על דברי הדג"מ" :וקשה לי שמבואר בשו"ע או"ח סי' תקנב סע' יא :מי שקיבל עליו תעניות בו"ה של השנה וחל ערב ט"ב להיות ביום ב' ,ישאל על נדרו .הלא כאן אין ברצונו לחזור ,רק אין בכוחו להתענות שני ימים רצופים ,והוי כמו מחמת מיחוש שאין צריך התרה ,ולמרות כל זאת מצריך השו"ע התרה ,וצ"ע. בחוברת הבאה ]חשון-כסלו[ שלח רבי בערל גולדברג מפרמישלאן מאמר כדי ליישב את תמיהתו ,ואלו עיקרי דבריו: כוונת הרמ"א היא באופן שמקבל עליו תענית בו"ה כל השנה ,ובכגון זה פשוט הוא ששום צער וחולשה לא יקל על תוקף הנדר ,ואילו הדג"מ מתיר ללא התרה רק באירע לו מיחוש ,אינו מיירי שקיבל על עצמו נדר בפירוש אלא לגבי הנגרר אחרי מנהג העולם להתענות בעשי"ת ,אז יותר קיל ,ורק במקרה שרוצה לבטל לגמרי ממנהגו ,חייב להתירו. אמר יחיאל :מצאתי השגה למהלכו של הדגו"מ בשו"ת לבושי מרדכי ,מהדורה רביעאי ,סי' רמג.
àé
