Beshalach Parsha Sheet

Comment

Report 7 Downloads 74 Views

‫רמב"ן על התורה‬ ‫‪Selected Pieces from the Ramban’s Commentary on the Torah‬‬ ‫מלוקט ע"פ קו‪‬נטרוס של הרה"ג ירחמיאל פרייד‬ ‫פרק‬ ‫יג‬ ‫יד‬

‫טו‬

‫טז‬ ‫יז‬

‫פרק‬ ‫יג‬

‫יד‬

‫טו‬

‫טז‬

‫יז‬

‫פסוק‬

‫כא‬ ‫י‬ ‫טו‬ ‫יט‬ ‫ב‬ ‫יא‬ ‫יח‬ ‫כה‬ ‫כו‬ ‫ד ד"ה למען‬ ‫ו מד"ה וה‪‬נכון‬ ‫כ‬ ‫ו‬ ‫ט‬ ‫טז‬

‫ע‪‬נין‬

‫גאולת מצרים ע"י מלאך‪ ,‬וגאולה עתידה בעצמו‬ ‫היו כמה כתות ביצ"מ‪ ,‬ורק חלק התלו‪‬נ‪‬נו ‪‬נגד משה‬ ‫תפילת משה קודם קריעת ים סוף‪.‬‬ ‫החילוק בין מלאך ה' למאלך א‪-‬קים וע‪‬נוד ע‪‬נן‬ ‫הטעם שהזכיר משה שם "יק" בשירה ולא שם מלא‬ ‫פירוש מלת "אלים" וביאור שם "קל"‬ ‫עומק תפלת "ה' ימלוך לעולם ועד" ושהוא כסודם של ברכות‬ ‫טעם בגדלוי מקצת מצות במרה‪ ,‬וכמה ביאורים ב‪‬נסיון ש‪‬נסה אותם א‪-‬קים שם‪ .‬ו‪‬נס המתקת המים המררים במר‪.‬‬ ‫לשמוע בקול ה' ולעשות הישר והטוב‪.‬‬ ‫ע‪‬נין הבטחות שבתורה‪ ,‬כל המחלה וכו'‪ .‬וסוד ע‪‬נין הברכות‬ ‫כבוד ה' ש‪‬נתגלה במן‪ ,‬וסוד המן שהוא מאכל מלאכי השרת‪ ,‬והמשון שיזו‪‬נו ממ‪‬נו בעוה"ב‬ ‫ה‪‬נס שעשה ה' במן לגלות קלו‪‬נם של עוברי רצו‪‬נו‬ ‫כבוד ה' ש‪‬נתגלה בקביעת באר המים לעם‪.‬‬ ‫ריבוי התפילה של מש"ר בעת מלחמת עמלק‪ ,‬והסיבות לכך‬ ‫מלחמת מדת הדין ‪‬נגד עמלק דור דור‪ ,‬רשעתם יותר משאר העמים‬

‫גור אריה להמהר"ל‬ ‫‪Selected Pieces from the Maharal’s Gur Aryeh‬‬ ‫מלוקט ע"פ קו‪‬נטרוס של הרה"ג יהושע דוד הרטמן‬

‫אות )ע"פ הוצאת ממכון ירושלים(‬

‫טז‬ ‫יח‬ ‫ה‬ ‫ז‬ ‫י‬ ‫יג‬ ‫יד‬ ‫יח‬ ‫כא‬ ‫כז‬ ‫א‬ ‫ב‬ ‫ז‬ ‫יז‬ ‫כ‬ ‫כב‬ ‫כג‬ ‫ל‬ ‫ל ד"ה ומה‬ ‫לה‬ ‫א ד"ה ומפ‪‬ני‬ ‫יד‬ ‫כה‬ ‫כז‬ ‫ל‬ ‫א‬ ‫ב‬ ‫ד‬ ‫יא‬ ‫יג‬

‫ע‪‬נין‬

‫שבועת יוסף לשבטים שישביעו לב‪‬ניהם‪ ,‬אך לא השביע את השבטים עצמם‬ ‫אפשר לומר על האדם "לא ימיש"‪ ,‬אך לא על הע‪‬נן‪ ,‬והטעם‬ ‫ביאור השבח שעשו כציווי ה'‬ ‫האם יש שבעה או שמו‪‬נה ימים מיצ"מ עד שאמרו שירה‬ ‫לא שייכת לקיחה באדם‪ ,‬כי עיקרו הוא דעתו ושכלו‬ ‫ביאור המאמר "כשר בגוים הרוג"‬ ‫תפילת ישראל על ים סוף היתה מצד מ‪‬נהג אבותם‪ ,‬אך לא בכוו‪‬נת לב ודעת‬ ‫אין הקב"ה עו‪‬נה באמצע התפילה‪ ,‬אלא רק בסיומה‬ ‫המלאך היה מקבל החצים שהיו זורקים על ישראל‬ ‫הטעם שכל מימות שבעולם ‪‬נבקעו עם קריעת ים סוף‬ ‫שירה היא משמחה ומהלב‪ ,‬ולא בכפיה על ידי השכל‬ ‫"אז ישיר" לעולם הבא‪ ,‬והטעם‬ ‫לשון יחיד מוסב על כל יחיד ויחיד‬ ‫ביאור פחדם של אדום ומואב מישראל‬ ‫מקדש של מטה מכוון ‪‬נגד מקדש של מעלה‪ ,‬והביאור‬ ‫מקדש של אד‪‬נות‪ ,‬וביאור שם אד‪‬נות‬ ‫מדוע בית המקדש ‪‬נברא בשתי ידים‬ ‫המצוות ש‪‬נית‪‬נו לישראל במרה‪ ,‬והאם ‪‬נכלל עמהן כבוד אב‬ ‫מדוע שבת במרה לא ‪‬נחשבת ל"שבת ראשו‪‬נה"‬ ‫ביאור כח הריפוי שיש בתורה‬ ‫תחילת ירידת המן ביום ראשון‪ ,‬דומה למעשה בראשית‬ ‫במן היה לחם מן השמים וטל מן הארץ‬ ‫ביאור הטעם שלא ירד מן ביום טוב‬ ‫ירידת המן הכפולה בער"ש מורה על קדושת השבת‬ ‫שם כפול ]"צ‪‬נצ‪‬נת"[ מחייב פירוש‪ ,‬שאין דרך להכפיל השם ללא סבה‬ ‫סמיכות הפרשיות‪ ,‬ואין דבר רק בדברי חכמים‬ ‫הטעם שיהיה כבוד תלמידך ככבודך‪ ,‬וכבוד חברך ככבוד רבך‪ ,‬וכבוד רבך‬ ‫כמורא שמים‬ ‫הירא שמים ‪‬נקרא "איש" שאי‪‬נו מתפתה אחר יצרו‬ ‫הקב"ה מציל את העובדו מאיוביו‪ ,‬ועושה לו ‪‬נסים‬ ‫אין השם שלם ואין הכסא שלם עד שימחה זרעו של עמלק‪ ,‬והטעם‬

5 Parsha Highlights for Further Discussion (cont.) ‫ו‬-‫ה‬:‫ יז‬ ‫ספורנו‬: Moshe was commanded to use the same stick to draw water that he used to bring makas dam. This is to demonstrate that the stick itself was only a kli for the ratzon Hashem and that it possesed no natural power. Nature is predicatable. Hashem can make the same object cause a different result. ‫ג‬:‫ יז‬ ‫ החיים‬ ‫אור‬: Hashem tested Bnei Yisrael so that they would learn the importance of tefillah. (This has major implications for the meaning of suffering and evil...) ‫יד‬:‫ יד‬ ‫ חכמה‬ ‫משך‬: Moshe promises that Hashem will always come to our aid, even (especially?) when we are so low that we cannot even daven. ‫ בשלח‬ ‫ סוף‬ ‫ ח״א‬ ‫ השילוח‬ ‫מי‬: Regarding Mizrayim, the response is that Hashem will do everything, we need not even daven. Regarding Amalek, the complete opposite is true; ‫ בעמלק‬ ‫ והילחם‬ ‫צא‬. The difference is that Mitzraim and Amalek represent two opposite evils, one that denies Hashem, the other denies the power of man. ‫ בשלח‬ ‫ לפ׳‬ ‫ הקדמה‬ ‫ בחיי‬ ‫רבינו‬: Hashem only tests tzadikim, not reshaim. The purpose of the test is not for Hashem to gain more understanding, but for man. Foundations

‫עמלק‬ Amalek The parsha closes with a recount of Amalek’s attack on the Jewish people. This week the focus will be on the nation of Amalek and the commandments associated with them. 1.

2.

3.

The Mitzvah of remembering the attack of Amalek a. In Parshas Beshalach 17:8-16 we are told of the attack of Amalek. In Devarim, Parshas Ki Tezei 25:17 we are commanded to remember Amalek. This biblical commandment is cited by Rambam in his Sefer HaMitzvos (Positive commandment #189) as well as in Hilchos Melachim 5:5. See also Sefer HaChinuch #603. b. The Tur OH 685 cites the law of reading Parshas Zachor every year. This is based on a Gemorah in Megilah 18a which says that we need to remember Amalek verbally. Whether reading it from a Sefer Torah with a minyan of ten people is also in fact a biblical commandments is subject to dispute (see Magen Avraham 685:2) Moral Issues regarding the command to destroy Amalek a. Aside from the mitzvah of remembering Amalek, there is a separate commandment to wipe out any living member of their nation (Devarim 25:19, Rambam Mitzvas Aseh #188, Sefer HaChinuch #604). This has presents a moral issue. In fact the Talmud in Yoma 22b raises this issue, how can we be commanded to kill even babies if they haven’t sinned? i. This issue has been dealt with by more contemporary thinkers, see R. Ahron Lichtenstein’s comments in “Being Frum and Being Good: On the Relationship between Religion and Morality” and R. Nathanial Helfgot’s essay “Amalek: Ethics, Values, and Moral Development,” in his book Mikra and Meaning: Studies in Bible and Its Interpretations. The latter cites the response of Tzitz Eliezer vol. 13 #71, which is worth examining. What does Amalek represent? a. Doubt – ‫עמלק‬has the numerical value of ‫( ספק‬see '‫ ד‬ ‫ פרק‬ '‫ ד‬ ‫ שער‬ '‫ א‬ ‫ חלק‬ ‫ הקבלה‬ ‫ לחכמת‬ ‫)מבוא‬ b. Isolation of Spiritual – See Rama M’Pano, Asarah Ma’amaros 5:8 that amalek comes from the root word ‫מליקה‬ (see Vayikra 1:15) which is a way of separating the head and body by crushing the neck. This is understood as an analogy for isolation of the spiritual from the physical. i. Both of these relate to the theme that Amalek attributes everything to randomness rather than a world governed by divine providence (See R. Tzadok’s Resisei Laylah #18)

‫‪THE MITZVAH OF REMEMBERING THE‬‬ ‫‪ATTACK OF AMALEK‬‬ ‫שמות‪ ‬פרק‪ ‬יז ‪ ‬‬ ‫ח‪ַ ‬ו ָיּב ֹא‪ ,‬ﬠֲמָ לֵק;;‪ ‬וַיִּ לָּחֶ ם ‪ ‬ﬠִ ם‪-‬יִ ְשׂ ָראֵ ל‪ ,‬בִּ ְרפִ ִידם‪ .‬ט ‪ַ ‬ויּ ֹאמֶ ר‪ ‬מֹ שֶׁ ה ‪ ‬אֶ ל‪-‬יְ הוֹשֻׁ ַ‪ ‬ﬠ ‪ְ ‬בּחַ ר‪-‬לָנוּ ‪ֲ ‬אנ ִָשׁים‪ ,‬וְ צֵ א ‪ִ ‬הלָּחֵ ם ‪ ‬בַּ ﬠֲמָ לֵק;;‪ ‬מָ חָ ר‪ ,‬אָ נֹ כִ י‪ ‬‬ ‫נִ צָּ ב ‪ ‬ﬠַ ל‪-‬ר ֹאשׁ ‪ ‬הַ גִּ ְבﬠָה‪ ,‬וּמַ טֵּ ה ‪ ‬הָ ֱא הִ ים‪ְ ,‬בּי ִָדי‪ .‬י ‪ַ ‬ו ַיּﬠַשׂ ‪ ‬יְ הוֹשֻׁ ַ‪ ‬ﬠ‪ַ ,‬כּאֲשֶׁ ר ‪ ‬אָ מַ ר‪-‬לוֹ ‪ ‬מֹ שֶׁ ה‪--‬לְ ִהלָּחֵ ם‪ ,‬בַּ ﬠֲמָ לֵק;;‪ ‬וּמֹ שֶׁ ה ‪ ‬אַ הֲרֹ ן ‪ ‬וְ חוּר‪ ,‬‬ ‫יח ‪ ‬יָדוֹ‪ ,‬וְ גָבַ ר ‪ ‬ﬠֲמָ לֵק‪ .‬יב ‪ ‬וִ ידֵ י ‪ ‬מֹ שֶׁ ה ‪ ‬כְּ בֵ ִדים‪ ,‬‬ ‫יִשׂ ָראֵ ל;;‪ ‬וְ ַכאֲשֶׁ ר ‪ ‬יָנִ ַ‪ ‬‬ ‫ﬠָלוּ ‪ ‬ר ֹאשׁ ‪ ‬הַ גִּ ְבﬠָה‪ .‬יא ‪ ‬וְ הָ יָה‪ַ ,‬כּאֲשֶׁ ר ‪ ‬י ִָרים ‪ ‬מֹ שֶׁ ה ‪ ‬יָדוֹ‪--‬וְ גָבַ ר ‪ְ ‬‬ ‫וּמזֶּה‪ ‬אֶ חָ ד‪ ,‬וַיְהִ י‪ ‬יָדָ יו‪ֱ ‬אמוּנָה‪ ,‬ﬠַ ד‪-‬בּ ֹא‪ ‬הַ שָּׁ מֶ שׁ‪ .‬יג‪ ‬‬ ‫ֶיה;;‪ ‬וְ אַ הֲרֹ ן‪ ‬וְ חוּר‪ ‬תָּ ְמכוּ‪ ‬בְ יָדָ יו‪ִ ,‬מזֶּה‪ ‬אֶ חָ ד‪ִ ‬‬ ‫וַיִּ ְ‪ ‬קחוּ‪-‬אֶ בֶ ן‪ַ ‬ויּ ִָשׂימוּ‪ ‬תַ חְ תָּ יו‪ַ ‬ויֵּשֶׁ ב‪ָ ‬ﬠל ָ‪ ‬‬ ‫ַו ַיּ ֲח שׁ‪ ‬יְ הוֹשֻׁ ַ‪ ‬ﬠ‪ ‬אֶ ת‪-‬ﬠֲמָ לֵק‪ ‬וְ אֶ ת‪ַ -‬ﬠמּוֹ‪ ,‬לְ פִ י‪-‬חָ ֶרב‪ .‬‬ ‫יד‪ַ ‬ויּ ֹאמֶ ר‪ ‬יְ הוָה‪ ‬אֶ ל‪-‬מֹ שֶׁ ה‪ ,‬כְּ תֹ ב‪ ‬ז ֹאת‪ִ ‬זכָּרוֹן‪ ‬בַּ סֵּ פֶר‪ ,‬וְ ִשׂים‪ ,‬בְּ אָ ְזנֵי‪ ‬יְהוֹשֻׁ ַ‪ ‬ﬠ‪ :‬כִּ י‪-‬מָ חֹ ה‪ ‬אֶ ְמחֶ ה‪ ‬אֶ ת‪ֵ -‬זכֶר‪ ‬ﬠֲמָ לֵק‪ִ ,‬מתַּ חַ ת‪ ‬הַ שָּׁ מָ יִ ם‪ .‬טו‪ ‬‬ ‫וַיִּ בֶ ן‪ ‬מֹ שֶׁ ה‪ִ ,‬מזְבֵּ ַ‪ ‬ח;;‪ ‬וַיִּ קְ ָרא‪ְ ‬שׁמוֹ‪ ,‬יְהוָה‪ ‬נִ ִסּי‪ .‬טז‪ַ ‬ויּ ֹאמֶ ר‪ ,‬כִּ י‪-‬יָד‪ ‬ﬠַל‪-‬כֵּס‪ ‬יָהּ‪ִ ,‬מלְ חָ מָ ה‪ ‬לַיהוָה‪ ,‬בַּ ﬠֲמָ לֵק‪ִ --‬מדֹּ ר‪ ,‬דֹּ ר‪.‬‬ ‫דברים‪ ‬פרק‪ ‬כה ‪ ‬‬ ‫אתכֶם‪ִ ‬מ ִמּצְ ָריִ ם‪ .‬‬ ‫יז‪ ‬זָכוֹר‪ ,‬אֵ ת‪ ‬אֲשֶׁ ר‪-‬ﬠָשָׂ ה‪ ‬לְ ‪ ‬ﬠֲמָ לֵק‪ ,‬בַּ דֶּ ֶר ‪ ,‬בְּ צֵ ְ‬ ‫ספר‪ ‬המצוות‪ ‬להרמב"ם‪ ‬מצוה‪ ‬קפט ‪ ‬‬ ‫והמצוה ‪ ‬הקפ"ט ‪ ‬היא ‪ ‬שצונו ‪ ‬לזכור ‪ ‬מה ‪ ‬שעשה ‪ ‬לנו ‪ ‬עמלק ‪ ‬מהקדימו ‪ ‬להרע ‪ ‬לנו ‪ ‬ושנאמר ‪ ‬זה ‪ ‬בכל ‪ ‬עת ‪ ‬ועת ‪ ‬ונעורר ‪ ‬הנפשות‪ ‬‬ ‫במאמרים ‪ ‬להלחם ‪ ‬בו ‪ ‬ונזרז ‪ ‬העם ‪ ‬לשנוא ‪ ‬אותו ‪ ‬עד ‪ ‬שלא ‪ ‬תשכח ‪ ‬המצוה ‪ ‬ולא ‪ ‬תחלש ‪ ‬שנאתו ‪ ‬ותחסר ‪ ‬מן ‪ ‬הנפשות ‪ ‬עם ‪ ‬אורך‪ ‬‬ ‫הזמן‪ .‬והוא‪ ‬אמרו‪ ‬יתעלה‪) ‬שם(‪ ‬זכור‪ ‬את‪ ‬אשר‪ ‬עשה‪ ‬לך‪ ‬עמלק‪ .‬ולשון‪ ‬סיפרי‪ ‬זכור‪ ‬את‪ ‬אשר‪ ‬עשה‪ ‬לך‪ ‬בפה‪ ‬לא‪ ‬תשכח‪ ‬בלב‪ ‬‬ ‫]על"ת ‪ ‬נט[‪ .‬כלומר ‪ ‬אמור ‪ ‬מאמרים ‪ ‬בפיך ‪ ‬שיחייבו ‪ ‬בני ‪ ‬אדם ‪ ‬שלא ‪ ‬תסור ‪ ‬שנאתו ‪ ‬מהלבבות‪ .‬ולשון ‪ ‬ספרא ‪) ‬ר"פ ‪ ‬בחקתי(‪ ‬‬ ‫זכור ‪ ‬את ‪ ‬אשר ‪ ‬עשה ‪ ‬לך ‪ ‬עמלק ‪ ‬יכול ‪ ‬בלבבך ‪ ‬כשהוא ‪ ‬אומר ‪ ‬לא ‪ ‬תשכח ‪ ‬הרי ‪ ‬שכחת ‪ ‬הלב ‪ ‬אמורה ‪ ‬הא ‪ ‬מה ‪ ‬אני ‪ ‬מקיים ‪ ‬זכור‪ ‬‬ ‫שתהא ‪ ‬שונה ‪ ‬בפיך‪ .‬הלא ‪ ‬תראה ‪ ‬שמואל ‪ ‬הנביא ‪ ‬כשהתחיל ‪ ‬לעשות ‪ ‬המצוה ‪ ‬הזאת ‪ ‬איך ‪ ‬עשה ‪ ‬שהוא ‪ ‬זכר ‪ ‬תחלה ‪ ‬מעשהו ‪ ‬הרע‪ ‬‬ ‫ואחרי‪ ‬כן‪ ‬צוה‪ ‬להרגם‪ ‬והוא‪ ‬אמרו‪ ‬יתעלה‪) ‬ש"א‪ ‬טו(‪ ‬פקדתי‪ ‬את‪ ‬אשר‪ ‬עשה ‪ ‬לך‪ ‬עמלק‪ ‬לישראל‪ ‬אשר‪ ‬שם‪ ‬לו‪ ‬בדרך‪ ‬בעלותו‪ ‬‬ ‫ממצרים‪ :‬‬ ‫רמב"ם‪ ‬הלכות‪ ‬מלכים‪ ‬פרק‪ ‬ה‪ ‬הלכה‪ ‬ה ‪ ‬‬ ‫וכן‪ ‬מצות‪ ‬עשה‪ ‬לאבד‪ ‬זכר‪ ‬א‪ ‬עמלק‪ ,‬שנאמר‪ ‬תמחה‪ ‬את‪ ‬זכר‪ ‬עמלק‪ ,‬ומצות‪ ‬עשה‪ ‬לזכור‪ ‬תמיד‪ ‬מעשיו‪ ‬הרעים‪ ‬ואריבתו‪ ,‬כדי‪ ‬‬ ‫לעורר ‪ ‬איבתו‪ ,‬שנאמר ‪ ‬זכור ‪ ‬את ‪ ‬אשר ‪ ‬עשה ‪ ‬לך ‪ ‬עמלק‪ ,‬מפי ‪ ‬השמועה ‪ ‬למדו ‪ ‬זכור ‪ ‬בפה ‪ ‬לא ‪ ‬תשכח ‪ ‬בלב‪ ,‬שאסור ‪ ‬לשכוח‪ ‬‬ ‫איבתו‪ ‬ושנאתו‪ .‬‬ ‫‪Page 1‬‬

‫‪Foundations: Parshas Beshalach‬‬

‫ספר‪ ‬החינוך‪ ‬מצוה‪ ‬תרג ‪ ‬‬ ‫מצוה‪ ‬לזכור‪ ‬מה‪ ‬שעשה‪ ‬עמלק‪ ‬לישראל‪ ‬בצאתם‪ ‬ממצרים ‪ ‬‬ ‫)א( ‪ ‬שנצטוינו ‪ ‬לזכור ‪ ‬מה ‪ ‬שעשה ‪ ‬עמלק ‪ ‬לישראל ‪ ‬שהתחיל ‪ ‬להתגרות ‪ ‬בם ‪ ‬בצאתם ‪ ‬ממצרים ‪ ‬בטרם ‪ ‬נשא ‪ ‬גוי ‪ ‬וממלכה ‪ ‬ידו‪ ‬‬ ‫עליהם‪ ,‬וכענין ‪ ‬שכתוב ‪] ‬במדבר ‪ ‬כ"ד‪ ,‬כ'[ ‪ ‬ראשית ‪ ‬גוים ‪ ‬עמלק‪ ,‬ותרגומו‪ ,‬ריש ‪ ‬קרביא ‪ ‬דישראל ‪ ‬הוה ‪ ‬עמלק‪ ,‬שהכל ‪ ‬היו‪ ‬‬ ‫יראים‪ ‬מהם‪ ‬בשמעם‪ ‬היד‪ ‬הגדולה‪ ‬אשר‪ ‬עשה‪ ‬להם‪ ‬ה'‪ ‬במצרים‪ ,‬והעמלקים‪ ‬ברוע‪ ‬לבבם‪ ‬ובמזגם‪ ‬הרע‪ ‬לא‪ ‬שתו‪ ‬לבם‪ ‬לכל‪ ‬זה‪ ‬‬ ‫ויתגרו ‪ ‬בם‪ ,‬והעבירו ‪ ‬מתוך ‪ ‬כך ‪ ‬יראתם ‪ ‬הגדולה ‪ ‬מלב ‪ ‬שאר ‪ ‬האומות‪ ,‬וכענין ‪ ‬שמשלו ‪ ‬בזה ‪ ‬משל ‪ ‬רבותינו ‪ ‬זכרונם ‪ ‬לברכה‪ ‬‬ ‫]תנחומא ‪ ‬כאן[‪ ‬ליורה ‪ ‬רותחת ‪ ‬שאין ‪ ‬כל ‪ ‬בריה ‪ ‬יכולה ‪ ‬לירד ‪ ‬לתוכה‪ ,‬ובא ‪ ‬אחד ‪ ‬וקפץ ‪ ‬וירד ‪ ‬לתוכה‪ ,‬אף ‪ ‬על ‪ ‬פי ‪ ‬שנכוה ‪ ‬הקר‪ ‬‬ ‫אותה‪ ‬לאחרים‪ .‬ועל‪ ‬זכירת‪ ‬ענינם‪ ‬זה‪ ‬נאמר‪] ‬דברים‪ ‬כ"ה‪ ,‬י"ז[‪ ,‬זכור‪ ‬את‪ ‬אשר‪ ‬עשה‪ ‬לך‪ ‬עמלק‪ ‬בדרך‪ ‬בצאתכם‪ ‬ממצרים ‪ .‬‬ ‫משרשי ‪ ‬המצוה‪ ,‬לתת ‪ ‬אל ‪ ‬לבנו ‪ ‬שכל ‪ ‬המיצר ‪ ‬לישראל ‪ ‬שנאוי ‪ ‬לפני ‪ ‬השם ‪ ‬ברוך ‪ ‬הוא‪ ,‬וכי ‪ ‬לפי ‪ ‬רעתו ‪ ‬וערמת ‪ ‬רוב ‪ ‬נזקו ‪ ‬תהיה‪ ‬‬ ‫מפלתו‪ ‬ורעתו‪ ‬כמו‪ ‬שאתה‪ ‬מוצא‪ ‬בעמלק‪ ‬כי‪ ‬מפני‪ ‬שעשה‪ ‬רעה‪ ‬גדולה‪ ‬לישראל‪ ‬שהתחיל‪ ‬הוא‪ ‬להזיקם‪ ‬ציונו‪ ‬ברוך‪ ‬הוא‪ ‬לאבד‪ ‬‬ ‫זכרם‪ ‬מני‪ ‬ארץ‪ ‬ולשרש‪ ‬אחריו‪ ‬עד‪ ‬כלה ‪ .‬‬ ‫מדיני‪ ‬המצוה‪ ‬מה‪ ‬שאמרו‪ ‬זכרונם‪ ‬לברכה‪ ‬שחיוב‪ ‬זכירה‪ ‬זו‪ ‬היא‪ ‬בלב‪ ‬ובפה‪ ,‬וכן‪ ‬הוא‪ ‬בספרי‪ ,‬זכור‪ ‬את‪ ‬אשר‪ ‬עשה‪ ‬וגו'‪ ,‬יכול‪ ‬‬ ‫בלבבך‪ ,‬כשהוא‪ ‬אומר‪ ‬לא‪ ‬תשכח‪ ‬הרי‪ ‬שכחת‪ ‬הלב‪ ‬אמורה‪ ,‬הא‪ ‬מה‪ ‬אני‪ ‬מקיים‪ ‬זכור‪ ‬שתהא‪ ‬שונה‪ ‬בפיך‪ ,‬עד‪ ‬כאן‪ ‬בספרי‪ ,‬כדי‪ ‬‬ ‫שלא‪ ‬ישכח‪ ‬הדבר‪ ,‬פן‪ ‬תחלש‪ ‬איבתו‪ ‬ותחסר‪ ‬מהלבבות‪ ‬באורך‪ ‬הזמנים ‪ .‬‬ ‫ואל‪ ‬הזכירה ‪ ‬הזאת ‪ ‬בלב ‪ ‬ובפה‪ ‬לא ‪ ‬ידענו ‪ ‬בה‪ ‬זמן ‪ ‬קבוע ‪ ‬בשנה‪ ‬או ‪ ‬ביום ‪ ‬כמו‪ ‬שנצטוינו‪ ‬בזכירת ‪ ‬יציאת ‪ ‬מצרים‪ ‬בכל ‪ ‬יום ‪ ‬ובכל‪ ‬‬ ‫לילה‪ ,‬והטעם ‪ ‬כי ‪ ‬בזכירה ‪ ‬ההיא ‪ ‬עיקר ‪ ‬הדת‪ ,‬וכמו ‪ ‬שהרחבנו ‪ ‬הדבור ‪ ‬על ‪ ‬זה ‪ ‬בהרבה ‪ ‬מקומות ‪ ‬בספרי‪ ,‬אבל ‪ ‬טעם ‪ ‬זכירת ‪ ‬מה‪ ‬‬ ‫שעשה ‪ ‬עמלק ‪ ‬אינו ‪ ‬רק ‪ ‬שלא ‪ ‬תשכח ‪ ‬שנאתו ‪ ‬מלבנו‪ ,‬ודי ‪ ‬לנו ‪ ‬בזה ‪ ‬לזכור ‪ ‬הענין ‪ ‬פעם ‪ ‬אחת ‪ ‬בשנה ‪ ‬או ‪ ‬שתי ‪ ‬שנים ‪ ‬ושלש‪ .‬והנה‪ ‬‬ ‫בכל ‪ ‬מקומות ‪ ‬ישראל ‪ ‬קוראים ‪ ‬ספר ‪ ‬התורה ‪ ‬בשנה ‪ ‬אחת ‪ ‬או ‪ ‬בשתים ‪ ‬או ‪ ‬שלש ‪ ‬לכל ‪ ‬הפחות ‪ ‬והנה ‪ ‬הם ‪ ‬יוצאים ‪ ‬בכך ‪ ‬מצוה ‪ ‬זו‪ .‬‬ ‫ואולי‪ ‬נאמר‪ ‬כי‪ ‬מנהגן‪ ‬של‪ ‬ישראל‪ ‬בפרשת‪ ‬זכור‪ ‬לקרותה‪ ‬בשבת‪ ‬מיוחד‪ ‬בכל‪ ‬שנה‪ ‬תורה‪ ‬היא‪ ‬ומפני‪ ‬מצוה‪ ‬זו‪ ‬היא‪ ‬שקבעו‪ ‬כן‪ ,‬‬ ‫והוא ‪ ‬השבת ‪ ‬שלפני ‪ ‬פורים ‪ ‬לעולם‪ ,‬ודין ‪ ‬יהיה ‪ ‬לקרותה ‪ ‬ביום ‪ ‬פורים ‪ ‬לפי ‪ ‬שהוא ‪ ‬מענינו ‪ ‬של ‪ ‬יום ‪ ‬כי ‪ ‬המן ‪ ‬הרשע ‪ ‬היה ‪ ‬מזרעו‪ ,‬‬ ‫אבל ‪ ‬להודיע ‪ ‬שקודם ‪ ‬נס ‪ ‬זה ‪ ‬נצטוינו ‪ ‬בזכירה ‪ ‬זו ‪ ‬קבעו ‪ ‬הפרשה ‪ ‬קודם ‪ ‬לפורים‪ ,‬אבל ‪ ‬סמכוה ‪ ‬לפורים ‪ ‬על ‪ ‬דרך ‪ ‬מה ‪ ‬שיאמרו‪ ‬‬ ‫זכרונם‪ ‬לברכה‪ ‬במקומות‪ ‬סמכו‪ ‬ענין‪ ‬לו ‪ .‬‬ ‫ונוהגת‪ ‬מצוה‪ ‬זו‪ ‬בכל‪ ‬מקום‪ ‬ובכל‪ ‬זמן‪ ,‬בזכרים‪ ‬כי‪ ‬להם‪ ‬לעשות‪ ‬המלחמה‪ ‬ונקמת‪ ‬האויב‪ ,‬לא‪ ‬לנשים ‪ .‬‬ ‫ועובר ‪ ‬על ‪ ‬זה ‪ ‬ולא ‪ ‬זכר ‪ ‬בלבו ‪ ‬וקרא ‪ ‬בפיו ‪ ‬מעולם ‪ ‬מה ‪ ‬שעשה ‪ ‬עמלק ‪ ‬לישראל ‪ ‬ביטל ‪ ‬עשה ‪ ‬זה‪ ,‬וגם ‪ ‬עבר ‪ ‬על ‪ ‬לאו ‪ ‬הבא ‪ ‬על ‪ ‬זה‪ ‬‬ ‫שהוא‪ ‬לא‪ ‬תשכח‪ ,‬כמו‪ ‬שנכתוב‪ ‬בסוף‪ ‬הלאוין‪ ‬שבסדר‪ ‬זה‪] ‬מצוה‪ ‬תר"ה[‪ ‬בעזרת‪ ‬השם‪ .‬‬ ‫טור‪ ‬אורח‪ ‬חיים‪ ‬סימן‪ ‬תרפה ‪ ‬‬ ‫ובשבת ‪ ‬שנייה ‪ ‬מוציאין ‪ ‬ב'‪ ‬ספרים ‪ ‬וקורא ‪ ‬באחד ‪ ‬מעניינו ‪ ‬של ‪ ‬יום ‪ ‬והמפטיר ‪ ‬קורא ‪ ‬בשני ‪ ‬זכור ‪ ‬את ‪ ‬אשר ‪ ‬עשה ‪ ‬לך ‪ ‬עמלק ‪ ‬עד‪ ‬‬ ‫סוף‪ ‬סדרא‪ ‬ומפטיר‪ ‬כה‪ ‬אמר‪ ‬ה'‪ ‬פקדתי ‪ ‬‬ ‫תלמוד‪ ‬בבלי‪ ‬מסכת‪ ‬מגילה‪ ‬דף‪ ‬יח‪ ‬עמוד‪ ‬א ‪ ‬‬ ‫קראה ‪ ‬על ‪ ‬פה ‪ ‬לא ‪ ‬יצא ‪ ‬וכו'‪ .‬מנלן?‪ - ‬אמר ‪ ‬רבא‪ :‬אתיא ‪ ‬זכירה ‪ ‬זכירה‪ ,‬כתיב ‪ ‬הכא ‪ ‬והימים ‪ ‬האלה ‪ ‬נזכרים‪ ,‬וכתיב ‪ ‬התם‪ ‬יכתב‪ ‬‬ ‫זאת ‪ ‬זכרון ‪ ‬בספר‪ ,‬מה ‪ ‬להלן ‪ ‬בספר ‪ - ‬אף ‪ ‬כאן ‪ ‬בספר‪ .‬וממאי ‪ ‬דהאי ‪ ‬זכירה ‪ ‬קריאה ‪ ‬היא?‪ ‬דלמא ‪ ‬עיון ‪ ‬בעלמא!‪ - ‬לא ‪ ‬סלקא‪ ‬‬ ‫דעתך‪) ,‬דכתיב(‪+ ‬מסורת ‪ ‬הש"ס‪] :‬דתניא[‪ :+‬יאזכור‪ ,‬יכול ‪ ‬בלב?‪ ‬כשהוא ‪ ‬אומר ‪ ‬לא ‪ ‬תשכח ‪ - ‬הרי ‪ ‬שכחת ‪ ‬הלב ‪ ‬אמור‪ ,‬הא‪ ‬‬ ‫מה‪ ‬אני‪ ‬מקיים‪ ‬זכור‪ - ‬בפה‪ .‬‬

‫‪Page 2‬‬

‫‪Foundations: Parshas Beshalach‬‬

‫מגן‪ ‬אברהם‪ ‬סימן‪ ‬תרפה‪ ‬‬ ‫בשל"ה‪ ‬האריך‪ ‬לצדד‪ ‬שפרש'‪ ‬פרה‪ ‬אינה‪ ‬דאורייתא‪ ‬וכ"כ ‪ ‬הב"ח‪ ‬וכ"מ‪ ‬בתשובת‪ ‬מהרי"ל‪ ‬סי'‪ ‬קפ"ב‪ ‬וקס"ז‪ ‬שלא‪ ‬הזכיר‪ ‬אלא‪ ‬‬ ‫פרשת ‪ ‬זכור ‪ ‬ובת"ה ‪ ‬סי' ‪ ‬ק"ח ‪ ‬כתב ‪ ‬וז"ל ‪ ‬באשר"י ‪ ‬פ"ו ‪ ‬דברכות ‪ ‬כתב ‪ ‬דעשה ‪ ‬דאורייתא ‪ ‬לקרות ‪ ‬פרש' ‪ ‬זכור ‪ ‬בעשרה‪ ,‬‬ ‫ובתוספות ‪ ‬שנ"ץ ‪ ‬כתבו ‪ ‬דאין ‪ ‬שום ‪ ‬קריאה ‪ ‬דאורייתא ‪ ‬רק ‪ ‬פ' ‪ ‬זכור‪ ,‬ובתו' ‪ ‬הקצרות ‪ ‬בברכות ‪ ‬פ"ב ‪ ‬פי' ‪ ‬דפ' ‪ ‬זכור ‪ ‬ופ' ‪ ‬פרה‪ ‬‬ ‫חייבים ‪ ‬לקרותן ‪ ‬מן ‪ ‬התורה ‪ ‬וכו'‪ ‬וכן ‪ ‬בסמ"ק ‪ ‬כתב ‪ ‬מ"ע ‪ ‬זכור ‪ ‬את ‪ ‬אשר ‪ ‬עשה ‪ ‬ואם ‪ ‬כן ‪ ‬צריך ‪ ‬ליזהר ‪ ‬יותר ‪ ‬שישמעו ‪ ‬קריאת‪ ‬‬ ‫פרשת ‪ ‬זכור ‪ ‬בי' ‪ ‬ממקרא ‪ ‬מגילה ‪ ‬בזמנה ‪ ‬אלא ‪ ‬שהעולם ‪ ‬לא ‪ ‬זהירי ‪ ‬בהכי ‪ ‬עכ"ל ‪ ‬ול"נ ‪ ‬ליישב ‪ ‬מנהג ‪ ‬העולם ‪ ‬דאטו ‪ ‬מי ‪ ‬כתיב‪ ‬‬ ‫בתורה ‪ ‬שיקראו ‪ ‬דוקא ‪ ‬בשבת ‪ ‬זה ‪ ‬אלא ‪ ‬שחכמים ‪ ‬תקנו ‪ ‬בשבת ‪ ‬זו ‪ ‬הואיל ‪ ‬ושכיחי ‪ ‬רבים ‪ ‬בבה"כ ‪ ‬וסמוך ‪ ‬לפורים ‪ ‬כדי ‪ ‬לסמוך‪ ‬‬ ‫מעשה ‪ ‬עמלק ‪ ‬למעשה ‪ ‬המן ‪ ‬כמ"ש ‪ ‬הלבוש ‪ ‬וא"כ ‪ ‬כששומע ‪ ‬בפורים ‪ ‬פרשת ‪ ‬ויבא ‪ ‬עמלק ‪ ‬נמי ‪ ‬זוכר ‪ ‬מעשה ‪ ‬עמלק ‪ ‬ויוצא ‪ ‬י"ח‪ ‬‬ ‫וכ"ה‪ ‬ברא"ם‪ ‬סי'‪ ‬ב'‪ ‬ומשום‪ ‬פ'‪ ‬פרה‪ ‬ס"ל‪ ‬דלא‪ ‬הוי‪ ‬מדאורייתא‪ ‬דבאמת‪ ‬אין‪ ‬טעם‪ ‬בקריאת'‪ ‬מדאורייתא‪ ‬וגם‪ ‬לא‪ ‬ידענא‪ ‬היכא‪ ‬‬ ‫רמיזא‪ ,‬ול"נ ‪ ‬שהגירס'‪ ‬הנכונ'‪ ‬כמ"ש ‪ ‬בחי'‪ ‬הרשב"א ‪ ‬וז"ל ‪ ‬והקשו ‪ ‬שלא ‪ ‬מצינו ‪ ‬קריאת ‪ ‬ס"ת ‪ ‬מן ‪ ‬התורה ‪ ‬אא"כ ‪ ‬יאמר ‪ ‬רש"י‪ ‬‬ ‫שתהא ‪ ‬קריאת ‪ ‬הפרשיות ‪ ‬כגון ‪ ‬פרשת ‪ ‬פרה ‪ ‬ופרשת ‪ ‬זכור ‪ ‬וכיוצא ‪ ‬בהן ‪ ‬מן ‪ ‬התורה ‪ ‬ע"כ ‪ ‬מ"מ ‪ ‬כל ‪ ‬אדם ‪ ‬יהא ‪ ‬זהיר ‪ ‬וזריז ‪ ‬במצו'‪ ‬‬ ‫לבוא ‪ ‬למנין‪ ,‬ובמגלה ‪ ‬דף ‪ ‬י"ח ‪ ‬משמע ‪ ‬פשטא ‪ ‬דתלמודא ‪ ‬דפרשת ‪ ‬זכור ‪ ‬דאורייתא‪ ,‬ומשמע ‪ ‬שם ‪ ‬דה"ה ‪ ‬בפ'‪ ‬ויבא ‪ ‬עמלק ‪ ‬יצא‪ :‬‬ ‫כתב ‪ ‬מהרי"ל ‪ ‬בכל ‪ ‬ד'‪ ‬פרשיות ‪ ‬אין ‪ ‬מזכירין ‪ ‬נשמות ‪ ‬ואומרים ‪ ‬צו"ץ ‪) ‬ד"מ(‪ :‬יש ‪ ‬נוהגין ‪ ‬בשנה ‪ ‬מעוברת ‪ ‬לקבוע ‪ ‬תענית ‪ ‬בכל‪ ‬‬ ‫יום‪ ‬ה'‪ ‬מפרשת‪ ‬שובבי"ם‪ ‬ת"ת‪ ‬וי"א‪ ‬גם‪ ‬פרשת‪ ‬ויקהל‪ ‬ופקודי‪ ‬ואומרים‪ ‬שומר‪ ‬ישראל‪ ‬וכו'‪:‬‬

‫‪MORAL ISSUES REGARDING THE‬‬ ‫‪ C O M M A N D T O D E S T R O Y A M A L E K‬‬ ‫דברים‪ ‬פרק‪ ‬כה‪ ‬פסוק‪ ‬יט ‪ ‬‬ ‫יח ‪ ‬יְ הוָה ‪ֱ ‬א הֶ י ‪ ‬לְ ‪ִ ‬מכָּל‪-‬אֹ יְ בֶ י ‪ִ ‬מסָּ בִ יב‪ ,‬בָּ אָ ֶרץ ‪ ‬אֲשֶׁ ר‪ ‬יְ הוָה‪ֱ -‬א הֶ י ‪ ‬נֹ תֵ ן ‪ ‬לְ ‪ַ ‬נ ֲחלָה ‪ ‬לְ ִר ְשׁתָּ הּ‪ִ --‬תּ ְמחֶ ה ‪ ‬אֶ ת‪ֵ -‬זכֶר ‪ ‬ﬠֲמָ לֵק‪ ,‬‬ ‫וְ הָ יָה ‪ ‬בְּ הָ נִ ַ‪ ‬‬ ‫ִמתַּ חַ ת‪ ‬הַ שָּׁ מָ ִים;;‪ ‬ל ֹא‪ִ ,‬תּ ְשׁכָּח ‪ ‬‬ ‫רמב"ם‪ ‬ספר‪ ‬המצוות‪ ‬מצות‪ ‬עשה‪ ‬מצוה‪ ‬קפח ‪ ‬‬ ‫והמצוה‪ ‬הקפ"ח‪ ‬היא‪ ‬שציוונו‪ ‬להכרית‪ ‬זרע‪ ‬עמלק‪ ‬לבד‪ ‬משאר‪ ‬זרע‪ ‬עשו‪ ,‬זכרים‪ ‬ונקבות‪ ‬קטנים‪ ‬וגדולים‪ .‬והוא‪ ‬אמרו‪ ‬יתעלה‪ ‬‬ ‫)ס"פ ‪ ‬תצא(‪ ‬תמחה ‪ ‬את ‪ ‬זכר ‪ ‬עמלק‪ .‬וכבר ‪ ‬קדם ‪ ‬לנו ‪) ‬מ'‪ ‬כ ‪ ‬וקעז(‪ ‬אמרם ‪ ‬שלש ‪ ‬מצות ‪ ‬נצטוו ‪ ‬ישראל ‪ ‬בשעת ‪ ‬כניסתן ‪ ‬לארץ‪ ‬‬ ‫למנות ‪ ‬להם ‪ ‬מלך ‪ ‬ולבנות ‪ ‬להם ‪ ‬בית ‪ ‬הבחירה ‪ ‬ולהכרית ‪ ‬זרעו ‪ ‬שלעמלק‪ .‬ומלחמת ‪ ‬עמלק ‪ ‬היא ‪ ‬מלחמת ‪ ‬מצוה ‪ ‬גם ‪ ‬כן ‪ ‬וכבר‪ ‬‬ ‫התבארו‪ ‬משפטיה‪ ‬בפרק‪ ‬שמיני‪ ‬מסוטה‪) ‬מד‪ ‬ב(‪:‬‬ ‫ספר‪ ‬החינוך‪ ‬מצוה‪ ‬תרד ‪ ‬‬ ‫מצוה‪ ‬להכרית‪ ‬זרעו‪ ‬של‪ ‬עמלק ‪ ‬‬ ‫שנצטוינו‪ ‬למחות ‪ ‬זרעו ‪ ‬של ‪ ‬עמלק‪ ‬ולאבד ‪ ‬זכרו ‪ ‬מן ‪ ‬העולם ‪ ‬זכר ‪ ‬ונקבה ‪ ‬גדול ‪ ‬וקטן‪ ,‬ועל ‪ ‬זה ‪ ‬נאמר‪] ‬דברים ‪ ‬כ"ה‪ ,‬י"ט[‪ ,‬תמחה‪ ‬‬ ‫את‪ ‬זכר‪ ‬עמלק‪ ,‬שבכלל‪ ‬זכר‪ ‬הוא‪ ‬הכל‪ .‬וכבר‪ ‬טעה‪ ‬בנקוד‪ ‬תיבה‪ ‬זו‪ ‬גדול‪ ‬הדור‪ ,‬והוא‪ ‬יואב‪ ‬בן‪ ‬צרויה‪ ,‬והשאיר‪ ‬מהם‪ ‬הנקבות‪ ,‬‬ ‫לפי‪ ‬שרבו‪ ‬לא‪ ‬השגיח‪ ‬יפה‪ ‬עליו‪ ‬כשלמדו‪ ‬מקרא‪ ‬זה‪ ‬ונשתבש‪ ‬יואב‪ ‬וקרא‪ ‬זכר‪ ,‬כמו‪ ‬שבא‪ ‬בבבא‪ ‬בתרא‪ ‬פרק‪ ‬לא‪ ‬יחפור‪] ‬כ"א‪ ‬‬ ‫ע"ב[ ‪ .‬‬ ‫משרשי‪ ‬המצוה‪ ,‬הענין‪ ‬שכתבנו‪ ‬במצוה‪ ‬הקודמת‪ ‬לה ‪ .‬‬

‫‪Page 3‬‬

‫‪Foundations: Parshas Beshalach‬‬

. ‫ מסוטה‬ ‫ שמיני‬ ‫ בפרק‬ ‫ מבוארים‬ ‫ והם‬ ,‫ קצרים‬ ‫ המצוה‬ ‫דיני‬ ‫ ישראל‬ ‫ נצטוו‬ ‫ מצוות‬ ‫ שלש‬ [‫ ע"ב‬ '‫ כ‬ ‫ ]סנהדרין‬ ‫ לברכה‬ ‫ זכרונם‬ ‫ שאמרו‬ ‫ וכענין‬ ,‫ כולן‬ ‫ הצבור‬ ‫ על‬ ‫ המוטלות‬ ‫ המצוות‬ ‫ מן‬ ‫וזאת‬ ‫ מישראל‬ ‫ יחיד‬ ‫ כל‬ ‫ על‬ ‫ גם‬ ‫ כי‬ ‫ ובאמת‬ .‫ עמלק‬ ‫ זרע‬ ‫ ולהכרית‬ ‫ הבחירה‬ ‫ בית‬ ‫ להם‬ ‫ ולבנות‬ ‫ מלך‬ ‫ להם‬ ‫ למנות‬ ‫ לארץ‬ ‫ כניסתן‬ ‫בשעת‬ . ‫ זרעם‬ ‫ מכל‬ ‫ אחד‬ ‫ ימצא‬ ‫ אולי‬ ‫ אם‬ ‫ זמן‬ ‫ ובכל‬ ‫ מקום‬ ‫ בכל‬ ‫ בידם‬ ‫ כח‬ ‫ יש‬ ‫ אם‬ ‫ העולם‬ ‫ מן‬ ‫ ולאבדם‬ ‫ להרגם‬ ‫ החיוב‬ ‫ מוטל‬ ‫הזכרים‬ .‫ זה‬ ‫ עשה‬ ‫ ביטל‬ ‫ הרגו‬ ‫ ולא‬ ‫ להורגו‬ ‫ בידו‬ ‫ סיפק‬ ‫ ויש‬ ‫ עמלק‬ ‫ מזרע‬ ‫ אחד‬ ‫ לידו‬ ‫ ובא‬ ‫ זה‬ ‫ על‬ ‫ועובר‬ ‫ ב‬ ‫ עמוד‬ ‫ כב‬ ‫ דף‬ ‫ יומא‬ ‫ מסכת‬ ‫ בבלי‬ ‫תלמוד‬ ‫ ומה‬ :‫ אמר‬ ,‫ עמלק‬ ‫ את‬ ‫ והכית‬ ‫ ולך‬ ‫ לשאול‬ ‫ הוא‬ ‫ ברוך‬ ‫ הקדוש‬ ‫ לו‬ ‫ שאמר‬ ‫ בשעה‬ .‫ נחל‬ ‫ עסקי‬ ‫ על‬ :‫ מני‬ ‫ רבי‬ ‫ אמר‬ ,‫ בנחל‬ ‫וירב‬ ‫ ואם‬ ?‫ חטאה‬ ‫ מה‬ ‫ בהמה‬ - ‫ חטא‬ ‫ אדם‬ ‫ ואם‬ !‫ וכמה‬ ‫ כמה‬ ‫ אחת‬ ‫ על‬ ‫ הללו‬ ‫ הנפשות‬ ‫ כל‬ ,‫ ערופה‬ ‫ עגלה‬ ‫ הבא‬ ‫ תורה‬ ‫ אמרה‬ ‫ אחת‬ ‫נפש‬ .‫ הרבה‬ ‫ צדיק‬ ‫ תהי‬ ‫ זאל‬ ‫ לו‬ ‫ ואמרה‬ ‫ קול‬ ‫ בת‬ ‫ יצאה‬ ?‫ חטאו‬ ‫ מה‬ ‫ קטנים‬ - ‫ חטאו‬ ‫גדולים‬ RAV AHARON LICHTENSTEIN- “BEING FRUM AND BEING GOOD” PART 4: Conflicts Between Religion and Morality “THE DUNGHILL OF MORALITY” Having addressed the phenomena of frumkeit devoid of goodness and of goodness devoid of frumkeit, I would like to move on to the next issue. I emphasized before that frumkeit and goodness are not synonymous; rather, goodness is ideally to be included within frumkeit. But if they are not to be regarded as synonymous, is there a possibility that frumkeit and goodness can sometimes be antonymous? There is such a possibility, and we should confront it. At one level, there is a question as to whether the quest for morality somehow conflicts with one’s religious commitment. Some would claim that the focus on developing one’s character undercuts the central experience of one’s religious being, namely, relating directly and submitting to God. This point of view was expressed in early Christianity, and it reared its head again during the sixteenth and early seventeenth centuries within the Protestant world. In the controversy regarding salvation through faith or through works (i.e. deeds), those works which were rejected most sharply were the moral works. In this perspective, morality is regarded as an audacious human undertaking, a challenge to God, where one stakes out an independent moral area instead of gearing one’s entire spiritual being to submitting to God. Puritan preachers used to describe works as “the dunghill of morality” and regarded them simply as a spiritual abomination. For them, being good was indeed antonymous to being frum, because via “morality” you set yourself up as an alternative to the eved Hashem (servant of God) in you. This notion has a history in Christianity, but it surely has no place within our beit midrash. Our conception of religious life highlights man’s free will and emphasizes our efforts to build ourselves spiritually. As I mentioned before, these certainly include an emphasis upon morality. Therefore, this kind of tension between morality and religion is not a significant factor for us. Foundations: Parshas Beshalach

Page 4

THE AKEIDA However, there is a second kind of conflict, a different sort of tension. I mentioned before that the quest for goodness is an integral component of frumkeit. Generally speaking, this is true. But regarding certain particular tzivuyyim (divine commands), surely we find instances in which obedient response to God’s normative demands stands in apparent opposition to what we conceive to be good and, if you will, to what we understand that God conceives to be good. Here, a problem arises: How do we relate to this? What makes this problem more acute is the fact that it arises particularly in individuals who are morally and spiritually sensitive. Those who are relatively coarse are not concerned with these issues. Who is troubled by the command to wipe out Amalek? Those people who have succeeded in developing the kind of moral sensitivity that is important to us. When there is a conflict between the tzav and the moral order, what do we do about it? For us, the answer is perhaps practically difficult, but surely it is conceptually clear and unequivocal. This, after all, is what the akeida (sacrifice of Yitzchak—Bereishit 22) is all about. Kierkegaard emphasized that the akeida represents a conflict between Avraham’s moral sense and the divine command; as far as understanding the problem, he was unquestionably correct. On the one hand, Avraham is commanded to offer his son to God (which, at this point, he understands to mean “Slaughter him,” not “Offer him”). On the other hand, he knows that murder is forbidden. The message of the akeida is clear: God’s command takes precedence, in every respect, over our moral sensibility and our conscientious objections. This is not to say that in such a context there is no room for moral sensibility. Surely, in relating to Halakha, including those areas which one may find morally difficult, there is some role for conscience, some role for the goodness in us, particularly in an interpretive capacity. Conscience does and legitimately can have a role in helping us to understand the content and substance of the tzav. In the Midrash, Chazal depict Avraham’s thoughts during his three-day journey to the akeida. He tried to understand God’s command: perhaps God meant something else. Surely, one can, and presumably should, walk the last mile in order to try in every way to avoid a conflict. But even when one has walked the last mile, at times the conflict may remain, and—as in the akeida—the decisive element is clear. It was only a tzav of God, or of the angel sent by God, which was able to countermand the command to sacrifice Yitzchak. The task before us is multifaceted. As those who educate towards yirat Shamayim, we must communicate the message of the akeida—boldly, loudly and clearly. On the other hand, as those who do seek to ingrain moral sensitivity in ourselves and in our children, we need not dismiss the ambivalences, the difficulties and contradictions (at the initial level, surely). We need not wish away Avraham’s three days of spiritual groping. We need not dismiss the wrestling and grappling as being a reflection of poor yirat Shamayim, of spiritual shallowness, or of a lack of frumkeit. Inasmuch as goodness itself is an inherent component of frumkeit, the goodness which is at the root of the problems, struggles and tensions is itself part of yirat Shamayim—and a

Foundations: Parshas Beshalach

Page 5

legitimate part. If the sense of moral goodness is legitimate, then the questing and the grappling are also legitimate. But, of course, the resolution must be clear, and the grappling must all be done within the parameters of the understanding that, however much I wrestle, I do not for a moment question the authenticity or the authority of the tzav. I do not judge God. I assume, a priori, that “His deeds are perfect, for all His ways are just; a faithful God, without iniquity, righteous and upright is He” (Devarim 32:4). If He commands, “Take your son and offer him as a sacrifice,” then it must be good (in a sense which perhaps, at the moment, I do not understand). But within the context of my a priori obedient submission, I may try to understand. I may grope, I may ask, and I may ultimately seek resolution. PART 5: Risks and Priorities INNER CONSTRAINT I spoke before of the importance of morality and the need to emphasize it. There are, to be sure, certain risks involved. First, there is indeed a risk that if you sensitize people morally and ethically, they will then have difficulty with certain areas of Halakha. Presumably, if Elisha ben Avuya had been less sensitive to the problem of God’s justice and consistency, then he would not have become an apostate. If Voltaire had believed from the outset in a Calvinist God, rather than in one who is just and decent, the Lisbon earthquake might not have unsettled him. We must be conscious of this risk. Second, when emphasizing the relationship of goodness to frumkeit, we may also face the opposite kind of risk: that one will then think that the only significance of the moral element is that it is part of the divine command. At the end of the war in Lebanon, some cast doubt on the halakhic severity of the prohibition of killing non-Jews. My colleague Rav Yehuda Amital spoke out very forcefully on this issue, and among other things, he quoted the opinion of the Ra’avan (Bava Kama 113a) that this is an issur de-oraita (biblical prohibition). I recall that someone was critical of this, and he said, “What kind of education is this? It teaches the student that whether or not he’s going to kill a gentile should be dependent upon a Ra’avan in Bava Kama!” There is a point to this. Emphasizing the integration of frumkeit and goodness harbors the risk that the inherent significance of goodness somehow will get lost. The Rambam in Shemoneh Perakim (Chapter Six) certainly does not favor that. He asks whether a person ideally should constrain himself from transgressing a Torah law only because of the tzav, the divine command, or whether he should feel that even had there been no tzav, he would not transgress it simply because it is bad. The Rambam answers that with regard to mishpatim, or areas bein adam lechavero (between man and his fellow), certainly a person should not feel constrained solely by the tzav, but rather should feel an inner constraint because of the moral element per se. The conjunction of frumkeit and goodness can undercut this sense.

Foundations: Parshas Beshalach

Page 6

AN EDUCATIONAL DIFFERENCE? There is a third risk as well. I spoke before of accepting the problem of the akeida, of recognizing a certain conflict here between morality and mitzva, and of granting legitimacy to one’s grappling with this issue. This too can present an educational problem. Let me illustrate with an incident which occurred to me during the Lebanon War. After the massacre at Sabra and Shatila, I published an open letter to the Prime Minister.Among other things, this letter dealt with the use of force and the motivation behind it. I asked: Why was it that King Shaul was punished for not killing Agag, King of Amalek? Was it simply for not having killed the last remaining Amalekite? I suggested that he was punished not just for sparing Agag, but because the fact that he refused to kill Agag placed in a totally different light his killing of all the other Amalekites beforehand. Shaul had been commanded to take a whole people and kill them—and this is, morally, a frightful thing. The only justification lies in it being a response to an unequivocal divine command. Therefore, if Shaul had been motivated in his actions purely by fear of God, by obedience to the tzav, then he should have followed the command to the letter. God didn’t say, “Kill Amalek but spare Agag.” Now, if he didn’t kill Agag but killed everybody else, what does that indicate? It indicates that what motivated him in killing the others was not the tzav of God, but rather some baser impulse, some instinctive violence. And the proof is that he killed everyone, but spared his peer, his royal comrade. If that is the case, then Shaul was not punished for sparing Agag: rather, he had to be punished because of the Amalekites he did kill! Why? Because he killed them not purely due to a divine command (which is the only thing that can overcome the moral consideration), but rather out of military, diplomatic or political considerations. Subsequently, I heard that a leading Religious Zionist rabbi in a prominent yeshiva had taken thirty minutes out of his Gemara shiur in order to attack what I had said. I called and asked him, “What did I say that merits this great wrath?” He replied, “I think it is a terrible thing to speak in this way, describing the divine command to destroy Amalek as asking a person to do something which ordinarily is not moral. This poses an ethical problem.” I said to him, “Wiping out Amalek does not conform to what we would normally expect a person to do. Normally, you should not be killing ‘from child to suckling babe.’ But I’m not saying, God forbid, that it is immoral in our case, where God has specifically commanded the destruction of Amalek—‘A faithful God, without iniquity, righteous and upright is He’ (Devarim 32:4). Although generally such an act would be considered immoral, it assumes a different character when God, from His perception and perspective, commands it. The same holds true of the akeida—it demanded that Avraham do something which normally is immoral. But in the context of the divine command, surely it partakes of the goodness and morality of God. We must admit, though, that there is a conflict in this case between the usual moral norm and the immediate tzav given here.” He said, “Yes, but you shouldn’t describe it as being something which is not moral in a sense.” So I asked him, “Do you agree that the tzav given here is something which we would not Foundations: Parshas Beshalach

Page 7

normally encourage people to do, something that we would normally consider to be immoral?” He said, “Yes, but it should not be described that way.” And he added, “Yesh kan hevdel chinukhi—there is an educational difference.” I admit, there is something to this. The moment one speaks of a kind of clash between the demands of yirat Shamayim and the demands of morality—even given the qualifications which I mentioned—there is some kind of problem. There are risks in this approach. LOVE NOT MORALITY LESS, BUT PIETY MORE Nevertheless, I believe there is little choice. I think that the importance of moral sensibility as the grounds for moral action in our lives is of such scope, depth and magnitude that we need willingly to accept certain risks. To be sure, we should try to minimize them, but I don’t think we can avoid them. We avoid them only by, in effect, almost totally neutralizing the moral element in our educational endeavors. What we need to do is not to instill morality less, but yirat Shamayim more. I recall in my late adolescence there were certain problems which perturbed me, the way they perturb many others. At the time, I resolved them all in one fell swoop. I had just read Rav Zevin’s book, Ishim Ve-shitot. In his essay on Rav Chayim Soloveitchik, he deals not only with his methodological development, but also with his personality and gemilut chasadim (acts of kindness). He recounted that Reb Chayim used to check every morning if some unfortunate woman had placed an infant waif on his doorstep during the course of the night. (In Brisk, it used to happen at times that a woman would give birth illegitimately and leave her infant in the hands of Reb Chayim.) As I read the stories about Reb Chayim’s extraordinary kindness, I said to myself: Do I approach this level of gemilut chasadim? I don’t even dream of it! In terms of moral sensibility, concern for human beings and sensitivity to human suffering, I am nothing compared to Reb Chayim. Yet despite his moral sensitivity, he managed to live, and live deeply, with the totality of Halakha—including the commands to destroy the Seven Nations, Amalek and all the other things which bother me. How? The answer, I thought, was obvious. It is not that his moral sensitivity was less, but his yirat Shamayim, his emuna, was so much more. The thing to do, then, is not to try to neutralize or de-emphasize the moral element, but rather to deepen and increase the element of yirat Shamayim, of emuna, deveikut and bittachon. I have subsequently thought of that experience on many occasions. I recall once hearing someone, regarded as a philosopher of sorts, raise moral criticisms of various halakhic practices. When asked about these criticisms, I said, “I know that particular person. He doesn’t look for a foundling on his doorstep every morning.” So what we need to do, I think, is not to weaken our moral sense or that of our children and students. Rather, we need to deepen and to intensify our commitment, our faith, our sense of obedience, our yirat Shamayim. We need to deepen our sense that God has nothing in this world besides yirat Shamayim, and that our moral conscience needs to develop within its context. ‫ עא‬ ‫ סימן‬ ‫ יג‬ ‫ חלק‬ ‫ אליעזר‬ ‫ ציץ‬ ‫שו"ת‬

Foundations: Parshas Beshalach

Page 8

‫בגדר‪ ‬מצות‪ ‬מחית‪ ‬עמלק‪ ‬ואם‪ ‬מקבלים‪ ‬גרים‪ ‬מהם ‪ .‬‬ ‫הרמב"ם ‪ ‬בפ"ו ‪ ‬מה'‪ ‬מלכים ‪ ‬הלכות ‪ ‬א'‪ - ‬ד'‪ ‬פוסק ‪ ‬וז"ל‪ :‬אין ‪ ‬עושין ‪ ‬מלחמה ‪ ‬עם ‪ ‬אדם ‪ ‬בעולם ‪ ‬עד ‪ ‬שקוראין ‪ ‬לו ‪ ‬שלום ‪ ‬אחד‪ ‬‬ ‫מלחמת‪ ‬הרשות‪ ‬ואחד‪ ‬מלחמת‪ ‬מצוה‪ ‬וכו'‪ ‬אם‪ ‬השלימו‪ ‬וקבלו‪ ‬שבע‪ ‬מצות‪ ‬שנצטוו‪ ‬בני‪ ‬נח‪ ‬עליהן‪ ‬אין‪ ‬הורגין‪ ‬מהן‪ ‬נשמה‪ ‬והרי‪ ‬‬ ‫הן ‪ ‬למס ‪ ‬שנאמר ‪ ‬יהיו ‪ ‬לך ‪ ‬למס ‪ ‬ועבדוך ‪ ‬וכו'‪ ‬והעבדות ‪ ‬שיקבלו ‪ ‬הוא ‪ ‬שיהיו ‪ ‬נבזים ‪ ‬ושפלים ‪ ‬למטה ‪ ‬ולא ‪ ‬ירימו ‪ ‬ראש ‪ ‬בישראל‪ ‬‬ ‫אלא‪ ‬יהיו‪ ‬כבושים ‪ ‬תחת‪ ‬ידם ‪ ‬וכו'‪ ‬ואם ‪ ‬לא‪ ‬השלימו ‪ ‬או‪ ‬שהשלימו ‪ ‬ולא ‪ ‬קבלו‪ ‬ז'‪ ‬מצות‪ ‬עושין‪ ‬עמהם ‪ ‬מלחמה ‪ ‬וכו'‪ ‬ואין‪ ‬הורגין‪ ‬‬ ‫אשה ‪ ‬ולא ‪ ‬קטן ‪ ‬וכו'‪ ‬במד"א ‪ ‬במלחמת ‪ ‬הרשות ‪ ‬שהוא ‪ ‬עם‪ ‬שאר ‪ ‬האומות ‪ ‬אבל‪ ‬שבעה ‪ ‬עממין ‪ ‬ועמלק ‪ ‬שלא‪ ‬השלימו‪ ‬אין‪ ‬מניחין‪ ‬‬ ‫מהם‪ ‬נשמה‪ ‬וכו'‪ ‬וכן‪ ‬הוא‪ ‬אומר‪ ‬בעמלק‪ ‬תמחה‪ ‬את‪ ‬זכר‪ ‬עמלק‪ ‬וכו ‪ '.‬‬ ‫יוצא‪ ‬לנו‪ ‬מדברי‪ ‬הרמב"ם‪ ‬דס"ל‪ ‬שגם‪ ‬בעמלק‪ ‬מועיל‪ ‬השלמה‪ ‬ע"י‪ ‬קבלת‪ ‬ז'‪ ‬מצות‪ ‬וקבלת‪ ‬מס‪ ‬ועבדות ‪ .‬‬ ‫)א(‪ ‬ויעוין‪ ‬בספר‪ ‬אבני‪ ‬נזר‪ ‬חאו"ח‪ ‬ח"ב‪ ‬סי'‪ ‬תק"ח‪ ‬שכותב‪ ‬להקשות‪ ‬על‪ ‬הרמב"ם‪ ‬דמנ"ל‪ ‬שגם‪ ‬בעמלק‪ ‬מועיל‪ ‬השלמה‪ ,‬ואין‪ ‬‬ ‫לומר ‪ ‬דילפינן ‪ ‬עמלק ‪ ‬משבעה ‪ ‬אומות ‪ ‬דליתא‪ ,‬דשאני ‪ ‬שבעה ‪ ‬אומות ‪ ‬דטעם ‪ ‬שמחרימין ‪ ‬אותם ‪ ‬כדי ‪ ‬שלא ‪ ‬ילמדו ‪ ‬לעשות‪ ,‬אבל‪ ‬‬ ‫עמלק‪ ‬שאינו‪ ‬בארץ‪ ‬ישראל‪ ‬וטעם‪ ‬מחייתו‪ ‬משום‪ ‬ויבא‪ ‬עמלק‪ ‬וגו'‪ ‬מנלן‪ ‬דמהנו‪ ‬השלמה‪ ‬ותשובה ‪ .‬‬ ‫וכותב ‪ ‬ליישב‪ ‬שרק ‪ ‬בז'‪ ‬אומות ‪ ‬צריך‪ ‬ריבוי ‪ ‬דקרא‪ ‬דמועיל ‪ ‬השלמה ‪ ‬מפני‪ ‬שחוטאים ‪ ‬בעצמם ‪ ‬ועושים‪ ‬כל ‪ ‬התועבות ‪ ‬ונתחייבו‪ ‬‬ ‫מיתה ‪ ‬לכן ‪ ‬הוה ‪ ‬אמינא ‪ ‬שלא ‪ ‬יועיל ‪ ‬תשובה ‪ ‬כמו ‪ ‬כל ‪ ‬חייבי ‪ ‬מיתות ‪ ‬בית ‪ ‬דין ‪ ‬שאין ‪ ‬נפטרים ‪ ‬מחיובם ‪ ‬על ‪ ‬ידי ‪ ‬תשובה‪ ,‬אבל ‪ ‬זרע‪ ‬‬ ‫עמלק‪ ‬שנענשין‪ ‬בעון‪ ‬אבותם‪ .‬לכן‪ ‬הוא‪ ‬דוקא‪ ‬באוחזין‪ ‬מעשה‪ ‬אבותיהם‪ ‬בידיהם‪ ,‬אבל‪ ‬אם‪ ‬עשו‪ ‬תשובה‪ ‬וקיבלו‪ ‬שבע‪ ‬מצות‪ ‬‬ ‫הא‪ ‬אין‪ ‬אוחזין‪ ‬מעשה‪ ‬אבותיהם‪ ‬בידיהם‪ ‬ושוב‪ ‬אין‪ ‬נענשין‪ ‬בעון‪ ‬אבותם ‪ .‬‬ ‫ולפי‪ ‬חידושו‪ ‬זה‪ ‬של‪ ‬האבני‪ ‬נזר‪ ‬יוצא‪ ‬שאפשר‪ ‬לקבל‪ ‬מעמלק‪ ‬גם‪ ‬גרי‪ - ‬צדק‪ ,‬והדברים‪ ‬עוד‪ ‬ק"ו‪ ,‬דאם‪ ‬בקבלת‪ ‬ז'‪ ‬מצות‪ ‬נקרא‪ ‬‬ ‫כבר ‪ ‬אין ‪ ‬אוחזין ‪ ‬מעשה ‪ ‬אבותיהם ‪ ‬בידיהם ‪ ‬ושוב ‪ ‬אין ‪ ‬נענשים ‪ ‬בעון ‪ ‬אבותם ‪) ‬כנימוקו ‪ ‬של ‪ ‬האבנ"ז( ‪ ‬מכש"כ ‪ ‬כשמקבלים‪ ‬‬ ‫עליהם‪ ‬להיות‪ ‬גרי‪ - ‬צדק‪ ‬ולקיים‪ ‬כל‪ ‬התרי"ג‪ ‬מצות ‪ .‬‬ ‫וכך ‪ ‬יוצא ‪ ‬באמת ‪ ‬כן ‪ ‬גם ‪ ‬מדברי ‪ ‬הכ"מ ‪ ‬ברמב"ם ‪ ‬שם ‪ ‬שמסביר‪ ‬בפשיטות ‪ ‬שלכן ‪ ‬מועיל‪ ‬גם‪ ‬בעמלק‪ ‬קבלת ‪ ‬ז'‪ ‬מצות‪ ‬מפני‪ ‬שאם‪ ‬‬ ‫קבלו ‪ ‬עליהם ‪ ‬שבע ‪ ‬מצות ‪ ‬הרי ‪ ‬יצאו ‪ ‬מכלל ‪ ‬שבעה ‪ ‬עממין ‪ ‬ומכלל ‪ ‬עמלק ‪ ‬והרי ‪ ‬הם ‪ ‬כבני ‪ ‬נח ‪ ‬הכשרים ‪ ‬ע"ש‪ ,‬וא"כ ‪ ‬מכ"ש‪ ‬‬ ‫כשמקבלים‪ ‬עליהם‪ ‬להיות‪ ‬גרי‪ - ‬צדק‪ ‬דבודאי‪ ‬יוצאים‪ ‬אז‪ ‬מכלל‪ ‬עמלק‪ ,‬ומקבלים‪ ‬אותם ‪ .‬‬ ‫אך ‪ ‬האבנ"ז ‪ ‬שם ‪ ‬ממשיך ‪ ‬בדבריו ‪ ‬להקשות ‪ ‬על ‪ ‬הרמב"ם ‪ ‬ממה ‪ ‬דאיתא ‪ ‬במכילתא ‪ ‬סוף ‪ ‬פרשת ‪ ‬בשלח‪ :‬בשעה ‪ ‬שבא ‪ ‬המבשר‪ ‬‬ ‫ממיתת ‪ ‬שאול ‪ ‬ואמר ‪ ‬גר ‪ ‬עמלקי ‪ ‬אנכי ‪ ‬באותה ‪ ‬שעה ‪ ‬נזכר ‪ ‬לדוד ‪ ‬מה ‪ ‬שנאמר ‪ ‬למשה ‪ ‬רבנו ‪ ‬אם ‪ ‬יבוא ‪ ‬מכל ‪ ‬האומות ‪ ‬שבעולם‪ ‬‬ ‫להתגייר ‪ ‬שיקבלוהו ‪ ‬ומביתו ‪] ‬היינו ‪ ‬מבית ‪ ‬עמלק[ ‪ ‬שלא ‪ ‬יקבלוהו ‪] ‬וכן ‪ ‬הוא ‪ ‬בפרקי ‪ ‬דר"א ‪ ‬שנשבע ‪ ‬הקב"ה ‪ ‬בכסאו ‪ ‬שאין‪ ‬‬ ‫מקבלין‪ ‬גרים‪ ‬מזרע‪ ‬עמלק[‪ ‬והרגו‪ .‬הנה‪ ‬שאף‪ ‬גרים‪ ‬גמורים‪ ‬אין‪ ‬מקבלין‪ ‬מזרע‪ ‬עמלק‪ ,‬כל‪ ‬שכן‪ ‬קבלת‪ ‬ז'‪ ‬מצות‪ ‬לבד ‪ .‬‬ ‫וכפי ‪ ‬הנראה ‪ ‬לא ‪ ‬היה ‪ ‬לפני ‪ ‬האבנ"ז ‪ ‬כל ‪ ‬הגירסא ‪ ‬שלפנינו ‪ ‬במכילתא ‪ ‬ולכן ‪ ‬הוצרך ‪ ‬להביא ‪ ‬סיוע ‪ ‬גם ‪ ‬מהפרד"א‪ ,‬דלפנינו ‪ ‬הכל‪ ‬‬ ‫כתוב ‪ ‬מזה ‪ ‬במכילתא ‪ ‬ובזה"ל‪ :‬רבי ‪ ‬אליעזר ‪ ‬אומר ‪ ‬נשבע ‪ ‬המקום ‪ ‬בכסא ‪ ‬הכבוד ‪ ‬שלו ‪ ‬שאם ‪ ‬יבא ‪ ‬מכל ‪ ‬האומות ‪] ‬להתגייר‪ ,‬‬ ‫הגר"א[‪ ‬שיקבלוהו ‪ ‬ולעמלק ‪ ‬ולביתו ‪ ‬שלא ‪ ‬יקבלוהו‪ ‬שנאמר‪ ‬ויאמר‪ ‬דוד‪ ‬אל‪ ‬הנער‪ ‬המגיד‪ ‬לו ‪ ‬אי‪ ‬מזה ‪ ‬אתה‪ ‬ויאמר‪ ‬בן ‪ ‬איש ‪ ‬גר‪ ‬‬ ‫עמלקי ‪ ‬אנכי‪ ,‬נזכר ‪ ‬דוד‪ ‬באותה‪ ‬שעה ‪ ‬מה‪ ‬שנאמר ‪ ‬למשה ‪ ‬רבינו‪ ‬אם ‪ ‬יבא ‪ ‬מכל‪ ‬האומות ‪ ‬שבעולם‪ ‬להתגייר ‪ ‬שיקבלוהו‪ ‬ומביתו‪ ‬‬ ‫]של ‪ ‬עמלק‪ ,‬הגר"א[‪ ‬שלא ‪ ‬יקבלוהו ‪ ‬מיד ‪ ‬ויאמר ‪ ‬אליו ‪ ‬דוד ‪ ‬דמך ‪ ‬על ‪ ‬ראשך ‪ ‬כי ‪ ‬פיך ‪ ‬ענה ‪ ‬בך‪ ,‬לכך ‪ ‬נאמר ‪ ‬מדור ‪ ‬דור ‪ ‬עכ"ל‪ ‬‬ ‫המכילתא‪ .‬‬ ‫על ‪ ‬כן ‪ ‬כותב ‪ ‬האבנ"ז ‪ ‬ליישב ‪ ‬דברי ‪ ‬הרמב"ם ‪ ‬בעפ"י ‪ ‬מה ‪ ‬דאיתא‪ ‬בתנא ‪ ‬דבי ‪ ‬אליהו ‪ ‬פרק ‪ ‬כ"ד ‪ ‬שצוה ‪ ‬אליפז ‪ ‬לעמלק ‪ ‬בנו ‪ ‬שידע‪ ‬‬ ‫שעולם ‪ ‬הבא ‪ ‬אינו ‪ ‬מתוקן ‪ ‬אלא ‪ ‬לישראל ‪ ‬לך ‪ ‬וסייע ‪ ‬אותם ‪ ‬בחפירות ‪ ‬בארות ‪ ‬וכדומה ‪ ‬ותזכה ‪ ‬עמהם‪ ,‬כיון ‪ ‬ששמע ‪ ‬רישומו ‪ ‬של‪ ‬‬ ‫דבר‪ ‬נעשה‪ ‬שונא‪ ‬ורודף‪ ‬לישראל‪ ‬ע"כ‪ .‬הנה‪ ‬שזהו‪ ‬שורש‪ ‬חטא‪ ‬עמלק‪ ‬שאינו‪ ‬רוצה‪ ‬בשום‪ ‬אופן‪ ‬להיות‪ ‬נכנע‪ ‬לישראל‪ ,‬ועל‪ ‬‬ ‫כן ‪ ‬אף ‪ ‬שמתגייר ‪ ‬אין ‪ ‬זה ‪ ‬עוד ‪ ‬הוכחה ‪ ‬שרוצה ‪ ‬בהכנעה ‪ ‬שהרי ‪ ‬נעשה ‪ ‬ישראל ‪ ‬בעצמו ‪ ‬ואין ‪ ‬צריך ‪ ‬להיות ‪ ‬נכנע ‪ ‬וטפל ‪ ‬ואם ‪ ‬יזדמן‪ ‬‬ ‫שיראה‪ ‬מעלה‪ ‬בישראל‪ ‬מה‪ ‬שאין‪ ‬בו‪ ‬ובעל‪ ‬כרחו‪ ‬יצטרך‪ ‬להיות‪ ‬נכנע‪ ‬יהי'‪ ‬שונא‪ ‬ורודף‪ ‬כעמלק‪ ‬אביו‪ ,‬ועדיין‪ ‬אין‪ ‬לנו‪ ‬הוכחה‪ ‬‬ ‫שאיננו ‪ ‬בכלל ‪ ‬אוחזין ‪ ‬מעשה ‪ ‬אבותיהם ‪ ‬בידיהם‪ ,‬אך ‪ ‬בשעת ‪ ‬כיבוש ‪ ‬שאז ‪ ‬צריך ‪ ‬לקבל ‪ ‬עליו ‪ ‬מסים ‪ ‬ושיעבוד ‪ ‬שיהיו ‪ ‬נבזים‪ ‬‬

‫‪Page 9‬‬

‫‪Foundations: Parshas Beshalach‬‬

‫ושפלים ‪ ‬ולמטה ‪ ‬ולא ‪ ‬ירימו ‪ ‬ראש ‪ ‬בישראל ‪ ‬וגם ‪ ‬שיעבוד ‪ ‬הנה ‪ ‬שמתרצה ‪ ‬להיות ‪ ‬נכנע ‪ ‬זה ‪ ‬אינו ‪ ‬אוחז ‪ ‬מעשה ‪ ‬אבותיו‪ ‬בידו ‪ ‬ואין‪ ‬‬ ‫מחויב‪ ‬מיתה‪ ‬עכ"ד‪ ‬האבנ"ז ‪ .‬‬ ‫ויוצא ‪ ‬לנו ‪ ‬לפי ‪ ‬מסקנתו ‪ ‬זאת ‪ ‬של ‪ ‬האבני ‪ ‬נזר ‪ ‬בדעת ‪ ‬הרמב"ם‪ ,‬שמתי ‪ ‬ס"ל ‪ ‬להרמב"ם ‪ ‬שמקבלים ‪ ‬גם ‪ ‬מעמלק‪ ,‬דוקא ‪ ‬בשעת‪ ‬‬ ‫כיבוש‪ ,‬וכשמקבל ‪ ‬עליו ‪ ‬רק ‪ ‬להיות ‪ ‬כגר ‪ ‬תושב ‪ ‬בשמירת ‪ ‬שבע ‪ ‬מצות ‪ ‬בני ‪ ‬נח‪ ,‬מפני ‪ ‬שאז ‪ ‬הוא ‪ ‬צריך ‪ ‬לקבל ‪ ‬עליו ‪ ‬מסים‪ ‬‬ ‫ושיעבוד ‪ ‬ושיהיו ‪ ‬נבזים ‪ ‬ושפלים ‪ ‬אבל ‪ ‬להיות ‪ ‬גר ‪ ‬צדק ‪ ‬כישראל ‪ ‬גמור ‪ ‬שפיר‪ ‬מודה ‪ ‬הרמב"ם ‪ ‬שאין ‪ ‬מקבלים ‪ ‬אותו ‪ ‬לעולם‪ ,‬כי‪ ‬‬ ‫אזי ‪ ‬אין ‪ ‬זה ‪ ‬עוד ‪ ‬הוכחה ‪ ‬שרוצה ‪ ‬בהכנעה ‪ ‬שהרי ‪ ‬נעשה ‪ ‬ישראל ‪ ‬בעצמו ‪ ‬ואין ‪ ‬צריך ‪ ‬להיות ‪ ‬נכנע ‪ ‬וטפל‪ ,‬וגם ‪ ‬להיות ‪ ‬כגר ‪ ‬תושב‪ ‬‬ ‫אין ‪ ‬מקבלין ‪ ‬אלא ‪ ‬בשעת ‪ ‬כיבוש ‪ ‬וכנ"ז‪ .‬באופן ‪ ‬שלקבלו ‪ ‬להיות ‪ ‬גר ‪ ‬תושב ‪ ‬עדיף ‪ ‬מלקבלו ‪ ‬להיות ‪ ‬גר ‪ ‬צדק‪ ,‬דלהיות ‪ ‬גר ‪ ‬צדק‪ ‬‬ ‫אין ‪ ‬מקבלים ‪ ‬לעולם ‪ ‬וכדברי ‪ ‬המכילתא ‪ ‬ולהיות ‪ ‬גר ‪ ‬תושב ‪ ‬מקבלין ‪ ‬מיהת ‪ ‬בשעת ‪ ‬כיבוש‪] .‬ויעוין‪ ‬בחדושי‪ ‬הגרי"ז‪ ‬הלוי ‪ ‬ז"ל‪ ‬‬ ‫עה"ת ‪ ‬שעפ"י ‪ ‬דברי ‪ ‬הרמב"ם ‪ ‬הנ"ל ‪ ‬בה'‪ ‬מלכים ‪ ‬דגם ‪ ‬בעמלק ‪ ‬אם ‪ ‬השלימו ‪ ‬וקיבלו ‪ ‬עליהן ‪ ‬ז'‪ ‬מצות ‪ ‬אין ‪ ‬הורגין ‪ ‬אותן‪ ,‬כותב‪ ‬‬ ‫יפה‪ ‬לבאר ‪ ‬ז"ש ‪ ‬בשמואל ‪ ‬בלשון‪ :‬לך‪ ‬והחרמת ‪ ‬את ‪ ‬החטאים ‪ ‬את‪ ‬עמלק‪ .‬ר"ל ‪ ‬אותן‪ ‬שאינן‪ ‬מקבלין ‪ ‬ז'‪ ‬מצות ‪ ‬שב"נ‪ ‬מוזהרין‪ ‬‬ ‫עליהן‪ ‬עיי"ש[ ‪ .‬‬ ‫)ב(‪ ‬אלא ‪ ‬דיש ‪ ‬לעיין ‪ ‬על ‪ ‬האבני ‪ ‬נזר‪ ‬מדברי‪ ‬הרמב"ם ‪ ‬בפרק‪ ‬י"ח ‪ ‬מה'‪ ‬סנהדרין ‪ ‬ה"ו ‪ ‬דמטעם ‪ ‬קא‪ ‬טעים‪ ‬לנו‪ ‬טעמא‪ ‬שהרג‪ ‬דוד‪ ‬‬ ‫לגר ‪ ‬עמלקי ‪ ‬בהודאת ‪ ‬פיו‪ ,‬דהוראת ‪ ‬שעה ‪ ‬היתה ‪ ‬או ‪ ‬דין ‪ ‬מלכות ‪ ‬היה ‪ ‬ע"ש‪ .‬ואם ‪ ‬איתא ‪ ‬דהרמב"ם ‪ ‬ס"ל ‪ ‬דלהיות ‪ ‬גר ‪ ‬צדק ‪ ‬אין‪ ‬‬ ‫מקבלים ‪ ‬מעמלק‪ ,‬ובעל ‪ ‬כרחו ‪ ‬דאותו ‪ ‬גר ‪ ‬העמלקי ‪ ‬פירש ‪ ‬איפוא ‪ ‬הרמב"ם ‪ ‬שהיה ‪ ‬רק ‪ ‬גר ‪ ‬תושב ‪ ‬שהתגייר ‪ ‬בשעת ‪ ‬כיבוש‪ ,‬אם‪ ‬‬ ‫כן‪ ‬מדוע‪ ‬איצטריך‪ ‬לפרש‪ ‬שזה‪ ‬שהרגו‪ ‬דוד‪ ‬היה‪ ‬זה‪ ‬רק‪ ‬הוראת‪ ‬שעה‪ ,‬או‪ ‬דין‪ ‬מלכות‪ .‬הא‪ ‬בלא"ה‪ ‬מסתבר‪ ‬דבן‪ ‬נח‪ ‬נהרג‪ ‬על‪ ‬‬ ‫פי ‪ ‬עצמו‪ ,‬וכמו ‪ ‬שגם ‪ ‬פוסק ‪ ‬הרמב"ם ‪ ‬בפ"ט ‪ ‬מה' ‪ ‬מלכים ‪ ‬הי"ד ‪ ‬דבן ‪ ‬נח ‪ ‬נהרג ‪ ‬בעד ‪ ‬אחד ‪ ‬ובדיין ‪ ‬אחד ‪ ‬בלא ‪ ‬התראה ‪ ‬ועל ‪ ‬פי‪ ‬‬ ‫קרובין‪ ‬ע"ש ‪ .‬‬ ‫ויש ‪ ‬לתרץ ‪ ‬ולומר ‪ ‬דאע"פ ‪ ‬שנהרג ‪ ‬ע"פ ‪ ‬ע"א ‪ ‬וע"פ ‪ ‬קרובין ‪ ‬מ"מ ‪ ‬על ‪ ‬פי ‪ ‬הודאת ‪ ‬עצמו ‪ ‬אינו ‪ ‬נהרג‪ ,‬כי ‪ ‬גם ‪ ‬בעדות ‪ ‬אשה ‪ ‬אינו‪ ‬‬ ‫נהרג ‪ ‬כדפוסק ‪ ‬הרמב"ם ‪ ‬שם ‪ ‬בה'‪ ‬מלכים‪ ,‬וגם‪ ‬מטעמא‪ ‬שכותב ‪ ‬הרמב"ם‪ ‬שם ‪ ‬בה'‪ ‬סנהדרין ‪ ‬דשמא ‪ ‬מן ‪ ‬העמלין‪ ‬מרי ‪ ‬נפש‪ ‬הוא‪ ‬‬ ‫המחכים‪ ‬למות‪ ‬וכו'‪ ‬שמא‪ ‬כך‪ ‬זה‪ ‬יבא‪ ‬ויאמר‪ ‬דבר‪ ‬שלא‪ ‬עשה‪ ‬כדי‪ ‬שיהרג‪ ‬כיעו"ש ‪ .‬‬ ‫)ג( ‪ ‬והנה ‪ ‬בספרי ‪ ‬הלכות ‪ ‬מדינה ‪ ‬ח"ב ‪ ‬שער ‪ ‬ה'‪ ‬פ"ו ‪ ‬אות ‪ ‬י'‪ ‬הבאתי ‪ ‬דברי ‪ ‬האבנ"ז ‪ ‬הנ"ל ‪ ‬בקשר ‪ ‬לענין ‪ ‬אחר ‪ ‬שכתבתי ‪ ‬שם‪ .‬‬ ‫ועל ‪ ‬דברי ‪ ‬האבנ"ז ‪ ‬אלה ‪ ‬כתב ‪ ‬לי ‪ ‬בזמנו ‪ ‬הגאב"ד ‪ ‬דטשעבין ‪ ‬ז"ל ‪) ‬והדפסתי ‪ ‬את ‪ ‬תשובתו ‪ ‬בשלימותה ‪ ‬בספרי ‪ ‬הלכות ‪ ‬מדינה‪ ‬‬ ‫ח"ג ‪ ‬שער ‪ ‬י' ‪ ‬פ"א( ‪ ‬בזה"ל‪ :‬בעיוני ‪ ‬ראיתי ‪ ‬שכ"ת ‪ ‬הביא ‪ ‬בשם ‪ ‬האבני ‪ ‬נזר ‪ ‬שהעיר ‪ ‬על ‪ ‬הרמב"ם ‪ ‬ממכילתא ‪ ‬פ' ‪ ‬בשלח ‪ ‬דאין‪ ‬‬ ‫מקבלים ‪ ‬גרים ‪ ‬מעמלק‪ ,‬ודן ‪ ‬האבנ"ז ‪ ‬מק"ו ‪ ‬אם ‪ ‬גרים ‪ ‬גמורים ‪ ‬אין ‪ ‬מקבלים ‪ ‬כש"כ ‪ ‬אם ‪ ‬אין ‪ ‬מקבלים ‪ ‬עליהן ‪ ‬רק ‪ ‬ז'‪ ‬מצות ‪ ‬לבד‪ ‬‬ ‫שאין ‪ ‬מקבלין ‪ ‬אותן ‪ ‬עכ"ד ‪ - ‬הנה ‪ ‬מאז ‪ ‬הרגשתי ‪ ‬בזה ‪ ‬וחשבתי ‪ ‬שי"ל ‪ ‬להיפך ‪ ‬דרק ‪ ‬לקבלו ‪ ‬שיהי' ‪ ‬ראוי ‪ ‬לקהל ‪ ‬ישראל ‪ ‬אין‪ ‬‬ ‫מקבלין ‪ ‬אותו‪ ,‬אבל ‪ ‬להיות ‪ ‬רק ‪ ‬גר ‪ ‬תושב ‪ ‬שפיר ‪ ‬מקבלין ‪ ‬אותו‪ .‬ועפי"ז ‪ ‬יונח ‪ ‬מה ‪ ‬שהקשו ‪ ‬איך ‪ ‬הרגו ‪ ‬דוד ‪ ‬לגר ‪ ‬העמלקי ‪ ‬כיון‪ ‬‬ ‫שלא ‪ ‬הי'‪ ‬עדות ‪ ‬רק ‪ ‬הודאת ‪ ‬פיו ‪ ‬וגם ‪ ‬בלי ‪ ‬התראה ‪] ‬ואמנם ‪ ‬הרמב"ם ‪ ‬פי"ח ‪ ‬מסנהדרין ‪ ‬ה"ו ‪ ‬דעתו ‪ ‬שהוראת ‪ ‬שעה ‪ ‬הי'[‪ ‬אולם‪ ‬‬ ‫לדברינו ‪ ‬הנ"ל ‪ ‬ניחא‪ ,‬נהי ‪ ‬דלפי ‪ ‬מה ‪ ‬שפרשו ‪ ‬כמה ‪ ‬מהמפרשים ‪ ‬הדברים ‪ ‬כפשוטם ‪ ‬שהי'‪ ‬כבר ‪ ‬גר‪ ‬בעת ‪ ‬שבא ‪ ‬לבשר ‪ ‬לדוד ‪ ‬כמו‪ ‬‬ ‫שתאר‪ ‬את‪ ‬עצמו‪ ‬שגר‪ ‬עמלקי‪ ‬הוא‪ ,‬מ"מ‪ ‬הי'‪ ‬רק‪ ‬גר‪ ‬תושב‪ ,‬דהא‪ ‬אין‪ ‬מקבלין‪ ‬עמלקי‪ ‬לעשותו‪ ‬לגר‪ ‬צדק‪ ,‬והנה‪ ‬גר‪ ‬תושב‪ ‬הלא‪ ‬‬ ‫דינו ‪ ‬כבן ‪ ‬נח ‪ ‬לכל ‪ ‬דבר ‪ ‬כמבואר ‪ ‬בש"ס ‪ ‬כריתות ‪ ‬ט'‪ ,‬ועי'‪ ‬בתוס'‪ ‬יבמות ‪ ‬מ"ח ‪ ‬ד"ה ‪ ‬זה‪ ,‬דאסור ‪ ‬לו ‪ ‬לשבות ‪ ‬כב"נ‪ ,‬וא"כ ‪ ‬שפיר‪ ‬‬ ‫נהרג ‪ ‬בלא‪ ‬התראה‪ ‬כמבואר‪ ‬בש"ס ‪ ‬סנהדרין ‪ ‬נ"ז ‪ ‬וגם ‪ ‬על ‪ ‬פי ‪ ‬הודאת ‪ ‬עצמו ‪ ‬כמבואר ‪ ‬בחינוך‪ ‬מצוה ‪ ‬כ"ו‪ ,‬ומדויק ‪ ‬מה‪ ‬שמבואר‪ ‬‬ ‫שם ‪ ‬במכילתא ‪ ‬באותה ‪ ‬שעה ‪ ‬נזכר ‪ ‬דוד ‪ ‬שאין ‪ ‬מקבלים ‪ ‬גרים ‪ ‬מעמלק ‪ ‬והרגו‪ ,‬ולכאורה ‪ ‬מה ‪ ‬תלוי ‪ ‬זב"ז‪ ,‬אולם ‪ ‬להנ"ל ‪ ‬הפי'‪ ‬‬ ‫שנזכר ‪ ‬שאין ‪ ‬מקבלין ‪ ‬מעמלקי ‪ ‬לגר ‪ ‬צדק ‪ ‬וע"כ ‪ ‬אינו ‪ ‬רק ‪ ‬גר ‪ ‬תושב ‪ ‬וע"כ ‪ ‬שפיר ‪ ‬הרגו ‪ ‬בהודאת ‪ ‬פיו ‪ ‬עכ"ל ‪ ‬הגאב"ד ‪ ‬מטשעבין‪ ‬‬ ‫ז"ל ‪ .‬‬ ‫ועפ"י‪ ‬מה ‪ ‬שראינו‪ ‬הרי ‪ ‬למעשה ‪ ‬סובר ‪ ‬כזאת‪ ‬גם ‪ ‬האבנ"ז‪ ‬בעצמו‪ ‬במסקנתו‪ ‬שרק ‪ ‬גר ‪ ‬תושב ‪ ‬מקבלין ‪ ‬ולא ‪ ‬גר‪ ‬צדק‪ ,‬וביאר‪ ‬את‪ ‬‬ ‫הדבר‪ ‬גם‪ ‬במילתא‪ ‬בטעמא‪ ‬וכנז"ל‪ .‬ואת‪ ‬דברי‪ ‬הרמב"ם‪ ‬בה'‪ ‬סנהדרין‪ ‬כתבנו‪ ‬ג"כ‪ ‬דאפשר‪ ‬להעמיד‪ ‬שפירש‪ ‬שהגר‪ ‬העמלקי‪ ‬‬ ‫היה ‪ ‬רק ‪ ‬גר ‪ ‬תושב‪ ,‬ומה ‪ ‬שמתקשה ‪ ‬הגאב"ד ‪ ‬מטשעבין ‪ ‬ז"ל ‪ ‬דא"כ ‪ ‬למה ‪ ‬הוצרך ‪ ‬הרמב"ם ‪ ‬לבוא ‪ ‬עלה ‪ ‬מכח ‪ ‬הוראת ‪ ‬שעה‪ ,‬‬ ‫כתבנו ‪ ‬ג"כ ‪ ‬ליישב ‪ ‬די"ל‪ ‬מפני ‪ ‬שס"ל ‪ ‬שגם ‪ ‬בן ‪ ‬נח ‪ ‬אינו‪ ‬נהרג‪ ‬בהודאת ‪ ‬עצמו‪ ,‬ומה ‪ ‬שמביא ‪ ‬הגאב"ד‪ ‬מטשעבין ‪ ‬מדברי‪ ‬החינוך‪ ‬‬ ‫מצוה ‪ ‬כ"ו ‪ ‬שסובר ‪ ‬שב"נ ‪ ‬נהרג ‪ ‬גם ‪ ‬על ‪ ‬פי ‪ ‬הודאת ‪ ‬עצמו‪ ,‬לדעתי ‪ ‬אין ‪ ‬מזה ‪ ‬עוד ‪ ‬הוכחה ‪ ‬שגם ‪ ‬הרמב"ם ‪ ‬יסבור ‪ ‬כן‪ ,‬ואדרבא‪ ‬‬ ‫מדבהלכות‪ ‬מלכים ‪ ‬לא ‪ ‬הזכיר ‪ ‬מזה‪ ‬משמע‪ ‬יותר ‪ ‬דס"ל ‪ ‬שלא ‪ ‬נהרג ‪ ‬בהודאת ‪ ‬עצמו‪ ,‬והמנחת‪ ‬חנוך‪ ‬התקשה‪ ‬באמת‪ ‬בדעת ‪ ‬ספר‪ ‬‬ ‫החינוך ‪ ‬בזה‪ ,‬וכתב ‪ ‬שד"ז ‪ ‬חידש ‪ ‬הרהמ"ח ‪ ‬מדעתו ‪ ‬הרחבה ‪ ‬ולא ‪ ‬מצא ‪ ‬בש"ס ‪ ‬ולא ‪ ‬ברמב"ם ‪ ‬דב"נ ‪ ‬נתחייב ‪ ‬בהודאת ‪ ‬עצמו‪ .‬‬ ‫‪Page 10‬‬

‫‪Foundations: Parshas Beshalach‬‬

‫ורק ‪ ‬כותב ‪ ‬להסביר ‪ ‬את ‪ ‬דעתו ‪ ‬שלכן ‪ ‬ס"ל ‪ ‬שנהרג ‪ ‬ע"פ ‪ ‬עצמו‪ ,‬מכיון ‪ ‬שנהרג ‪ ‬ע"פ ‪ ‬קרוב ‪ ‬וע"פ ‪ ‬ע"א‪ .‬וגם ‪ ‬מוסיף ‪ ‬עלה ‪ ‬שלא‪ ‬‬ ‫יתכן ‪ ‬לומר ‪ ‬זאת ‪ ‬לדעת ‪ ‬הראב"ד ‪ ‬שפי'‪ ‬דעל ‪ ‬עצמו ‪ ‬אינו ‪ ‬בגדר ‪ ‬עדות ‪ ‬עיי"ש‪ ,‬וא"כ ‪ ‬אפשר ‪ ‬שגם ‪ ‬הרמב"ם ‪ ‬ס"ל ‪ ‬נמי ‪ ‬בכזאת‪ ‬‬ ‫ומשו"ה ‪ ‬לא ‪ ‬הזכיר ‪ ‬בה'‪ ‬מלכים ‪ ‬שגם ‪ ‬נהרג ‪ ‬עפ"י ‪ ‬עצמו‪ ,‬ועוד ‪ ‬זאת ‪ ‬דהא ‪ ‬איכא ‪ ‬בזה ‪ ‬לומר ‪ ‬שלא ‪ ‬נהרג ‪ ‬ע"פ ‪ ‬עצמו ‪ ‬כהסברת‪ ‬‬ ‫הרמב"ם ‪ ‬בה'‪ ‬סנהדרין‪ ‬שם ‪ ‬מפני ‪ ‬דשמא ‪ ‬מן ‪ ‬העמלין ‪ ‬מרי‪ ‬נפש‪ ‬הוא ‪ ‬וכו'‪ ‬וכנ"ל‪ .‬וכך ‪ ‬ראיתי ‪ ‬גם‪ ‬בשו"ת ‪ ‬מחנה‪ ‬חיים‪ ‬חאו"ח‪ ‬‬ ‫ח"ב ‪ ‬סי'‪ ‬כ"ב ‪ ‬שמבאר ‪ ‬בפשיטות ‪ ‬דהגם ‪ ‬שב"נ ‪ ‬נהרג ‪ ‬עפ"י ‪ ‬ע"א ‪ ‬או ‪ ‬קרוב‪ ,‬אבל ‪ ‬ע"פ ‪ ‬עצמו ‪ ‬אינו ‪ ‬נהרג ‪ ‬יעו"ש‪ .‬אך ‪ ‬לפלא‪ ‬‬ ‫שלא‪ ‬הזכיר‪ ‬בדבריו‪ ‬מדעת‪ ‬ספר‪ ‬החינוך‪ ‬בזה ‪ .‬‬ ‫)ד(‪ ‬ושם‪ ‬בספרי‪ ‬השבתי‪ ‬להגאב"ד‪ ‬מטעבין‪/ ‬מטשעבין‪ /‬ז"ל‪ ‬על‪ ‬דבריו‪ ‬הנ"ל‪ ‬בזה"ל‪ :‬בעצם‪ ‬מתקבלת‪ ‬מאד‪ ‬סברת‪ ‬כ"ג‪ ‬זאת‪ ,‬‬ ‫וכמו"כ ‪ ‬כיוון ‪ ‬כ"ג ‪ ‬בהסברת ‪ ‬דברי ‪ ‬המכילתא ‪ ‬להגאון ‪ ‬בעל ‪ ‬אור ‪ ‬שמח ‪ ‬בספרו ‪ ‬משך ‪ ‬חכמה ‪ ‬עה"ת ‪ ‬סו"פ ‪ ‬תצא ‪ ‬שכדרכו ‪ ‬בקדש‪ ‬‬ ‫נוקט ‪ ‬לשון ‪ ‬קצרה ‪ ‬בבחינת ‪ ‬מועט ‪ ‬המחזיק ‪ ‬המרובה ‪ ‬וכותב ‪ ‬והא ‪ ‬דאמרו ‪ ‬במכילתא ‪ ‬שהרג ‪ ‬גר ‪ ‬עמלקי ‪ ‬שאין ‪ ‬מקבלין ‪ ‬גרים‪ ‬‬ ‫מעמלק‪ ,‬היינו ‪ ‬לכן ‪ ‬הרגו ‪ ‬בהודאת ‪ ‬עצמו ‪ ‬כמו ‪ ‬בן ‪ ‬נח ‪ ‬שנהרג ‪ ‬ע"פ ‪ ‬עצמו ‪ ‬וברור ‪ ‬ע"ש‪ .‬וביאור ‪ ‬זה ‪ ‬בדברי ‪ ‬המכילתא ‪ ‬ניתן‪ ‬‬ ‫להתפרש‪ ‬גם‪ ‬אם‪ ‬ננקוט‪ ‬כדברי‪ ‬האבני‪ ‬נזר‪ ‬כמובן ‪ .‬‬ ‫אבל ‪ ‬כפי ‪ ‬שמרגיש ‪ ‬הדר"ג ‪ ‬בעצמו ‪ ‬משמע ‪ ‬מפורש ‪ ‬מדברי ‪ ‬הרמב"ם ‪ ‬שסבר ‪ ‬שגר ‪ ‬העמלקי ‪ ‬היה ‪ ‬גר ‪ ‬צדק‪ ,‬שהרי ‪ ‬מסביר‪ ‬‬ ‫)בספי"ח ‪ ‬מסנהדרין(‪ ‬שזה ‪ ‬שהרג ‪ ‬דוד ‪ ‬לגר ‪ ‬העמלקי ‪ ‬בהודאת ‪ ‬פיו ‪ ‬הוראת ‪ ‬שעה ‪ ‬היתה ‪ ‬או ‪ ‬דין ‪ ‬המלכות ‪ ‬היה‪ ,‬ואי ‪ ‬היה ‪ ‬גוי ‪ ‬או‪ ‬‬ ‫אפילו‪ ‬רק‪ ‬גר‪ ‬תושב‪ ‬לא‪ ‬היה‪ ‬צריך‪ ‬לכל‪ ‬זה‪ ‬כמובן‪ ‬מכיון‪ ‬שב"נ‪ ‬נהרג‪ ‬ע"פ‪ ‬עצמו ‪ .‬‬ ‫וזה‪ ‬שהרמב"ם‪ ‬דחה‪ ‬את‪ ‬המכילתא‪ ‬מהלכה‪ ‬י"ל‪ ‬מפני‪ ‬דסבר‪ ‬דש"ס‪ ‬דילן‪ ‬פליג‪ ‬ע"ז‪ .‬והיינו‪ ,‬ממה‪ ‬דאיתא‪ ‬בגיטין‪ ‬ד'‪ ‬נ"ז‪ ‬ע"ב‪ ‬‬ ‫ובסנהדרין‪ ‬ד'‪ ‬צ"ו‪ ‬ע"ב‪ ‬דמבני‪ ‬בניו‪ ‬של‪ ‬המן‪ ‬למדו‪ ‬תורה‪ ‬בבני‪ ‬ברק‪ .‬הרי‪ ‬דס"ל‪ ‬לש"ס‪ ‬דילן‪ ‬דמקבלין‪ ‬גרים‪ ‬מעמלק‪ ,‬ותפס‪ ‬‬ ‫איפוא‪ ‬הרמב"ם‪ ‬להלכה‪ ‬כשיטת‪ ‬הש"ס ‪ .‬‬ ‫ויש ‪ ‬לומר ‪ ‬ביותר‪ ,‬שגם ‪ ‬במכילתא ‪ ‬שם ‪ ‬נחלקו ‪ ‬בזה‪ ,‬ורבי ‪ ‬אלעזר ‪ ‬המודעי ‪ ‬שדורש ‪ ‬המלחמה ‪ ‬לה'‪ ‬בעמלק ‪ ‬שבא ‪ ‬לומר‪ :‬נשבע‪ ‬‬ ‫הקב"ה‪ ‬בכסא‪ ‬הכבוד‪ ‬שלו‪ ‬אם‪ ‬אניח‪ ‬נין‪ ‬ונכד‪ ‬של‪ ‬עמלק‪ ‬תחת‪ ‬כל‪ ‬השמים‪ ‬שלא‪ ‬יאמרו‪ ‬גמל‪ ‬זה‪ ‬של‪ ‬עמלק‪ .‬לא‪ ‬ס"ל‪ ‬שנשבע‪ ‬‬ ‫גם‪ ‬שלא‪ ‬לקבל‪ ‬מהם‪ ‬גרים‪ ,‬מפני‪ ,‬דכשמתגיירים‪ ‬שוב‪ ‬הוו‪ ‬כקטן‪ ‬שנולד‪ ‬ואין‪ ‬להם‪ ‬יותר‪ ‬שייכות‪ ‬לעמלק‪ .‬ורק‪ ‬רבי‪ ‬אליעזר‪ ‬‬ ‫הוא‪ ‬שבא‪ ‬שם‪ ‬במכילתא‪ ‬ודורש‪ ‬כן‪ ‬שנשבע‪ ‬הקב"ה‪ ‬לא‪ ‬לקבל‪ ‬גרים‪ ‬מעמלק‪ ‬ומפרש‪ ‬עפ"י‪ ‬זה‪ ‬ענין‪ ‬הריגת‪ ‬דוד‪ ‬לגר‪ ‬העמלקי‪ ‬‬ ‫עכ"ל‪ ‬בדברי‪ ‬שם‪ ‬בזה ‪ .‬‬ ‫ושוב ‪ ‬מצאתי ‪ ‬שגם ‪ ‬החיד"א ‪ ‬ז"ל ‪ ‬בספרו ‪ ‬עין ‪ ‬זוכר ‪ ‬מע'‪ ‬הג'‪ ‬אות ‪ ‬א'‪ ‬שכותב ‪ ‬נמי ‪ ‬לפרש ‪ ‬כדברי ‪ ‬הנ"ל ‪ ‬שהרמב"ם ‪ ‬שאב ‪ ‬מקורו‪ ‬‬ ‫מש"ס‪ ‬דילן‪ ‬דאיתא‪ ‬מבני‪ ‬בניו‪ ‬של‪ ‬המן‪ ‬למדו‪ ‬תורה‪ ‬בבני‪ ‬ברק‪ ,‬ועוד‪ ‬דבמכילתא‪ ‬ר'‪ ‬אליעזר‪ ‬אמרה‪ ‬וקיי"ל‪ ,‬דאין‪ ‬הלכה‪ ‬כרבי‪ ‬‬ ‫אליעזר‪ ,‬וגם ‪ ‬זאת ‪ ‬דבמכילתא ‪ ‬עצמה ‪ ‬במחלוקת ‪ ‬שנויה ‪ ‬ור"א ‪ ‬המודעי ‪ ‬פליג ‪ ‬עליה ‪ ‬דר"א‪ ,‬והגם ‪ ‬שמצא ‪ ‬בפסיקתא ‪ ‬רבתי‪ ‬‬ ‫דאתמר‪ ‬זאת‪ ‬בשם‪ ‬ר"א‪ ‬בן‪ ‬יעקב‪ ,‬אפשר‪ ‬דסבר‪ ‬הרמב"ם‪ ‬דהגירסא‪ ‬רבי‪ ‬אליעזר‪ ‬כמ"ש‪ ‬במכילתא‪ ,‬וא"נ‪ ‬גרסינן‪ ‬ראב"י‪ ‬סבר‪ ‬‬ ‫דפליגי‪ ‬עליה‪ ‬ולא‪ ‬קיי"ל‪ ‬כוותיה‪ ,‬וגם‪ ‬זאת‪ ‬דסבר‪ ‬דתלמודין‪ ‬לא‪ ‬סבר‪ ‬הכי‪ ‬כדאמרן‪ ‬ופסק‪ ‬כתלמודין‪ ‬וכן‪ ‬שבכלל‪ ‬אין‪ ‬להשגיח‪ ‬‬ ‫בפסיקתא ‪ ‬רבתי ‪ ‬כי ‪ ‬מלאה ‪ ‬טעיות ‪ ‬עיי"ש ‪] ‬ולפני ‪ ‬כן‪ ,‬וכן ‪ ‬בספרו ‪ ‬פתח ‪ ‬עינים ‪ ‬בסנהדרין ‪ ‬שם ‪ ‬דחה ‪ ‬אוקימתות ‪ ‬אחרות ‪ ‬כגון‪ ‬‬ ‫לומר ‪ ‬דמעצמם ‪ ‬התגיירו‪ ,‬או ‪ ‬לומר ‪ ‬דמקודם ‪ ‬צריך ‪ ‬לקבל ‪ ‬הז'‪ ‬מצות ‪ ‬ורק ‪ ‬אז ‪ ‬מגיירים ‪ ‬אותו ‪ ‬בשלב ‪ ‬שני‪ ,‬או ‪ ‬לומר ‪ ‬דתינוקות‪ ‬‬ ‫מושלכין‪ ‬מצאו‪ .‬או‪ ‬שכוונת‪ ‬המכילתא‪ ‬רק‪ ‬שלא‪ ‬יתירו‪ ‬לגר‪ ‬עמלקי‪ ‬לבוא‪ ‬בקהל‪ ‬כיעו"ש[ ‪ .‬‬ ‫)ה(‪ ‬אולם‪ ‬כאמור ‪ ‬דרכינו ‪ ‬כעת ‪ ‬בהליכה ‪ ‬בעיקבות ‪ ‬שיטת ‪ ‬האבני ‪ ‬נזר‪ ,‬ושגם ‪ ‬בדברי ‪ ‬הרמב"ם‪ ‬אפשר‪ ‬להעמיד‪ ‬שכוונתו‪ ‬שגר‪ ‬‬ ‫העמלקי ‪ ‬היה ‪ ‬רק ‪ ‬גר ‪ ‬תושב ‪] ‬וראיתי ‪ ‬ברלב"ג ‪ ‬בשמואל ‪ ‬שם ‪ ‬שרוצה‪ ‬להעמיד‪ ‬לא‪ ‬רק‪ ‬זאת‪ ‬שלא ‪ ‬היה ‪ ‬גר‪ ‬צדק‪ ‬אלא ‪ ‬שלא‪ ‬היה‪ ‬‬ ‫עמלקי‪ ‬בכלל‪ .‬ואעפ"י‪ ‬שאמר‪ ‬בן‪ ‬איש‪ ‬גר‪ ‬עמלקי‪ ‬כבר‪ ‬אמר‪ ‬זה‪ ‬להורות‪ ‬שאינו‪ ‬עמלקי‪ ‬באמת‪ ,‬אלא‪ ‬שאביו‪ ‬התגורר‪ ‬בארץ‪ ‬‬ ‫עמלק‪ ‬עיי"ש‪ .‬אבל‪ ‬זה‪ ‬נגד‪ ‬דברי‪ ‬המכילתא‪ ‬ויתר‪ ‬המקומות‪ ‬בחז"ל‪ ‬בזה[ ‪ .‬‬ ‫ודברי ‪ ‬הגמ' ‪ ‬בגיטין ‪ ‬ובסנהדרין ‪ ‬מצאתי ‪ ‬בספר ‪ ‬עיני ‪ ‬כל ‪ ‬חי ‪ ‬להגר"ח ‪ ‬פלאג'י ‪ ‬ז"ל ‪ ‬על ‪ ‬אגדות ‪ ‬חז"ל ‪ ‬במסכת ‪ ‬סנהדרין ‪ ‬שם‪ ‬‬ ‫שכותב ‪ ‬לתרץ ‪ ‬קושית ‪ ‬העיון ‪ ‬יעקב ‪ ‬שזה ‪ ‬סותר ‪ ‬להמכילתא‪ ,‬ולפרש‪ ,‬דיתכן ‪ ‬לומר ‪ ‬דההיתר ‪ ‬שקיבלו ‪ ‬היינו ‪ ‬שבא ‪ ‬סנחריב ‪ ‬וכל‪ ‬‬ ‫דפריש‪ ‬מרובא‪ ‬פריש‪ ,‬ושוב‪ ‬הופיע‪ ‬רוה"ק‪ ‬באנשי‪ ‬כנה"ג‪ ‬ונתגלה‪ ‬להם‪ ‬בנבואה‪ ,‬דבא‪ ‬מבני‪ ‬בניו‪ ‬של‪ ‬המן‪ ‬אך‪ ‬תחילת‪ ‬הקבלת‪ ‬‬ ‫הגירות‪ ‬היה‪ ‬בסתום‪ ‬חכמה‪ ‬עיי"ש‪ ,‬ויש‪ ‬להוסיף‪ ‬ע"ז‪ ‬ולומר‪ ‬דלכן‪ ‬מיהת‪ ‬לא‪ ‬ריחקום‪ ‬כשנתגלה ‪ ‬להם‪ ‬בנבואה‪ ‬האמת‪ .‬מפני‪ ‬‬ ‫שהיה‪ ‬זה‪ ‬בבחינה‪ ‬של‪ ‬לא‪ ‬בשמים‪ ‬היא‪ ‬ואין‪ ‬משגיחין‪ ‬בבת‪ ‬קול‪ ,‬ודו"ק ‪ .‬‬ ‫‪Page 11‬‬

‫‪Foundations: Parshas Beshalach‬‬

‫כן ‪ ‬ראיתי ‪ ‬בספר ‪ ‬גליוני ‪ ‬הש"ס ‪ ‬להגר"י ‪ ‬אנגיל ‪ ‬ז"ל ‪ ‬לגיטין ‪ ‬שם ‪ ‬שמביא ‪ ‬ג"כ ‪ ‬הקושיא ‪ ‬מהסתירה ‪ ‬מהגמ'‪ ‬לבין ‪ ‬מה ‪ ‬שמבואר‪ ‬‬ ‫במכילתא‪ ,‬וכותב ‪ ‬ליישב ‪ ‬דלק"מ‪ ,‬דמשכחת ‪ ‬באשה ‪ ‬מזרע ‪ ‬עמלק ‪ ‬שנישאת ‪ ‬לעכו"ם ‪ ‬שאינו ‪ ‬מזרע ‪ ‬עמלק ‪ ‬וילדה ‪ ‬לו ‪ ‬בן ‪ ‬דהבן‪ ‬‬ ‫ההוא ‪ ‬איננו ‪ ‬מתייחס ‪ ‬לזרע ‪ ‬עמלק ‪ ‬דבעכו"ם ‪ ‬הלך ‪ ‬אחר ‪ ‬הזכר ‪ ‬כמבואר ‪ ‬ביבמות ‪ ‬מ"ח ‪ ‬ב'‪ ‬וא"כ ‪ ‬הבן ‪ ‬ההוא ‪ ‬וכל ‪ ‬יוצאי ‪ ‬חלציו‪ ‬‬ ‫שפיר ‪ ‬מקבלין ‪ ‬אותן‪ ,‬ועל ‪ ‬כזה ‪ ‬הכוונה ‪ ‬כאן‪ ,‬והא ‪ ‬דאמר ‪ ‬מבני ‪ ‬בניו ‪ ‬לאו ‪ ‬דוקא ‪ ‬רק ‪ ‬הכוונה ‪ ‬יוצאי ‪ ‬חלציו ‪ ‬עיי"ש ‪] ‬ויעוין‪ ‬‬ ‫בדרשות‪ ‬ח"ס‪ ‬ח"א‪ ‬ד'‪ ‬ר"ב‪ ‬ע"ב‪ ‬שמבאר‪ ‬בנעימות‪ ‬פי'‪ ‬הפסוק‪ ‬ופני‪ ‬המן‪ ‬חפו‪ ‬כי‪ ‬המן‪ ‬גימטרי'‪ ‬צ"ה‪ ,‬צ"ד‪ ‬ממנו‪ ‬בטומאה‪ ‬הצ"ד‪ ‬‬ ‫דציד‪ ,‬וא'‪ ‬ניצוץ ‪ ‬קדושה ‪ ‬שבני ‪ ‬בניו ‪ ‬למדו ‪ ‬תורה ‪ ‬ברבים ‪] ‬גיטין ‪ ‬נ"ז‪ [:‬ואותו ‪ ‬ניצוץ ‪ ‬נפרד ‪ ‬ממנו ‪ ‬טרם ‪ ‬התלותו ‪ ‬ע"כ ‪ ‬ופני ‪ ‬המן‪ ‬‬ ‫חפו‪ ‬גמטרי'‪ ‬צ"ד‪ ‬עיי"ש‪ .‬ולפי‪ ‬הגר"י‪ ‬אנגיל‪ ‬הנ"ז‪ ‬אפשר‪ ‬להוסיף‪ ‬ולומר‪ ‬דאותו‪ ‬הניצוץ‪ ‬א'‪ ‬של‪ ‬קדושה‪ ‬הפרידו‪ ‬ממנו‪ ‬ומכל‪ ‬‬ ‫זרע‪ ‬עמלק‪ ‬ונתערב‪ ‬בזרע‪ ‬יתר‪ ‬העכו"ם‪ ‬שיכלו‪ ‬אחר‪ ‬כך‪ ‬להתגייר[ ‪ .‬‬ ‫)ו(‪ ‬ובכיוון ‪ ‬אחר‪ ,‬להעמיד ‪ ‬את ‪ ‬המכילתא ‪ ‬באוקימתא‪ ,‬ראיתי ‪ ‬שכותב ‪ ‬לפרש ‪ ‬הגאון ‪ ‬החזו"א ‪ ‬ז"ל ‪ ‬על ‪ ‬הרמב"ם ‪ ‬בה'‪ ‬מלכים‪ ,‬‬ ‫והיינו‪ ,‬דכוונת ‪ ‬המכילתא ‪ ‬דלאחר ‪ ‬שנכנסו ‪ ‬למלחמה ‪ ‬אין ‪ ‬מקבלין ‪ ‬אותן‪ ,‬דבשאר ‪ ‬אומות ‪ ‬מקבלין ‪ ‬אף ‪ ‬אח"כ‪ ,‬ולא ‪ ‬יניח ‪ ‬ד'‪ ‬נין‪ ‬‬ ‫ונכד ‪ ‬לעמלק ‪ ‬היינו ‪ ‬בעושה ‪ ‬מעשה ‪ ‬עמלק‪ ,‬וגר ‪ ‬העמלקי ‪ ‬דדוד‪ ,‬זה ‪ ‬היה ‪ ‬במלחמה ‪ ‬והלך ‪ ‬ונתגייר ‪ ‬וקבלוהו‪ ,‬ודוד ‪ ‬אמר‪ ‬‬ ‫שקיבלוהו‪ ‬שלא‪ ‬כדין‪ ‬כיון‪ ‬שהיה‪ ‬במלחמה‪ ‬עיי"ש ‪ .‬‬ ‫וכך ‪ ‬מצאתי ‪ ‬להגאון ‪ ‬הנצי"ב ‪ ‬ז"ל ‪ ‬בפירוש ‪ ‬ברכת ‪ ‬הנצי"ב ‪ ‬הנדמ"ח ‪ ‬שעל ‪ ‬דברי ‪ ‬המכילתא ‪ ‬כותב ‪ ‬בזה"ל‪ :‬ולעמלק ‪ ‬ולביתו ‪ ‬לא‪ ‬‬ ‫יקבלוהו‪ .‬כלומר ‪ ‬בשעת ‪ ‬מלחמה ‪ ‬וגדולת ‪ ‬ישראל ‪ ‬כמו ‪ ‬בימי ‪ ‬דוד ‪ ‬עכ"ל‪ .‬הרי ‪ ‬כנ"ז‪ .‬והדברים ‪ ‬ניכרים ‪ ‬בהכלומר ‪ ‬שכותב‪ ‬‬ ‫שהזקיקו‪ ‬להנצי"ב‪ ‬ז"ל‪ ‬לפרש‪ ‬בכזאת‪ ‬בכוונת‪ ‬המכילתא‪ ‬כדי‪ ‬שלא‪ ‬יהא‪ ‬זה‪ ‬בסתירה‪ ‬למה‪ ‬שמצינו‪ ‬בגמ'‪ ‬שמבני‪ ‬בניו‪ ‬של‪ ‬המן‪ ‬‬ ‫למדו‪ ‬תורה‪ ‬ברבים‪ ‬ולכן‪ ‬פירש‪ ‬דכוונת‪ ‬המכילתא‪ ‬היא‪ ‬לשעת‪ ‬מלחמה‪ ,‬והיינו‪ ‬לאחר‪ ‬שנכנסו‪ ‬במלחמה‪ ‬כנ"ז‪ ‬בדברי‪ ‬החזו"א‪ ,‬‬ ‫או ‪ ‬בזמן ‪ ‬גדולת ‪ ‬ישראל ‪ ‬כמו ‪ ‬בימי ‪ ‬דוד‪ ,‬ורק ‪ ‬על ‪ ‬הוספה ‪ ‬זאת ‪ ‬של ‪ ‬או ‪ ‬בזמן ‪ ‬גדולת ‪ ‬ישראל‪ ,‬יש ‪ ‬לעיין ‪ ‬דהא ‪ ‬אז ‪ ‬אפילו ‪ ‬משאר‪ ‬‬ ‫אומות ‪ ‬אין ‪ ‬מקבלין ‪ ‬כדאיתא ‪ ‬ביבמות ‪ ‬ד'‪ ‬כ"ד ‪ ‬ע"ב‪ ,‬ונפסק ‪ ‬כן ‪ ‬גם ‪ ‬ברמב"ם ‪ ‬בפי"ג ‪ ‬מאיסו"ב ‪ ‬הט"ו‪ .‬ויש ‪ ‬לומר ‪ ‬דמ"מ ‪ ‬יש‪ ‬‬ ‫נפ"מ‪ ,‬דבשאר ‪ ‬אומות ‪ ‬מהני ‪ ‬עכ"פ ‪ ‬אם ‪ ‬נתגיירו ‪ ‬מעצמן‪ ,‬וחוששין ‪ ‬להם‪ ,‬כדאיתא ‪ ‬בתוס'‪ ‬יבמות ‪ ‬שם ‪ ‬ד"ה ‪ ‬לא ‪ ‬בימי ‪ ‬דוד‪ ,‬וכן‪ ‬‬ ‫ברמב"ם ‪ ‬שם‪ .‬אבל ‪ ‬מעמלק ‪ ‬גם ‪ ‬בנתגיירו ‪ ‬מעצמם ‪ ‬ג"כ ‪ ‬אין ‪ ‬חוששין ‪ ‬להם‪ .‬וזה ‪ ‬היה ‪ ‬הענין ‪ ‬שדוד ‪ ‬לא ‪ ‬חשש ‪ ‬לגר ‪ ‬העמלקי‪ ‬‬ ‫גם‪ ‬אפילו‪ ‬אם‪ ‬העובדא‪ ‬היה‪ ‬שנתגייר‪ ‬מעצמו ‪ .‬‬ ‫ברם ‪ ‬לעומת ‪ ‬זה ‪ ‬לא ‪ ‬נמנע ‪ ‬החזו"א ‪ ‬ז"ל ‪ ‬מלהזכיר ‪ ‬בדבריו ‪ ‬גם ‪ ‬זאת‪ ,‬דמיהו ‪ ‬מההיא ‪ ‬דסנהדרין ‪ ‬אין ‪ ‬מ"מ ‪ ‬להוכיח ‪ ‬שכן ‪ ‬מקבלין‪ ‬‬ ‫מעמלק‪ ,‬די"ל‪ ‬דבני‪ ‬בניו‪ ‬נתערבו‪ ‬באחרים‪ ‬וקיבלו‪ ‬אותם‪ ‬ע"ש ‪ .‬‬ ‫)ז(‪ ‬ביתירה ‪ ‬מכל ‪ ‬האוקימתות ‪ ‬שהזכרתי ‪ ‬מה ‪ ‬שכותבים ‪ ‬להעמיד ‪ ‬בכוונת ‪ ‬דברי ‪ ‬הגמ'‪ ‬בגיטין ‪ ‬וסנהד'‪ ,‬מצינו ‪ ‬להבעל ‪ ‬הטורים‪ ‬‬ ‫עה"ת ‪ ‬פ'‪ ‬תצוה ‪ ‬כ"ח ‪ - ‬ז'‪ ,‬דכותב ‪ ‬בזה"ל‪ :‬בני ‪ ‬עלי ‪ ‬היו ‪ ‬מבזין ‪ ‬הכהונה ‪ ‬שנא'‪ ‬בה ‪ ‬אל ‪ ‬שני ‪ ‬לכך ‪ ‬נענשו ‪ ‬ונהרגו‪ ,‬אבל ‪ ‬נעמן ‪ ‬היה‪ ‬‬ ‫מכבדה ‪ ‬שביקש ‪ ‬אדמה ‪ ‬לעשות ‪ ‬מזבח ‪ ‬נתקרב ‪ ‬תחת ‪ ‬כנפי ‪ ‬השכינה ‪ ‬ומבני ‪ ‬בניו ‪ ‬למדו ‪ ‬תורה ‪ ‬ברבים ‪ ‬עכ"ל‪ .‬הנה ‪ ‬נראה ‪ ‬מזה‪ ‬‬ ‫בעליל ‪ ‬שהבעל ‪ ‬הטורים ‪ ‬ז"ל ‪ ‬היה ‪ ‬לפניו ‪ ‬הגירסא ‪ ‬בגמ'‪ ‬במקום‪ :‬מבני ‪ ‬בניו ‪ ‬של ‪ ‬המן ‪ ‬למדו ‪ ‬תורה ‪ ‬וגו'‪ :‬מבני ‪ ‬בניו ‪ ‬של ‪ ‬נעמן‪ ‬‬ ‫למדו ‪ ‬תורה ‪ ‬וגו'‪ .‬וסר ‪ ‬לפי"ז ‪ ‬מאליה ‪ ‬מהר ‪ ‬כל ‪ ‬הסתירה ‪ ‬מהגמ'‪ ‬על ‪ ‬המכילתא‪ ,‬דעם ‪ ‬מחיית ‪ ‬שמו ‪ ‬של ‪ ‬המן ‪ ‬מהגמ'‪ ‬נמחה ‪ ‬גם‪ ‬‬ ‫שמו‪ ‬של‪ ‬עמלק ‪ .‬‬ ‫ועיינתי ‪ ‬במקורם ‪ ‬של ‪ ‬הדברים ‪ ‬שמשם ‪ ‬לוקחו ‪ ‬דברי ‪ ‬החזו"א ‪ ‬הנ"ל ‪ ‬שעל ‪ ‬הרמב"ם‪ ,‬והוא ‪ ‬בחזו"א ‪ ‬יו"ד ‪ ‬סי' ‪ ‬קנ"ז ‪ ‬אות ‪ ‬ה'‪ ‬‬ ‫וראיתי ‪ ‬שמביא ‪ ‬את ‪ ‬דברי ‪ ‬בעל ‪ ‬הטורים‪ .‬ומעיר ‪ ‬עליו ‪ ‬דלא ‪ ‬אתפרש ‪ ‬מקורו‪ ,‬ובגמ'‪ ‬סנהדרין ‪ ‬וגיטין ‪ ‬לא ‪ ‬משמע ‪ ‬כן ‪ ‬וכו'‪ ‬ואי‪ ‬‬ ‫אפשר ‪ ‬שהיתה‪ ‬גי'‪ ‬נעמן ‪ ‬תחת ‪ ‬המן‪ .‬שהרי‪ ‬הדבר ‪ ‬מוזכר‪ ‬בגמ'‪ ‬ב'‪ ‬פעמים‪ ,‬וכן ‪ ‬הוזכר‪ ‬ברש"י‪ ‬סנהדרין‪ ,‬ועוד‪ ‬דבהמן‪ ‬גרסינן‪ ‬‬ ‫בבני ‪ ‬ברק‪ ,‬ובה"ט ‪ ‬העתיק ‪ ‬ברבים‪ ,‬ובגמ'‪ ‬סנהדרין ‪ ‬נזכר ‪ ‬המן ‪ ‬לבסוף ‪ ‬ואם ‪ ‬הגי'‪ ‬נעמן ‪ ‬היה ‪ ‬נזכר ‪ ‬בתחילה‪ .‬אך ‪ ‬להערתו ‪ ‬זו‪ ‬‬ ‫האחרונה ‪ ‬מסיים ‪ ‬החזו"א ‪ ‬וכותב ‪ ‬שאמנם ‪ ‬בגיטין ‪ ‬נזכר ‪ ‬תחילה ‪ ‬עיי"ש‪ .‬ובקטע ‪ ‬אחרון ‪ ‬זה ‪ ‬פתח ‪ ‬החזו"א ‪ ‬בעצמו ‪ ‬את ‪ ‬הפתח‪ ‬‬ ‫והדרך‪ ‬שבו‪ ‬אפשר‪ ‬ליישב‪ ‬דברי‪ ‬הבעה"ט‪ ‬וגירסתו‪ ‬בגמ'‪ .‬וזה‪ ‬שלא‪ ‬דקדק‪ ‬הבעה"ט‪ ‬להזכיר‪ ‬בבני‪ ‬ברק‪ ‬כדאיתא‪ ‬בגמ'‪ ,‬אלא‪ ‬‬ ‫כתב‪ ‬ברבים‪ ,‬אין‪ ‬לתפוס‪ ‬עליו‪ ‬בכך‪ ,‬כי‪ ‬הא‪ ‬הפועל‪ ‬יוצא‪ ‬הנשמע‪ ‬מזה‪ ‬הוא‪ ‬זה‪ ‬שלמדו‪ ‬תורה‪ ‬ברבים‪ ,‬וזהו‪ ‬מה‪ ‬שהיה‪ ‬נצרך‪ ‬לו‪ ‬‬ ‫בעיקר ‪ ‬לבעה"ט ‪ ‬לדרשתו ‪ ‬שם‪ .‬ויעוין ‪ ‬בדברי ‪ ‬הח"ס ‪ ‬שהבאנו ‪ ‬לעיל ‪ ‬בדברינו ‪ ‬שג"כ ‪ ‬לא ‪ ‬דקדק ‪ ‬לכתוב ‪ ‬בב"ב ‪ ‬כדאיתא ‪ ‬בגמ'‪ ‬‬ ‫אלא‪ ‬כתב‪ ‬נמי‪ ‬בלשון‪ ‬למדו‪ ‬תורה‪ ‬ברבים ‪ .‬‬ ‫ויפה ‪ ‬אשר ‪ ‬כותב ‪ ‬בזה ‪ ‬הגר"ר ‪ ‬מרגליות ‪ ‬ז"ל ‪ ‬בהגהותיו ‪ ‬מקור ‪ ‬חסד ‪ ‬על ‪ ‬הס'‪ ‬חסידים ‪ ‬סי'‪ ‬תתרי"ט ‪ ‬סק"ב ‪] ‬שהס'‪ ‬חסידים ‪ ‬ג"כ‪ ‬‬ ‫כותב ‪ ‬שם ‪ ‬לפי ‪ ‬שאמרו‪ ‬איש ‪ ‬אל‪ ‬יתגייר ‪ ‬מהם ‪ ‬לא ‪ ‬איש ‪ ‬ולא‪ ‬אשה ‪ ‬אין ‪ ‬בהם‪ ‬תועלת ‪ ‬כי ‪ ‬מי ‪ ‬שהוא ‪ ‬מהם ‪ ‬יבא ‪ ‬לידי‪ ‬רע‪ ‬ולקלקול‪ ‬‬ ‫‪Page 12‬‬

‫‪Foundations: Parshas Beshalach‬‬

‫כל ‪ ‬רע ‪ ‬מעמלק ‪ ‬עיי"ש[‪ ‬אחרי ‪ ‬העתיקו ‪ ‬דברי ‪ ‬הבעה"ט ‪ ‬הנ"ל‪ ,‬ובהטעימו ‪ ‬דזה ‪ ‬נכון ‪ ‬מאד ‪ ‬בקישור ‪ ‬הענינים ‪ ‬בסוגיא ‪ ‬דאיירי‪ ‬‬ ‫בנעמן‪ ‬גר‪ ‬תושב‪ ‬היה‪ .‬דתלי"ת‪ ‬שזכה‪ ‬לקיים‪ ‬מצות‪ ‬מחה‪ ‬תמחה‪ ‬את‪ ‬זכר‪ ‬עמלק‪ ‬עיי"ש‪ .‬אותו‪ ‬הדבר‪ ‬בדברי‪ ‬רש"י‪ ‬ז"ל‪ ‬על‪ ‬‬ ‫ישעיה‪ ‬מ"ד‪ - ‬ד'‪ ,‬שבכמה‪ ‬ספרי‪ ‬דפוס‪ ‬כתוב‪ ‬שם‪ ‬בלשון‪ :‬וצמחו‪ ‬בבין‪ ‬חציר‪ ‬בתוך‪ ‬עמלק‪ ‬על‪ ‬ידי‪ ‬גרים‪ ‬שיתווספו‪ ‬עליהם‪ ,‬בין‪ ‬‬ ‫חציר ‪ ‬הוא ‪ ‬עמלק ‪ ‬וכו'‪ .‬אבל ‪ ‬בספרי ‪ ‬דפוס ‪ ‬דיוקנא ‪ ‬כתוב ‪ ‬בזה"ל‪ :‬וצמחו ‪ ‬בבין ‪ ‬חציר ‪ ‬בתוך ‪ ‬עשו ‪ ‬על ‪ ‬ידי ‪ ‬גרים ‪ ‬שיתווספו‪ ‬‬ ‫עליהם‪ ,‬בין‪ ‬חציר‪ ‬הוא‪ ‬עשו‪ ‬שנא'‪ ‬עליו‪ ‬וכו'‪ .‬ואין‪ ‬זכר‪ ‬לעמלק‪ .‬ויש‪ ‬להאריך‪.‬‬

‫? ‪ W H A T D O E S A M A L E K R E P R E S E N T‬‬ ‫עשרה‪ ‬מאמרות‪ ‬מאמר‪ ‬ה‪ ‬פרק‪ ‬ח ‪ ‬‬

‫‪ ‬‬

‫‪Page 13‬‬

‫‪Foundations: Parshas Beshalach‬‬

‫‪ ‬‬ ‫רסיסי‪ ‬לילה‪ ‬סימן‪ ‬יח ‪ ‬‬ ‫ענין ‪ ‬פורים ‪ ‬על ‪ ‬שם ‪ ‬הפור ‪ ‬דקדושת ‪ ‬שבת ‪ ‬קבוע ‪ ‬מהשם ‪ ‬יתברך‪ ‬דמקדש ‪ ‬וקדושת ‪ ‬יום ‪ ‬טוב ‪ ‬וראש ‪ ‬חודש ‪ ‬ישראל ‪ ‬מקדשי ‪ ‬אבל‪ ‬‬ ‫פורים ‪ ‬אותו ‪ ‬יום ‪ ‬זכה ‪ ‬בגורל ‪ ‬על ‪ ‬ידי ‪ ‬המן ‪ ‬שנבחר ‪ ‬למחיית ‪ ‬עמלק ‪ ‬כי ‪ ‬מיניה ‪ ‬וביה ‪ ‬אבא ‪ ‬וכו'‪) ‬סנהדרין ‪ ‬לט ‪ ‬ב(‪ ‬ועל ‪ ‬פי ‪ ‬עצמו‪ ‬‬ ‫נבחר ‪ ‬על ‪ ‬פי ‪ ‬הגורל ‪ ‬נפל ‪ ‬על ‪ ‬יום ‪ ‬זה ‪ ‬שיהיה ‪ ‬מוכן ‪ ‬למחיית ‪ ‬עמלק ‪ ‬ולנוח ‪ ‬ביום ‪ ‬שאחריו ‪ ‬ועשה ‪ ‬וגו'‪ ‬ולכאורה ‪ ‬הגורל ‪ ‬נראה‪ ‬‬ ‫מקרה ‪ ‬רק ‪ ‬הכתוב ‪ ‬מעיד ‪) ‬משלי ‪ ‬טז‪ ,‬לג(‪ ‬ומה'‪ ‬כל ‪ ‬משפטו ‪ ‬דהמקרה‪ ‬גם ‪ ‬כן ‪ ‬מהשם‪ ‬יתברך ‪ ‬על‪ ‬ידי ‪ ‬זה‪ ‬הוא ‪ ‬עיקר ‪ ‬ניצוח‪ ‬עמלק‪ ‬‬ ‫שנאמר ‪ ‬בו ‪) ‬דברים ‪ ‬כה‪ ,‬יח(‪ ‬אשר ‪ ‬קרך ‪ ‬וכן ‪ ‬בהמן ‪) ‬אסתר ‪ ‬ו‪ ,‬יג(‪ ‬אשר ‪ ‬קרהו ‪ ‬שנתלים ‪ ‬במקרה ‪ ‬כי ‪ ‬כפי ‪ ‬שורשם ‪ ‬כך ‪ ‬הם ‪ ‬כל‪ ‬‬ ‫ענינם ‪ ‬כדרך ‪ ‬שאמרו ‪) ‬סנהדרין ‪ ‬צ ‪ ‬א(‪ ‬הוא ‪ ‬כפר ‪ ‬בתחיית ‪ ‬המתים ‪ ‬לפיכך ‪ ‬אין ‪ ‬לו ‪ ‬חלק ‪ ‬וכו'‪ ‬וזהו ‪ ‬מצד ‪ ‬הבחירה‪ .‬ומצד ‪ ‬הידיעה‪ ‬‬ ‫הוא ‪ ‬בהיפך ‪ ‬שמי ‪ ‬שאין ‪ ‬לו ‪ ‬חלק ‪ ‬בתחיית ‪ ‬המתים ‪ ‬הוא ‪ ‬כופר ‪ ‬בתחיית ‪ ‬המתים‪ .‬וכן ‪ ‬כל ‪ ‬ענין ‪ ‬עמלק ‪ ‬מקרה ‪ ‬בעולם ‪ ‬כי ‪ ‬השם‪ ‬‬ ‫יתברך‪ ‬ברא‪ ‬גם‪ ‬כן‪ ‬ענין‪ ‬מקרה‪ ‬דאין‪ ‬דבר‪ ‬חוץ‪ ‬מהשם‪ ‬יתברך‪ ‬ודבר‪ ‬זה‪ ‬גם‪ ‬כן‪ ‬מהשם‪ ‬יתברך‪ ‬שיהיה‪ ‬מקרה‪ ‬מה‪ ‬שאינו‪ ‬מסודר‪ ‬‬ ‫כפי‪ ‬הסדר‪ ‬שיסד‪ .‬וזהו‪ ‬עמלק‪ ‬ולפי‪ ‬שהוא‪ ‬מקרה‪ ‬כמו‪ ‬שנאמר‪ ‬אשר‪ ‬קרך‪ ‬הוא‪ ‬תולה‪ ‬הכל‪ ‬במקרה ‪ :‬‬ ‫ואמר ‪ ‬אשר ‪ ‬קרהו ‪ ‬וזהו ‪ ‬היה ‪ ‬בעת ‪ ‬הסוף ‪ ‬שלו ‪ ‬שהלך ‪ ‬לאבדון ‪ ‬אז ‪ ‬אמר ‪ ‬אשר ‪ ‬קרהו ‪ ‬שתלה ‪ ‬הכל ‪ ‬במקרה ‪ ‬דכל ‪ ‬דבר ‪ ‬מתברר‪ ‬‬ ‫בסופו ‪ ‬כמו ‪ ‬בבלעם ‪ ‬בסוף ‪ ‬במעשה ‪ ‬דשטים ‪ ‬נתגלה ‪ ‬דשורשו ‪ ‬זנות ‪ ‬ואז ‪ ‬אמר ‪) ‬במדבר ‪ ‬כד‪ ,‬יד( ‪ ‬הנני ‪ ‬הולך ‪ ‬לעמי ‪ ‬וגו' ‪ ‬כמו‪ ‬‬ ‫‪Page 14‬‬

‫‪Foundations: Parshas Beshalach‬‬

‫שאמרו ‪ ‬ז"ל ‪) ‬ילקוט ‪ ‬בלק ‪ ‬תשעא‪ ,‬ופירוש ‪ ‬רש"י(‪ ‬ונודע ‪ ‬שנבאש‪ .‬דבתחילה ‪ ‬כל ‪ ‬דבר ‪ ‬רע ‪ ‬הגוון ‪ ‬הוא ‪ ‬להיפך ‪ ‬וגוון ‪ ‬עמלק ‪ ‬הוא‪ ‬‬ ‫שאין‪ ‬נתלה‪ ‬במקרה‪ ‬דענין‪ ‬הגורל‪ ‬מצינו‪ ‬בתורה‪ ‬ביום‪ ‬הכפורים‪ ‬ובחלוקת‪ ‬הארץ‪ ‬דזהו‪ ‬ענין‪ ‬ישראל‪ ‬לסמוך‪ ‬על‪ ‬גורל‪ ‬להחזיק‪ ‬‬ ‫שאין‪ ‬הדבר‪ ‬במקרה ‪ :‬‬ ‫וזה ‪ ‬כל ‪ ‬תוקפו ‪ ‬של ‪ ‬עשו ‪ ‬פושט ‪ ‬טלפיו ‪ ‬וכו'‪) ‬בראשית ‪ ‬רבה ‪ ‬סה‪ ,‬א(‪ ‬עד ‪ ‬שהוצרך ‪ ‬השם ‪ ‬יתברך ‪ ‬לומר ‪ ‬אני ‪ ‬חשפתי ‪ ‬את ‪ ‬עשו‪ ‬‬ ‫גליתי ‪ ‬מסתריו ‪ ‬דאחר ‪ ‬לא ‪ ‬יוכל ‪ ‬לגלות ‪ ‬זה ‪ ‬ונאמר ‪) ‬עובדיה ‪ ‬א'‪ ,‬ו'(‪ ‬נחפשו ‪ ‬עשו ‪ ‬נבעו ‪ ‬מצפוניו ‪ ‬משמע ‪ ‬דיש ‪ ‬לו ‪ ‬מצפונים ‪ ‬ואין‪ ‬‬ ‫הכתוב ‪ ‬קורא ‪ ‬מצפון ‪ ‬מה ‪ ‬שצפון ‪ ‬לעין ‪ ‬סתם ‪ ‬בני ‪ ‬אדם ‪ ‬רק ‪ ‬מה ‪ ‬שצפון ‪ ‬גם ‪ ‬ממלאכים ‪ ‬ונביאים ‪ ‬וחכמים‪ ‬ואין ‪ ‬צריך ‪ ‬לומר ‪ ‬מאדם‪ ‬‬ ‫עצמו‪ ‬שיוכל‪ ‬להטעות‪ ‬עצמו‪ ‬ואי‪ ‬אפשר‪ ‬לגלות‪ ‬זה‪ ‬אלא‪ ‬השם‪ ‬יתברך‪ ‬הבקי‪ ‬במעמקי‪ ‬לב ‪ :‬‬ ‫וזה ‪ ‬כל ‪ ‬כח ‪ ‬עמלק ‪ ‬שנקרא ‪ ‬ראשית ‪ ‬גוים ‪ ‬ונאמר ‪) ‬דברים ‪ ‬כה‪ ,‬יט(‪ ‬והיה ‪ ‬בהניח ‪ ‬וגו'‪ ‬תמחה ‪ ‬וגו'‪ ‬דכל ‪ ‬העכו"ם ‪ ‬אילו ‪ ‬לא ‪ ‬היה‪ ‬‬ ‫שורש ‪ ‬מהם ‪ ‬בלבות ‪ ‬ישראל ‪ ‬לא ‪ ‬היה ‪ ‬להם ‪ ‬מציאות ‪ ‬בעולם ‪ ‬וזה ‪ ‬כל ‪ ‬ענין ‪ ‬ניצוחם ‪ ‬כאשר ‪ ‬מנצח ‪ ‬אותו ‪ ‬כח ‪ ‬הרע ‪ ‬שבלב ‪ ‬ממילא‪ ‬‬ ‫הוא‪ ‬מנצח‪ ‬אותה‪ ‬אומה‪ ‬בפועל‪ .‬וכל‪ ‬העכו"ם‪ ‬הם‪ ‬רע‪ ‬נגלה‪ ‬והיה‪ ‬בהניח‪ ‬וגו'‪ ‬שכבר‪ ‬יהיה‪ ‬לו‪ ‬נייחא‪ ‬מזה‪ ‬שלא‪ ‬יבלבלו‪ ‬שום‪ ‬רע‪ ‬‬ ‫ונדמה‪ ‬בעיניו‪ ‬טוב‪ ‬אז‪ ‬צריך‪ ‬להתחזק‪ ‬נגד‪ ‬עמלק‪ ‬שהוא ‪ ‬נדמה‪ ‬בעיניו‪ ‬טוב‪ ‬רק‪ ‬שהוא‪ ‬עומק‪ ‬ראשית‪ ‬דרע‪ ‬ובשאר‪ ‬ההתפשטות‪ ‬‬ ‫אין ‪ ‬מורגש ‪ ‬רע ‪ ‬כלל‪ .‬ובו ‪ ‬צריך ‪ ‬תמחה ‪ ‬כי ‪ ‬מה ‪ ‬שרע ‪ ‬בנגלה ‪ ‬הכל ‪ ‬הוא ‪ ‬לצורך ‪ ‬שאין ‪ ‬לך ‪ ‬רעה ‪ ‬שאין ‪ ‬בו ‪ ‬שימוש ‪ ‬לצורך ‪ ‬גם ‪ ‬כן‪ ‬‬ ‫דלולי‪ ‬כן‪ ‬לא‪ ‬ברא‪ ‬השם‪ ‬יתברך‪ ‬דבר‪ ‬זה‪ ‬בלב‪ .‬ותאוה‪ ‬וכעס‪ ‬וכדומה‪ ‬הכל‪ ‬פעמים‪ ‬יש‪ ‬בהם‪ ‬צורך‪ ‬כשמשתמש‪ ‬בהם‪ ‬כפי‪ ‬רצון‪ ‬‬ ‫השם‪ ‬יתברך‪ ‬כנודע‪ .‬מה‪ ‬שאין‪ ‬כן‪ ‬עמלק‪ ‬שנקרא‪ ‬מקרה‪ ‬ואינו ‪ ‬מעצם‪ ‬הבריאה‪ ‬כי‪ ‬השם‪ ‬יתברך‪ ‬ברא‪ ‬גם‪ ‬דבר‪ ‬זה‪ ‬שיהיה‪ ‬דבר‪ ‬‬ ‫נראה ‪ ‬מקרה ‪ ‬ושצריך ‪ ‬למחותו ‪ ‬לגמרי ‪ ‬כי ‪ ‬ממנו ‪ ‬לא ‪ ‬ישאר ‪ ‬רושם ‪ ‬לטוב ‪ ‬כלל ‪ ‬כי ‪ ‬ראשית ‪ ‬הכל ‪ ‬הוא ‪ ‬השם ‪ ‬יתברך ‪ ‬ומצד‪ ‬‬ ‫ההתפשטות‪ ‬יש ‪ ‬חילוקי‪ ‬מידות‪ ‬שונים ‪ ‬אבל ‪ ‬הראשית ‪ ‬גוים‪ ‬הוא‪ ‬עדי ‪ ‬אובד ‪ ‬כי ‪ ‬אני ‪ ‬ראשון ‪ ‬וכל ‪ ‬ראשית‪ ‬שחוץ ‪ ‬ממנו‪ ‬הוא‪ ‬אפס‪ ‬‬ ‫באמת ‪ ‬כי ‪ ‬כל ‪ ‬האומות ‪ ‬קרו ‪ ‬ליה ‪ ‬אלהא ‪ ‬דאלהא ‪) ‬מנחות ‪ ‬קי ‪ ‬א(‪ ‬מה ‪ ‬שאין ‪ ‬כן ‪ ‬התולים ‪ ‬במקרה ‪ ‬ולית ‪ ‬דין ‪ ‬וכו'‪ .‬כמו ‪ ‬שבישראל‪ ‬‬ ‫מה ‪ ‬שנראה ‪ ‬כולו ‪ ‬רע ‪ ‬הוא ‪ ‬באמת ‪ ‬כולו ‪ ‬טוב ‪ ‬כי ‪ ‬הם ‪ ‬מהפכין ‪ ‬חשוכא ‪ ‬לנהורא ‪ ‬כך ‪ ‬באומות ‪ ‬הוא ‪ ‬להיפך ‪ ‬מי ‪ ‬שנראה ‪ ‬כולו ‪ ‬טוב‪ ‬‬ ‫הוא‪ ‬באמת‪ ‬כולו‪ ‬רע‪ ‬ואין‪ ‬בו‪ ‬השארה‪ ‬לטוב‪ ‬כל‪ ‬שהוא ‪ :‬‬ ‫ושורש ‪ ‬עמלק ‪ ‬שבלב ‪ ‬היינו ‪ ‬העדר ‪ ‬הכרת ‪ ‬הנוכח ‪ ‬כמו ‪ ‬שאמרו ‪) ‬תנחומא ‪ ‬סוף ‪ ‬פרשת ‪ ‬תצא ‪ ‬יא(‪ ‬אין ‪ ‬השם ‪ ‬שלם ‪ ‬ואין ‪ ‬הכסא‪ ‬‬ ‫שלם ‪ ‬עד ‪ ‬וכו'‪ ‬ושלימות ‪ ‬השם ‪ ‬הוא ‪ ‬כמו ‪ ‬שאמרו ‪) ‬פסחים ‪ ‬נ ‪ ‬א(‪ ‬לא ‪ ‬כשאני ‪ ‬נכתב ‪ ‬אני ‪ ‬נקרא ‪ ‬בעולם ‪ ‬הזה ‪ ‬אין ‪ ‬בליטה ‪ ‬זו ‪ ‬לעין‪ ‬‬ ‫לגמרי‪ ‬איך‪ ‬השם‪ ‬יתברך‪ ‬היה‪ ‬הווה‪ ‬ויהיה‪ ‬ומהוה‪ ‬הכל‪ ‬שזהו‪ ‬הוראת‪ ‬שם‪ ‬הוי"ה‪ ‬והכסא‪ ‬הוא‪ ‬ההשגחה‪ ‬שיושב‪ ‬כמלך‪ ‬על‪ ‬כסא‪ ‬‬ ‫ומלכותו‪ ‬בכל‪ ‬משלה ‪ :‬‬ ‫והיה‪ ‬בהניח‪ ‬וגו'‪ ‬דמתחילה‪ ‬יש‪ ‬דברים ‪ ‬אחרים ‪ ‬תאוות‪ ‬וכעס‪ ‬וכדומה ‪ ‬המסתירים ‪ ‬זה ‪ ‬אבל ‪ ‬כאשר ‪ ‬לבבו ‪ ‬נקי‪ ‬ועדיין‪ ‬אין‪ ‬הכרת‪ ‬‬ ‫הנוכח ‪ ‬מאירה ‪ ‬לו ‪ ‬להיות ‪ ‬ממש ‪ ‬תדיר ‪ ‬כעומד ‪ ‬לפני ‪ ‬מלך ‪ ‬גדול ‪ ‬ומורגש ‪ ‬לעין ‪ ‬בכל ‪ ‬דבר ‪ ‬איך ‪ ‬השם ‪ ‬יתברך ‪ ‬מנהיג ‪ ‬ובורא ‪ ‬ואין‪ ‬‬ ‫בלתו‪ ‬זהו‪ ‬משורש‪ ‬עמלק‪ ‬שצריך‪ ‬למחות‪ ‬בעבודה‪ ‬שבלב‪) ‬שמות‪ ‬יז‪ ,‬יא(‪ ‬והיה‪ ‬כאשר‪ ‬ירים‪ ‬משה‪ ‬ידו‪ ‬וגו'‪ .‬והוא‪ ‬קודם‪ ‬הכנסת‪ ‬‬ ‫כל ‪ ‬דבר ‪ ‬קדושה ‪ ‬גמורה ‪ ‬קודם ‪ ‬מתן ‪ ‬תורה ‪ ‬וקודם ‪ ‬בנין ‪ ‬בית ‪ ‬ראשון ‪ ‬מיד ‪ ‬במלוכת ‪ ‬שאול ‪ ‬היה ‪ ‬התעוררות ‪ ‬לבנין ‪ ‬הבית ‪ ‬והוצרך‪ ‬‬ ‫מחיית ‪ ‬עמלק ‪ ‬קודם ‪ ‬על ‪ ‬ידי ‪ ‬שאול ‪ ‬ודוד ‪ ‬וכן ‪ ‬קודם ‪ ‬בנין ‪ ‬בית ‪ ‬שני ‪ ‬מחיית ‪ ‬עמלק ‪ ‬דהמן ‪ ‬וכן ‪ ‬יהיה ‪ ‬לעתיד ‪ ‬קודם ‪ ‬בנין ‪ ‬בית‪ ‬‬ ‫השלישי‪ ‬שיבנה‪ ‬במהרה‪ ‬בימינו‪ ‬אמן‪ :‬‬

‫‪ ‬‬

‫‪Page 15‬‬

‫‪Foundations: Parshas Beshalach‬‬