Erev Rosh Hashanah 2011

‫ה'תשע"א‬ ‫שנה‬ ‫ספר שנה‬ ‫ספר‬ ‫אשכנז‬ ‫חכמי אשכנז‬ ‫של חכמי‬ ‫לתורת של‬ ‫לתורת‬ ‫מסורות‬ ‫אורחותיה ומנהגיה‬ ‫אורחותיה‬ ‫ומנהגיה‪ ,,‬מסורות‬ ‫וסקירות‬ ‫מחקרי וסקירות‬ ‫וזכרונות‪ ,,‬מחקרי‬ ‫וזכרונות‬ ‫תשע""אא‬ ‫לשנת תשע‬ ‫הכנסת לשנת‬ ‫בית הכנסת‬ ‫מנהגי בית‬ ‫לוח מנהגי‬ ‫כולל לוח‬ ‫כולל‬

‫חמישיי‬ ‫ספר חמיש‬ ‫ספר‬

‫אשכנז‬ ‫מורשת אשכנז‬ ‫מכו מורשת‬ ‫מכו‬ ‫תשע""אא‬ ‫ברק‬ ‫בני‬ ‫בני ברק תשע‬

‫ירושתנו‬ ‫יוצא לאור ע"י מכו מורשת אשכנז‬ ‫ת‪.‬ד‪ 87 .‬בני ברק‬ ‫עורכי‪:‬‬ ‫הרב שלמה יהודה ליב הופמ‪ ,‬מודיעי עילית‬ ‫הרב יוס שלמה מאיר‪ ,‬אלעד‬ ‫הרב משה דוד צ'צ'יק‪ ,‬ירושלי‬ ‫חברי מערכת‪:‬‬ ‫הרב בנימי שלמה המבורגר‪ ,‬בני ברק‬ ‫פרופ‪ .‬מאיר הילדסהיימר‪ ,‬בני ברק‬ ‫הרב יהודה אהר הלוי הורווי‪ ,‬ירושלי‬ ‫הרב דוד הירשהוט‪ ,‬מודיעי עילית‬

‫דוא"ל מערכת ירושתנו‪[email protected] :‬‬

‫‪¯·‰„Ï‚ χÈÁÈ ·¯‰‬‬ ‫ירושלי‬

‫‪˙Âί·‰ ˙Ú˘· ¯Ù¢‰ ÈÂÒÈÎ ‚‰Ó‬‬ ‫‪| ÌÈ‚‰Ó‰ ˙‰‚‰· ˙¢‰ ˙‡ү‚‰ | ÈÂÒÈΉ ‚‰Ó ¯Â˜Ó | ÔÈ„‰ ¯˜ÈÚ‬‬ ‫‪ÈÂÒÈΉ ‚‰ÓÏ ÌÈÓÚË | ‚‰Ó‰ ˙ÂˢÙ˙‰ | ˙Â¯Â„Ï ‚‰Ó‰ ˙ÂÏ˘Ï˙˘‰‬‬ ‫| ‪| 'ÌÈ‚‰Ó ˙‰‚‰' ¯·„· ÌÈ¢ ÌÈ˘Â¯ÈÙ | '¯Ê È·‡' ÏÚ· Ï˘ ¢„ÈÁ‬‬ ‫‪ÈÂÒÈΉ ˙¯Âˆ ‡ ÔÙ‡ | ‚‰Ó‰ ÏÚ ÌȯگÚÓ‰ | Á¯ÊÓ‰ ˙„ڷ ‚‰Ó‰‬‬

‫חלק מהעמידה על משמר מנהג ישראל‪ ,‬הוא הטורח במלאכת הברירה בי מנהג שמקורו מקודש‬ ‫למנהג חסרבסיס‪ .‬יש מקו להבחי בי מנהג ששורשו מקמאי דקמאי‪ ,‬מראשית ההתיישבות‬ ‫היהודית בקהילות העתיקות באירופה ושורשיו נעוצי ביסודות איתני‪ ,‬לבי מנהג שנוצר‬ ‫במש הדורות טלאי על גבי טלאי ואי מקורו מבורר‪ .‬ראשית מלאכת הברירה היא בהכרה‬ ‫שהתפשטותו של מנהג והתקבלותו אינ ערובה למקוריותו‪ .‬יודעי אנו על מנהגי עתיקי יומי‬ ‫שמזל לא שפר עליה‪ ,‬ובחלו הזמ נעלמו וכמעט לא נותר מה זכר‪ ,‬ולעומת קיימי עד‬ ‫עצ היו הזה מנהגי שמקור מעורפל ומפוקפק‪ ,‬אבל זכו להתפשטות מהירה ולהתקבלות‬ ‫ללא עוררי עד שהפכו לנכסי צאברזל בהנהגת הכלל‪.‬‬ ‫בראשיתו של המאמר אברר מקור של מנהג נפו שנוצר בתקופה מאוחרת יחסית‪ ,‬בראשית‬ ‫תקופת אחרוני אשכנז‪ ,‬אלא שהתפשט תחילה בארצות אירופה ומש לעדות המזרח‪ ,‬קיבל פני‬ ‫חדשות וטעמי מקוריי ומפתיעי‪ ,‬עד שלא ניכרת צורתו הראשונה‪ .‬כדי להוכיח את אמיתות‬ ‫דבריי לא חסתי על כוחותיי‪ ,‬דפדפתי ועיינתי במאות ספרי‪ ,‬סידורי‪ ,‬מחזורי וסדרי תפילה‪,‬‬ ‫רבי מה נדירי ביותר‪ ,‬שרק עותק בודד מה שרד בעול‪ ,‬ולפעמי רק בספרייה רחוקה‬ ‫בקצה העול‪ .‬קשה היא מלאכת החיפוש‪ ,‬ועוד יתירה מזאת יגיעת הבירור והזיקוק וההכרעה‬ ‫רבת האחריות‪ .‬אשא כפי אל על שלא אכשל בדבר הלכה ומנהג‪.‬‬ ‫מנהג נפו בכל קהילות ישראל בימינו‪ ,‬לכסות את השופר בשעת אמירת הברכות שלפני‬ ‫התקיעות‪ .‬ראשית דבר ראוי לעיי במקורות הקדומי מה נהוג היה קוד התפשטות המנהג‪.‬‬ ‫‪ÔÈ„‰ ¯˜ÈÚ‬‬ ‫כלל גדול נקוט בידינו‪" :‬כל שעה שאי המצוה מזומנת בידו לעשותה‪ ,‬לא מסתבר כלל לבר‬ ‫עליה"‪ .‬כ היא לשו התוס' לסוכה ד לט ע"א‪ .1‬לגבי אופ הקיו המעשי של מצוות אחדות‬ ‫‪1‬‬

‫בשו"ע או"ח )סי' רו סע' ד( נאמר‪" :‬כל דבר שמבר עליו לאכלו או להריח בו‪ ,‬צרי לאחזו בימינו כשהוא‬ ‫מבר"‪ ,‬ומקור דבריו במסכת ברכות ד מג ע"ב‪ .‬בשו"ע הרב )ש סע' ח( הוסי‪" :‬או לעשות בו מצוה"‬ ‫)ומקורו בראבי"ה סו"ס ריב(‪ .‬בלבוש הטעי הלכה זו‪" :‬כדי שיכוי לבו שמבר על זה" )בדומה לדברי‬ ‫ירושתנו | ספר חמישי תשע"א‬

‫הרב יחיאל גולדהבר‬

‫קלח‬

‫מצאנו דברי מפורשי וברורי רק בכתבי הראשוני‪ ,‬אול בנוגע לאופ אחיזת השופר בשעת‬ ‫הברכה מצוי תיאור מפורט כבר בספריה המפורסמי של שניי מ ‪.Ìȇ‚‰‬‬ ‫בספרו 'שאילתות' )פרשת וזאת הברכה‪ ,‬שאילתא קעא(‪ ,‬כותב רב אחאי גאו‪" :‬מיקמי‬ ‫דמצלי מוס בעי למיק שליחא דצבורא אכרעיא‪ ,‬וכולי עלמא יתיב ‪‰È„È· ‡˙¯ˆÂˆÁ Ϙ˘Â‬‬ ‫ומבר אקב"ו לתקוע בשופר"‪ .2‬רב עמר גאו כותב בסידורו באותו סגנו‪" :‬וכשה יושבי‬ ‫קוד שיעמדו בתפלה‪ „ȷ ¯Ù¢ ı"˘‰ ÊÁ‡ ,‬ומבר"‪.3‬‬ ‫מתקופת רבותינו הראשוני מצאנו התייחסות לעני זה רק באר צרפת‪ .‬בספר 'האו ֶרה'‬ ‫המתעד את בית מדרשו של רש"י )לבוב תרס"ה‪ ,‬סימ צג( נאמר‪" :‬כשה יושבי‪ ,‬עומד הבקי‬ ‫‪ „ȷ ¯Ù¢Â‬ומבר לשמוע קול שופר"‪ .‬ג בפרובנס שבדרו צרפת נהגו כ‪" :‬ואחר שישלי‪,‬‬ ‫‡‪ ,„ȷ ¯Ù¢ ¯Â·ˆ ÁÈÏ˘ ÊÁÂ‬זולת בשבת‪ ...‬ומבר 'לשמוע קול שופר' ו'שהחיינו' ותוקע‬ ‫קשר"ק‪ .4"...‬וכנראה שכ נהגו בשאר כל מקהלות ישראל‪ ,‬וכפי עיקר הדי שכל דבר שמברכי‬ ‫עליו יש להחזיקו ביד‪.‬‬ ‫תרתי בספרי מנהג צרפת ואשכנז מכל תקופת הראשוני עד סו תקופת התוספות‪,‬‬ ‫ומצאתי שהמנהג לא נזכר במנהג צרפת‪ ,5‬לא במנהג מערב אשכנז‪ ,6‬לא בספרי המנהגי‬ ‫המאוחרי יותר שנכתבו במזרח אשכנז‪ 7‬וא לא במנהג איטליה‪ .8‬בכל אלה‪ ,‬שה יסודות‬ ‫ואבני הבני של מנהגי אשכנז ואוסטריה לדורותיה עד ימינו אנו‪ ,‬לא נזכר דבר ולא חצי דבר‬ ‫בעני מנהג הכיסוי‪.‬‬

‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪6‬‬

‫‪7‬‬

‫‪8‬‬

‫הריטב"א המפורסמי בפסחי ד ז ע"א בטע עובר לעשיית(‪ .‬ר' אליהו שפירא מפראג בספרו 'אליה רבה'‬ ‫ש‪ ,‬וכ גיסו רבי יעקב ריישר בספרו 'עיו יעקב' על מנחות ד מג ע"ב‪ ,‬נתנו טעמי שוני להעדפת יד ימי‪.‬‬ ‫ראה לקמ בסו הדיו בחידושו של בעל 'אבני נזר'‪.‬‬ ‫צויי בספר 'פקודת אליעזר' )להל הערה ‪ (12‬הד במנהג הכיסוי‪.‬‬ ‫י' גרטנר )מהדיר(‪ ,‬מנהג מרשלייאה‪ :‬ספר המנהגות לר' משה ב"ר שמואל‪ ,‬קוב על יד יד )תשנ"ח(‪ ,‬עמ' ‪.124‬‬ ‫מנהג מדינה זו תועד בספר 'מעשה הגאוני' וספרי דבי רש"י‪ :‬ספר הפרדס‪ ,‬מחזור ויטרי וסידור טרויש‬ ‫)פפד"מ תרס"ה‪ ,‬עמ' ‪.(23‬‬ ‫כוונתי ל'מעשה המכירי' וספרי דבי מהר" רוטנבורג‪ :‬מנהגי מהר"‪ ,‬ספר התשב"‪ ,‬מנהגי דבי מהר"‪ .‬וכ‬ ‫לא מופיע בספרי מהרי"ל )ראש ישיבת מגנצא ומנהיג יהדות אשכנז( ובספרות העשירה של בית מדרשו‪ ,‬ה‬ ‫הנדפסת וה זו שנשארה עוד בכתובי‪ .‬כיוצא בזה אינו נזכר במנהגי רבי יעקב ווייל )ספר הזכרו לר"ח‬ ‫שמואלבי‪ ,‬ירושלי תשמ"ז‪ ,‬עמ' רצבשט( ובספר האגור לרבי יהודה לנדא‪ .‬א לא נזכר וכ לא במנהגי‬ ‫רגנשבורג )שהוא המעבר בי מערב למזרח( שנדפסו בידי א' ארנד‪ ,‬מנהגי תפילות השנה של קהילת רגנשבורג‪,‬‬ ‫קב על יד יט )תשס"ו(‪ ,‬עמ' ‪.257‬‬ ‫החיבורי העיקריי במנהג מזרח גרמניה ה ספרי המנהג של ר' אברה קלויזנר ור' אייזיק טירנא‪ ,‬ה אבי‬ ‫מנהג אושטריי לדורות‪ .‬שניה התבססו על מנהגי רבי חיי פלטיאל )ד' גולדשמידט‪ ,‬מחקרי תפלה ופיוט‪,‬‬ ‫ירושלי תש"‪ ,‬עמ' ‪ (42‬ודומה לה מנהגי רבי אברה חילדיק )נדפסו בידי ש' שפיצר‪ ,‬קב על יד ט‬ ‫]תש"[‪ ,‬עמ' ‪ .(160‬כמו כ בדקתי במנהגי רבי שלו מנוישטט מגדולי חכמי אוסטריי )רבו המובהק של‬ ‫מהרי"ל(‪ ,‬ובספר המפורס 'לקט יושר' הנהגות בעל 'תרומת הדש'‪.‬‬ ‫המנהג משתק בספר המנהגי ביידיש ולאחריו במחזוריה‪.‬‬

‫ירושתנו | ספר חמישי תשע"א‬

‫מנהג כיסוי השופר בשעת הברכות‬

‫קלט‬

‫‪ÈÂÒÈΉ ‚‰Ó ¯Â˜Ó‬‬ ‫כיסוי השופר לפני הברכות נזכר לראשונה ·‪ ˙‰‚‰‬לספר מנהגי לרבי אייזיק טירנא‪" :‬צרי‬ ‫התוקע לכסות השופר בשעת הברכות"‪ ,9‬ללא כל טע ונימוק‪.‬‬ ‫הוראה זו נראית לכאורה מובנת ובהירה מאי כמותה‪ ,‬אבל כאשר אנו חוזרי ומעייני‬ ‫במהדורות שונות של ההגהות‪ ,‬נבחי מיד בשינוי קט המסרס את המשמעות כולה‪ .‬כ נאמר‬ ‫באות מהדורות‪ ˙ÂÒÎÏ Ú˜˙Ï ÏÂÎÈ" :‬השופר בשעת ‪.10"‰Î¯·‰‬‬ ‫א תתקבל גרסה זו כנכונה‪ ,‬אי כל מוב להוראה זו‪ .‬בשלמא א כוונתו לשעת התקיעות‪,‬‬ ‫נצטר לומר שהחידוש הוא שלמרות שהתוקע מחזיק את השופר בידו‪ ,‬אי פסול בכ א‬ ‫מכסהו ותוקע‪ .‬אבל הרי הוא מפרש שכוונתו ל"שעת הברכה" ממש‪ ,‬וכיצד יתכ אפוא‪ ,‬לתקוע‪,‬‬ ‫לכסות ולבר בעת ובעונה אחת?‬ ‫ועוד יתירה מזו‪ ,‬מאי משמע "‪ ÏÂÎÈ‬לתקוע ולכסות"? לכסות מא דכר שמיה‪ ,‬עד שיש צור‬ ‫שיורו לו היתר בדבר?‬ ‫להל נראה שהגאו ר' דוד לוריא מביחוב ניסה ליישב גרסה זו‪ ,‬שכוונת הכותב שהתוקע‬ ‫יכול לכסות את השופר בטליתו‪ ,‬היינו שאוחזו בידו ומבר‪ ,‬ולא שמכסהו במפה לגמרי‪,‬‬ ‫והחידוש בדבר הוא שג בצורה כזו נקרא שהוא 'אוחזו בידו'‪ ,‬א ביאור זה דחוק הוא‪.‬‬ ‫הקושי בהוראה עמומה זו לא הרפה ממני במש שני‪ ,‬עד שאזרתי חלצי וירדתי לבתי‬ ‫העקד לפשפש במהדורות הראשונות של ספר המנהגי‪ ,‬בתקווה שכ תתברר הגרסה הנכונה‪.‬‬ ‫ספר המנהגי לר' אייזיק טירנא זכה שנתבצר לו מקו של כבוד בי שאר כל ספרי מנהג‬ ‫אשכנז‪ .‬הוא היה ספר המנהגי הנפו ביותר בקרב יהדות אשכנז בכלל ובמיוחד בארצות‬ ‫אירופה המזרחית‪ .‬עשרות רבות של מהדורות נדפסו ממנו עד היו‪ ,‬ולא זו בלבד‪ ,‬אלא שכל‬ ‫המחזורי והסידורי הראשוני של נוסח בוהמיה ופולי התבססו בעיקר על מנהגי ר"א טירנא‪,‬‬ ‫וכמוב שהיו להוראותיו השפעה גדולה על המנהג הלכה למעשה‪ .‬ואול‪ ,‬דווקא בשל ריבוי‬ ‫המהדורות‪ ,‬בגלל רוב העתקות נפלו שיבושי רבי בדפוסי השוני‪ ,‬מה משמעותיי ביותר‪,‬‬ ‫ולכ לא נית לסמו על מהדורות מאוחרות‪ ,‬אלא תדיר יש לבדוק את המקור הראשו‪.‬‬ ‫ידוע לנו על קיומ של שני כת"י שנכתבו סמו לפטירת המחבר‪ .‬הראשו‪ ,‬כת"י בית‬ ‫המדרש לרבני ‪) 1147‬סרט ‪ ,(43381‬נכתב בשנת ר"ט‪ ,‬אלא שרוב ההגהות על סעי זה )דפי‬ ‫‪ ,(177178‬אינ מופיעות בו‪ .‬בכת"י השני‪ ,‬אוס מוזיאו ישראל ‪) 180‬סרט ‪ ,(34699‬עדיי לא‬ ‫קיימות כלל הגהות!‬ ‫‪ 9‬מהדורת ש"י שפיצר‪ ,‬ירושלי תשל"ט‪ ,‬עמ' צז‪ ,‬אות קכ‪.‬‬ ‫תולדותיו של רבי אייזיק טירנא כמעט ולא נודעו‪ ,‬ושל בעל ההגהות לוטות בערפל סמי‪ .‬רבי אייזיק היה‬ ‫תלמיד של מהר"ש מנוישטט ורבי אברה קלויזנר‪ ,‬וכנראה שבעל ההגהות חי סמו לזמנו‪ .‬ההגהות נדפסו‬ ‫כבר בהוצאות הראשונות‪ :‬לובלי של"א ואיל‪ .‬ופלא הוא שמנהג זה לא הובא בא אחד מספרי רבותיו‪.‬‬ ‫‪ 10‬לדוגמה‪ :‬פראג תפ"ג‪ .‬וכבר גרס כ ב'מנהגי לפני התקיעות' במחזור מנהג אשכנז‪ ,‬פראג שע"ה!‬ ‫ירושתנו | ספר חמישי תשע"א‬

‫קמ‬

‫הרב יחיאל גולדהבר‬

‫‪ÌÈ‚‰Ó‰ ˙‰‚‰· ˙¢‰ ˙‡ү‚‰‬‬ ‫לא נותר לנו אלא לבדוק את הדפוסי הקדומי‪ ,‬ולש כ בדקתי עשרות מהדורות‪.‬‬ ‫המהדורה הראשונה הקיימת כיו מספר המנהגי היא ‪ .‡"Ï˘ ÔÈÏ·ÂÏ‬אבל אי זו המהדורה‬ ‫הראשונה שנדפסה‪ ,‬כפי שנאמר במפורש בד השער‪" :‬מנהגי הגאו מוהר"ר אייזיק טירנא‪ÂÒÙ„ ,‬‬ ‫‪ ÌÈÓÚÙ ‰Ê‬ע הגהות מהגאו מהר"ר אליקי המכונה געטשליק ב מהר"ר חזקיה ז"ל‪ ,‬והנה עלו‬ ‫קמשוני ומלא טעויות ג ההגהות בלתי מסודרות‪ ,‬והנה העיר רוחנו לדפוס אות ‪˙È˘ÈÏ˘ ÌÚÙ‬‬ ‫ולכלות הקוצי מ הכר‪ ,‬ג הוספנו שאר הגהות‪ ,‬בשנת ויטע ‡˘"‪ Ï‬בק"ק לובלי"‪.‬‬ ‫ממהדורה שלישית זו שרד רק עותק בודד בעול‪ ,‬ומהמהדורות הראשונות לא שרד א אחד‪.‬‬ ‫מסתבר לומר שהמהדורות שקדמו למהדורה זו‪ ,‬א ה נדפסו בלובלי‪ ,‬וה דומות מ הסת‬ ‫למהדורה זו‪ .11‬מכל מקו‪ ,‬בלית ברירה עלינו להתייחס למהדורה זו כאל מהדורה ראשונה‪.‬‬ ‫ואולי נית לשער שהגהה זו לא היתה בשתי המהדורות הראשונות‪ ,‬שהרי בסו מהדורה‬ ‫שלישית זו נכתבה הקדמה לתוכנ של ההגהות‪ ˙‰‚‰‰ ÌÚ ÌÈ‚‰Ó‰ ÂÓÏ˘" :‬של הגאו‬ ‫מהר"ר אליקי הנקרא ומורגל בפי האנשי רבי געטשליק והוגהו בעיו רב ונמר‪ .‬ג הדפי‬ ‫ג ההגהות ג נתקנו ונסדרו איש איש על דגלו באותות‪ ,‬למע ימצא המעיי בנקל מבוקשו"‪.‬‬ ‫אולי נית ללמוד מלשו זו שהמהדורות הראשונות של מנהגי רא"ט‪ ,‬לא הכילו את כל ההגהות‪.‬‬ ‫בהמש הובהר שפעמי אחדות בעיצומה של ההדפסה מצא המדפיס הג"ה‪ ,‬ולכ הציב את‬ ‫ההגהה במקו שאינו מקומה הטבעי‪ ,‬כדי לא לאבדה לגמרי‪ .‬הכותב חות את שמו‪" :‬אלה‬ ‫דברי הר"ר מרדכי ב"ר אברה הכה ז"ל אשכנזי דייני דלובלי"‪.‬‬ ‫בבואנו לסקור את מהדורות הספר‪ ,‬ראשית יש להקדי ולחלק את המהדורות השונות של‬ ‫ספר המנהגי לשלוש קבוצות‪ :‬הראשונה – דפוסי בוהמיה ופולי; השנייה – דפוסי ונציה;‬ ‫השלישית – דפוסי אמסטרד‪.‬‬ ‫„‪ .ÔÈÏÂÙ ‰ÈӉ· ÈÒÂÙ‬לובלי ˘‪ ‡"Ï‬ו˘‪) ‡"Ó‬ד כח ע"א(‪" :‬יכול לתקוע ‪ ˙ÂÒÏÂ‬השופר‬ ‫בשעת ברכות"‪.‬‬ ‫‪ 11‬כפי שנראה בהמש‪ ,‬בדר כלל נדפסו המהדורות של כל עיר ועיר כתבנית המהדורות הקודמות של אותה עיר‪.‬‬ ‫אמנ ח"ד פרידברג ב'בית עקד ספרי' רש כמהדורה הראשונה את 'ונציה שכ"ו'‪ ,‬אבל אי לסמו על‬ ‫קביעותיו חסרותהשחר כל עוד אינו מביא סימוכי לדבריו‪ .‬ומה מוזר שהוא נתקל במהדורה שלא נרשמה‬ ‫בשו מקו אחר בעול‪ .‬מה ג שתמוה לומר שהמהדורה הראשונה נדפסה בונציה דוקא‪ ,‬כאשר המהדורה‬ ‫הראשונה הנמצאת בידינו שנדפסה בונציה‪ ,‬היא רק משנת שנ"א‪ .‬מכל מקו למדנו מכא שטעו כל‬ ‫הביבליוגרפי כאשר חשבו שמהדורת לובלי של"א היא המהדורה השנייה‪.‬‬ ‫וא תמצי לומר שהמהדורה הראשונה נדפסה בונציה שכ"ו‪ ,‬ושאר מהדורות ונציה שנאמר בה "לכסות"‬ ‫משמשות עדות לנוסח המקורי‪ ,‬שתי תשובות בדבר‪ .‬ראשית יתכ שבמהדורה הראשונה לא היתה קיימת הגהה‬ ‫זו כלל‪ ,‬אלא נוספה במהדורת לובלי של"א )שהרי בכת"י היחידי ששרד ע ההגהות‪ ,‬אינ קיימות הגהות‬ ‫רבות‪ ,‬לרבות הגהה זו(‪ .‬ועוד‪ ,‬מסתבר שמהדורה זו מדויקת יותר ולא הועתקה מהמהדורה הראשונה‪ .‬שהרי‬ ‫נאמר במפורש בשער מהדורה שלישית זו שהיא מתייחדת בכ שהושלמו ותוקנו בה הגהות רבות והוגהו‬ ‫היטב‪ .‬וא כ בוודאי לא נרש בה נוסח זה בטעות‪.‬‬ ‫ירושתנו | ספר חמישי תשע"א‬

‫מנהג כיסוי השופר בשעת הברכות‬

‫קמא‬

‫וכ"ה אות באות במהדורות קראקא ˘"‚ )ד כו ע"ב(‪) Ê"˘ ,‬ד כה ע"ב( ו˘‪) Ê"Ú‬אינו‬ ‫ממוספר(‪.‬‬ ‫במהדורת באזל ˘"‪) Ë‬ד לז ע"ב( נאמר‪" :‬יכול לתקוע ‪ ˙ÂÒÏÂ‬השופר בשעת ברכות‪ ,‬ג"י"‪.‬‬ ‫נוסח מהדורת פראג ]˘‪" :[Â"Ò‬יכול ‪ ˙ÂÒÎÏ‬השופר בשעת ברכות"‪ .‬כא הושמטה התיבה‬ ‫'לתקוע' המעוררת קשיי‪ .‬אבל במהדורה הבאה‪ ,‬פראג ˘"‪) Ú‬ד כג ע"ב(‪ ,‬חוזר נוסח פולי‪:‬‬ ‫"יכול לתקוע ‪ ˙ÂÒÏÂ‬השופר בשעת ברכות"‪.‬‬ ‫במהדורות פראג ˘‪) Â"Ù‬ד כג ע"ב( ו˙"‪) Á‬ד כד ע"ב(‪" :‬יכול לתקוע ולכסות השופר‬ ‫בשעת ברכות"‪ .‬ואול במהדורת פראג ˙‪) Á"Î‬אינו ממוספר( אנו פוגשי נוסח מחודש‪Íȯˆ" :‬‬ ‫התוקע ‪ ˙ÂÒÎÏ‬השופר בשעת ברכות"‪ .‬וכ הוא בפראג ˙‪ .‚"Ó‬גרסה זו שהוראתה מובנת ופשוטה‬ ‫ואינה מעוררת קשיי תחביריי‪ ,‬אכ התקבלה בשני מאוחרות יותר כגרסה הנפוצה‪ .‬ומעניי‬ ‫שבמהדורות שבאו אחריה ו·‡‪ ,ÒÂÙ„ ˙È· Â˙Â‬חזר שוב הנוסח 'המקורי'‪" :‬יכול לתקוע‬ ‫ולכסות"‪ .‬כ הוא במהדורת פראג ˙"‪) Ê‬לא ממוספר(‪) „"Ò˙ ,‬ד יח ע"א(‪) Â"Ò˙ ,‬לא ממוספר(‪,‬‬ ‫˙‪) Ê"Ò‬ד יח ע"א(‪.‬‬ ‫„‪ .‰Èˆ ÈÒÂÙ‬במהדורת ˘"‡ )ד מ ע"ב( אנו קוראי‪" :‬בשעת ברכות יכול לתקוע ולכסות‬ ‫השופר"‪ .‬וכ"ה אות באות במהדורות ˘‪ Â"Ú‬ו˘ˆ"‪) Â‬ד לח ע"א בשניה(‪.‬‬ ‫„‪ .Ì„¯ËÒÓ‡ ÈÒÂÙ‬במהדורות ˘ˆ"‪) ‰‬ד יד ע"ב(‪) ·"Ò˙ ,‬ד ט ע"ב(‪) „"Î˙ ,‬ד צב ע"א(‪,‬‬ ‫˙‪) Á"Î‬ד קנא ע"א( ו˙‪) Á"Ò‬ד יב ע"ב(‪" :‬יכול לתקוע ‪ ˙ÂÒÏ‬השופר בשעת ברכות"‪ .‬אבל‬ ‫במהדורת ˙‪) ‡"Ó‬ד יז ע"א(‪" :‬יכול לתקוע ‪ ˙ÂÒÎÏ‬השופר בשעת ברכות"‪.‬‬ ‫סיכו‪ :‬בכל הדפוסי הקדומי‪ ,‬ובמיוחד בדפוס הנחשב אצלנו כדפוס הראשו‪ ,‬נוסחה‬ ‫הגהה זו לא כהוראה אלא כאפשרות‪ ÏÂÎÈ" :‬לנסות‪/‬לכסות"‪ ,‬ורק במהדורת פראג תכ"ח‪,‬‬ ‫המאוחרת יחסית‪ ,‬התחדשה ההוראה‪ Íȯˆ" :‬לכסות"‪ .‬ולא עוד אלא שהחלי תיבת "לתקוע"‬ ‫ב"התוקע"‪ .‬ברור שידי מהדיר 'מוכשר ומקורי' עסקו בהוראה זו‪ .‬מהדורה 'מתוקנת' זו היא‬ ‫שגרמה להפצת המנהג של הכיסוי‪.‬‬ ‫יש לחזור ולהדגיש‪ ,‬שקוד הגהות ספר המנהגי לא מצאנו בספרי הפוסקי והמנהגי לא‬ ‫רמז ולא שמ לכ שצרי לכסות את השופר בשעת הברכות‪ ,‬ומכא החשיבות הגדולה במציאת‬ ‫הגרסה הנכונה בהגהה זו‪ .‬מעתה נבוא לבחו את הגרסאות השונות‪ ,‬כל אחת בפני עצמה‪.‬‬ ‫גרסה ‡‪" :‬בשעת ברכות יכול לתקוע ולכסות השופר"‪ .‬לגרסה זו אי שו תחביר‪ ,‬כפי‬ ‫שהבאתי לעיל‪ ,‬וכמו מערבבת את שעת הברכה ע שעת התקיעה‪ .‬גרסה · דומה לה‪" :‬יכול‬ ‫לתקוע לכסות השופר בשעת ברכות"‪ .‬גרסה זו גוררת עמה את אות הקשיי של גרסה א‪.‬‬ ‫שתי הגרסאות קשות להבנה‪ :‬א‪ .‬למה שירצה התוקע לכסות את השופר כאשר עדיי לא‬ ‫ניתנה הוראה לכסות ולא אמרו טע בדבר? ב‪ .‬מה המשמעות של תקיעות בשעת הברכות? ג‪.‬‬ ‫כיצד קשורי התקיעה והכיסוי זה לזה? עצ העובדה שכל המהדורות נכתבו בלשו קשה זו‪,‬‬ ‫מורה על כ שאי כא טעות דפוס מקרית‪.‬‬ ‫ירושתנו | ספר חמישי תשע"א‬

‫הרב יחיאל גולדהבר‬

‫קמב‬

‫גרסה ‚‪" :‬יכול לתקוע לנסות השופר בשעת ברכות"‪ .‬גרסה זו‪ ,‬המצויה בדפוסי הקדומי‬ ‫ביותר המצויי בידינו‪ ,‬אי בה פג מבחינה תחבירית‪ ,‬וג הצור בהוראתה מוב‪ .‬בעל תקיעה‬ ‫החושש שתקיעותיו הראשונות לא יעלו יפה‪ ,‬יכול לנסות את השופר ולתקוע כמה תקיעותנסיו‬ ‫ולהתאמ על שופרו לאחר שיבר‪ ,‬כדי להרגיל את פיו לשופר לפני שיתחיל בתקיעות של חובה‪.‬‬ ‫מלבד ההבנה הפשוטה הנובעת מתוכ ההוראה‪ ,‬יש במיקומה של ההוראה בספר כדי‬ ‫להורות על כוונתה‪ .‬לא נאמרה הוראה זו בתחילת ההדרכה לבעל התקיעות‪ ,‬אלא לקראת הסו‪.‬‬ ‫ראשית נאמר בספר המנהגי שאי לאכול מאכלי המרבי רוק‪ ,‬כדי שלא יסיח דעת של‬ ‫השומעי ויגרו להפסקות בי התקיעות‪ .‬הוא ממשי בנידו מי שהפסיק ושח בי התקיעות‪,‬‬ ‫הא חוזר ומבר‪ .‬ורק אח"כ מעלה את עני הכיסוי או הניסוי‪ .‬א נאמר שהכוונה לניסוי‬ ‫השופר‪ ,‬מוב שהוראה זו מקומה כא כהוראה הדנה בדי הפסקה שבי הברכות לתקיעות‪ .‬אבל‬ ‫א נאמר שזו הוראה הקשורה לברכה עצמה‪ ,‬מדוע נכתבה כא ולא שני סעיפי קוד לכ‪,‬‬ ‫כאשר ד בנוסח הברכה? אלא על כרח שכוונתו להפסק בי הברכה לתקיעה‪ ,‬וחידושו הגדול‬ ‫להורות היתר לבעל התקיעה‪ ,‬שא הוא צרי להתאמ‪ ,‬אי בכ משו הפסק‪.‬‬ ‫מעתה‪ ,‬סביר להניח שנו" של 'לנסות' התחלפה בשגגת המדפיס בכ" של 'לכסות'‪ ,‬וכ‬ ‫נולד המנהג המתמיה‪ .‬וכדי שלא יאמרו 'חידושי זרי' אני מבקש‪ ,‬אני מצר כא צילו של‬ ‫שניי מהדפוסי‪ ,‬והרואה יראה שחילו אותיות אלו אינו רחוק‪.‬‬

‫‪‡"Ï˘ ÔÈÏ·ÂÏ‬‬

‫‪‡"Ó˘ ÔÈÏ·ÂÏ‬‬

‫ראוי להדגיש שאינני מסתמ על הנוסח הקדו בלבד בקביעת הנוסח הנכו‪ .‬אילו שאר הגרסאות‬ ‫היה לה מוב ופירוש בהיר‪ ,‬נית היה לדחוק ולדחות את הנוסח הקדו‪ ,‬אבל כיו שבלאו הכי יש‬ ‫ירושתנו | ספר חמישי תשע"א‬

‫מנהג כיסוי השופר בשעת הברכות‬

‫קמג‬

‫'לתק' בשאר הנוסחאות כדי להעמיד את הגרסה‪ ,‬א"כ ראוי לנו לתפוס את הגרסה שאי צור‬ ‫לתק בה מאומה‪ .‬בלשו אחר‪ :‬אילו היה למנהג כיסוי השופר נימוק וטע קדו‪ ,‬היה אפשר‬ ‫לדחוק שמדובר בלשו מגומגמת והכוונה ידועה שצרי לכסות את השופר‪ ,‬ואי הכוונה לתקיעות‬ ‫של תרגול‪ ,‬אבל בלא שטע הדבר נאמר – מדוע נדחק דברי שלא נאמרו במפורש?‬ ‫‪˙Â¯Â„Ï ‚‰Ó‰ ˙ÂÏ˘Ï˙˘‰‬‬ ‫להל אתחקה אחר השתלשלות המנהג כפי שנהג במש מאות בשני עד עצ היו הזה‪.‬‬ ‫הפוסקי שרגילי לרוב להעתיק את 'הגהות מנהגי' – כגו רמ"א‪ ,‬ר' מרדכי יפה בעל‬ ‫הלבושי ושל"ה – לא העתיקו הוראה זו כלל‪ .‬דברי 'הגהות מנהגי' הובאו לראשונה בספר‬ ‫הלכה אצל רבי אליהו שפירא ר"מ בפראג )פראג ת"כתע"ב( בספרו 'אליה רבה' )זולצב‬ ‫תקי"ז( סימ תקפה ס"ק ה‪ ,‬ובספרו 'אליה זוטא'‪ ,‬הגהותיו על לבוש החור )פראג תמ"ט(‪ ,‬סימ‬ ‫תקצג‪ .‬אול דבריו המעורפלי הטעו רבי ושלמי‪ .‬וזו לשונו‪" :‬כתב הגמ"נ‪ Íȯˆ ,‬לכסות‬ ‫השופר בשעת ברכות‪ ,‬ונכו להתוודות בלחש בי סדר לסדר )של"ה("‪.‬‬ ‫ממה שציי כמקור דבריו את השל"ה‪ ,‬הבינו רבי שהוא מראה מקו לכל השורה‪ ,‬ותמהו‬ ‫על שלא מצאו זאת בספרי השל"ה‪ .12‬ואמנ‪ ,‬א על פי שהשל"ה מארי הרבה בספרו בהנהגות‬ ‫שונות בענייני תקיעת שופר‪ ,‬בכל זאת אינו מעתיק את דברי 'הגהות מנהגי'‪ .13‬כוונת ר' אליהו‬ ‫שפירא בציינו 'של"ה' היא כלפי משפט הסיו בלבד‪.‬‬ ‫פשוט שבעל 'אליה רבה' )נולד בפראג בשנת ת"כ והתגורר בה רוב ימיו‪ ,‬ובערוב ימיו כיה‬ ‫בטיקטי ונפטר בה בשנת תע"ב( נגרר אחר אחת ממהדורות 'ספר המנהגי' שנדפסו בעירו‬ ‫פראג בשני תכ"ח ותמ"ג‪ ,‬ולכ הכיר רק את הנוסח המתוק ולא את נוסח המקורי‪.‬‬ ‫המקור השני בספרות ההלכה הוא בהוספות 'מהדורה בתרא' שנוספו לספר 'קצור של"ה'‪,‬‬ ‫‪14‬‬ ‫מהדורת אמשטרד תס"א‪ ,‬והפע בש הב"ח!‬ ‫‪15‬‬ ‫כמעט מיותר להוסי שרבי כבר חיפשו בספרי הב"ח‪ ,‬א לא נמצא כ בספריו כל עיקר ‪.‬‬ ‫יש להדגיש שבמהדורה זו של 'קצור של"ה' התווס שלב נוס למנהג מחודש זה‪ :‬לא רק‬ ‫‪12‬‬ ‫‪13‬‬ ‫‪14‬‬ ‫‪15‬‬

‫רבי רפאל אליעזר ' טובו )אב"ד לעדת המערביי בירושלי משנת תר" עד לפטירתו בתרמ"ו(‪ ,‬פקודת אליעזר‪,‬‬ ‫ירושלי תר"ע‪ ,‬סימ תקפה‪ ,‬סעי ב‪ ,‬כותב שביקש מאת תלמידי ישיבתו לחפש את דברי השל"ה ולא מצאו‪.‬‬ ‫ג בסידורו לא נזכרה הנהגת הכיסוי‪ ,‬ולא צוינה אפילו במהדורה שנייה שבה נוספו הנהגות שונות!‬ ‫ד פט טו"ב‪ .‬ומש לכל מהדורות 'קצור של"ה' שנדפסו מכא ואיל‪ .‬רבי יחיאל מיכל עפשטיי בעל 'קצור‬ ‫של"ה' הוציא לאור מהדורה ראשונה בשנת תמ"א ושנייה בתנ"ג‪ .‬לאחר פטירתו נדפס על ידי המוציאי לאור‬ ‫בתוספת מרובה על העיקר בש 'מהדורה בתרא' )כפי שמפורש בד השער(‪ ,‬וש נוספה פיסקה זו‪.‬‬ ‫רבי יעקב רקח מחכמי טריפולי )תק"סתרנ"א(‪ ,‬שלח לח הפני‪ ,‬ירושלי תשמ"ט‪ ,‬סימ תקפה ]היה דור‬ ‫חמישי לרבי מסעוד חי רקח‪ .‬היה מופלג בתורה ובעל הוראה מובהק‪ ,‬רבי פנו אליו ג מחו ללוב לבקש את‬ ‫הכרעתו‪ .‬חיבר כארבעי ספרי‪ ,‬ורבי עדיי בכת"י[‪ .‬רבי דובער קאראסיק אב"ד קראלאבי )מחסידי בעל‬ ‫'צמח צדק'(‪ ,‬פתחי עול‪ ,‬סימ תקצג‪ ,‬ס"ק ג‪ ,‬הגיה במקו ב"ח שצ"ל א"ר‪ ,‬ושכ כתב בסד"ה‪ .‬לא מצאתיו‬ ‫ב'סדר היו' לרבי משה ב מכיר‪ ,‬ויש לציי שבעקבות דבריו – שמקור הדברי בסדה"י‪ ,‬אחריו נגררו רבי‬ ‫בלא בדיקה‪ .‬כגו רבי דוד שפרבר אב"ד בראשוב‪ ,‬שו"ת אפרקסתא דעניא‪ ,‬סאטמר ת"ש‪ ,‬סימ קטז ד"ה אלא‪.‬‬ ‫ירושתנו | ספר חמישי תשע"א‬

‫קמד‬

‫הרב יחיאל גולדהבר‬

‫שיש לכסותו לפני התקיעות‪ ,‬אלא ג בי סדר לסדר‪ .16‬מ ההכרח לומר שבזמנ כבר הפסיקו‬ ‫בי הסדרי – או בשל אמירת הבקשות שבי סדרי התקיעות‪ ,‬או בשל המנהג שהמקריא היה‬ ‫אומר לתוקע‪ֵ :‬שב! והלה היה נח מעט‪ .‬ג תוספת מחודשת זו צוינה כאילו מקורה מהב"ח‪.‬‬ ‫ג בספר 'עמק ברכה' )לאבי השל"ה(‪ ,‬במהדורה שנייה שיצאה לאור ע"י רבי אברה‬ ‫הורבי דיי בפוז‪ ,‬דור רביעי לשל"ה‪ ,‬מביא בש הב"ח את עצ המנהג וג את ההוספה‬ ‫שהתווספה ב'קצור של"ה'‪ ,‬שיש לכסותו בי כל סימ וסימ‪ .17‬לא נחטא א נשער שנגרר אחרי‬ ‫'קצור של"ה' מהדורת תס"א‪ .‬בש הב"ח הובא המנהג ג ב'באר היטב'‪ ,‬בהגהותיו לסימ‬ ‫תקצג‪ ,18‬וכנראה שממנו התפשטו "דברי הב"ח" בספרי האחרוני!‬ ‫פשוט הדבר שתליית המנהג בענקי הרוח‪ ,‬השל"ה והב"ח‪ ,‬הביא להתקבלותו בישראל‪.‬‬ ‫נחזור ונעיי בדברי א"ר‪ .‬עצ דבריו צריכי תלמוד‪ ,‬והיינו מדבריו לגבי הנהגת המקדש‬ ‫בשבת על הפת‪ .‬ידועה ההלכה שהמקדש על היי מכסה את הפת‪ ,‬והראשוני נתנו שני טעמי‬ ‫לכ‪ :‬כדי שלא יראה הפת בושתו‪ ,‬שהרי לא קידש עליו‪ ,‬ועוד‪ ,‬זכר למ שהיה מכוסה‪ .‬והנה‬ ‫הט"ז מסתפק מה הדי במקדש על הפת‪ ,‬שלכאורה לפי הטע הראשו אי מקו לכיסוי‪ ,‬וחוזר‬ ‫הדי הכללי שיש לאחוז ביד כל דבר שמבר עליו‪ ,‬אול מסקנתו היא שבכל זאת יש לכסותו‪,‬‬ ‫משו דחיישינ לטע השני‪ .‬אלא שבא"ר )רעא‪ ,‬יז( חולק על הט"ז‪ ,‬משו שלדעתו גובר עני‬ ‫האחיזה על טע זכר למ‪ ,‬ואלו דבריו‪" :‬צרי להניח ידיו על הפת בשעת קידוש‪ ,‬כמו שנוטל‬ ‫בידו הכוס‪ ,‬ונראה שקוד קידוש יכסה וכשמתחיל לקדש יגלה ויניח ידיו עליו"‪ .‬הרי שלמרות‬ ‫שיש טע ידוע לכסות את הפת‪ ,‬א על פי כ דוחה ההלכה הפשוטה את הטע שהוא על פי‬ ‫דרוש‪ ,‬ויש לעיי מאי שנא כיסוי השופר‪.‬‬ ‫העירני האבר ר' בנימי יצחק ברנט על מקו נוס בו מצאנו התייחסות מפורשת של בעל‬ ‫'אליה רבה' לעני אחיזת המצווה בידיי‪ .‬נחלקו רבותינו הראשוני א מותר לומר דבר‬ ‫שבקדושה כנגד ערוות קט‪ .‬להלכה מכריע המחבר שאסור‪ ,‬והרמ"א חולק ומתיר )שו"ע או"ח‬ ‫סי' עה סע' ד(‪ .‬ובמשנ"ב על אתר מביא‪" :‬כתב המ"א‪ :‬ומכל מקו לא יאחוז המוהל הערוה‬ ‫בידו בשעת הברכה‪ ,‬והא"ר ומחצית השקל מקילי‪ .‬והפמ"ג כתב דעכשיו שאי בקיאי כ"כ יש‬ ‫לחוש לסכנה ויש לתפוס בידו‪ ,‬וג הגר"א ביו"ד סימ רס"ה פסק דאסור לעשות כהמג"א"‪.‬‬ ‫‪ 16‬העירני ידידי הבקי המופלג רב"ש המבורגר שליט"א שחידוש זה מופיע כבר במחזור מחזור ר"ה‪ ,‬זולצב‬ ‫תנ"ט‪ ,‬ד נט ע"א‪ .‬ואפשר שהמהדיר של קיצור של"ה מהדורה בתרא לקחו מש‪.‬‬ ‫וא על פי כ אני מתייחס לחידוש זה כחידושו של מהדיר קיצור של"ה‪ ,‬לפי שאי ספק שהפופולאריות‬ ‫העצומה שהיתה לספר זה גרמה להשתרשות המנהג‪ ,‬ולא הופעתו הראשונה במחזור זולצב הנ"ל‪.‬‬ ‫‪ 17‬מהדורה שנייה‪ ,‬אמשטרד תפ"ט‪ ,‬דיני ר"ה‪ ,‬ד עו ע"ב‪ .‬אול במהדורה ראשונה‪ ,‬קראקא שנ"ז‪ ,‬ד פג‪ ,‬לא‬ ‫הובא! רבי ייחסו בטעות פיסקה זו לשל"ה‪ ,‬אבל דבר זה אינו נכו‪ .‬הלוא המהדורה הראשונה י"ל ע"י ר'‬ ‫אברה הורווי ובנו בעל השל"ה‪ ,‬ונינו של בעל של"ה‪ ,‬רבי אברה הורווי דיי בפוזנא‪ ,‬ההדירו מחדש‬ ‫במהדורה שנייה ע הוספות רבות מכתבי אבותיו‪ ,‬כמו כ יש בהוצאה זו השמטות ושינוייעריכה רבי‪.‬‬ ‫‪ 18‬העתיק זאת כנראה מקיצור של"ה בלא בדיקה!‬ ‫ירושתנו | ספר חמישי תשע"א‬

‫מנהג כיסוי השופר בשעת הברכות‬

‫קמה‬

‫נמצאת למד מכא‪ ,‬שא שהיה מקו להחמיר שלא להחזיק את ערוות הקט בשעת הברכה‪,‬‬ ‫מכל מקו הקיל בעל 'אליה רבה'‪ ,‬משו חשיבות אחיזת חפ המצווה בידו בשעת הברכה‪.‬‬ ‫‪‚‰Ó‰ ˙ÂˢÙ˙‰‬‬ ‫כדי להתחקות אחר תפוצת מנהג כלשהו‪ ,‬יש להקדי ולבדוק בסידורי ומחזורי‪ ,‬דרכ‬ ‫משתק התפשטות המנהג בפועל‪ .‬א קוד לכ ננסה לבדוק בעדויות של שתיי מ הקהילות‬ ‫הוותיקות של אשכנז‪.‬‬ ‫ספרו של ר' יאיר חיי בכר )בעל 'חות יאיר'‪ ,‬נולד בשנת שצ"ח ונפטר בוורמס בשנת‬ ‫תס"ב(‪' ,‬מקור חיי'‪ ,‬הוא אוצר בלו למנהג אשכנז בכלל ומנהג וורמייזא בפרט‪ .‬אול לרוע‬ ‫מזלנו‪ ,‬רובו של הספר אבד ע השני‪ ,‬ולאחרונה נדפס רק חלק ממנו בש 'קיצור הלכות'‪,‬‬ ‫והוא תמצית התוכ של הספר שאבד רובו ככולו‪ .‬והנה‪ ,‬בסי' תקפה כותב שני משפטי‬ ‫המצריכי הסבר‪ .‬המשפט ראשו‪" :‬יהיה השופר מונח לפניו בשעת ברכה"‪ .‬המשפט השני‪:‬‬ ‫"בעני מה שתוקעי מניחי השופר על מטפחת שפורסי על האר‪ ,‬ויש לפקפק בו"‪.‬‬ ‫מרהיטות לשו המשפט הראשו‪ ,‬משמע שאצל כבר נהגו שהבעל תוקע לא החזיק את‬ ‫השופר בידו בעת הברכה‪ ,‬רק "היה מונח לפניו"‪ ,‬מאיד משמע שלא כיסהו‪ ,‬שלשו "מונח‬ ‫לפניו" משמע שהוא מגולה‪ .‬אבל המשפט השני אינו ברור כלל‪ .‬מהו הכוונה 'מניחי השופר על‬ ‫מטפחת'? הא כוונתו בתו מטפחת? אי לי הבנה בדבריו אלה וחבל על יתר כתה"י שאבד‪.‬‬ ‫העדות השנייה שיש לתהות אודותיה היא במנהגי עיר וא בישראל פרנקפורט דמיי‪ .‬בספר‬ ‫'דברי קהלת' לרש"ז גייגר )עמ' ‪ (164‬הובאה רשימה משנת תקע"ט של מנהגי העיר‪" :‬התוקע‬ ‫עלה על המגדל‪ ...‬וטר יתקע יחשוב בלבו שרצונו להוציא ידי חובתו כל השומע‪ ...‬ומבר‬ ‫ברכת‪ ...‬ואחר שכלה אמ מפי כל הקהל‪ ,‬מקרא הרב היושב אצלו מלת 'תקיעה'! ויתקע התוקע‪:‬‬ ‫תקיעה‪ .‬וכ מקרא כל קול טר יתקע התוקע‪ ,‬עד כלות תשר"ת ג' פעמי‪ ,‬ואז אומר המקרא‪:‬‬ ‫שב! ומסיר התוקע את השופר מפיו ‪ ,˙ÂÚȘ˙‰ ÈÙÏ Â· ÔÂ˙ ‰È‰˘ „‚·· ÂÁÈÓÂ‬וינוח התוקע‬ ‫עד שתשוב נפשו‪ ...‬ואחר שהתוקע שבת וינפש מעט‪ „‚·‰ ÍÂ˙Ó ¯Ù¢‰ Á˜ÂÏ ,‬ומשיבו אל פיו‪,‬‬ ‫והרב מקרא כל מלה מסדר תש"ת ג' פעמי‪ ,‬והתוקע תוקע תמיד הקול הנקרא‪."...‬‬ ‫בדבריו המפורטי בדקדקנות יתירה והידועי כמדויקי‪ ,‬מפורש שהטמינו את השופר‬ ‫בתו בגד‪ ,‬רק ·‪ .¯„ÒÏ ¯„Ò ÔÈ‬בי כ ובי כ‪ ,‬אי לנו עדיי הוכחה למנהג קהילות אשכנז‪.‬‬ ‫עתה נעבור להופעת המנהג במחזורי‪.‬‬ ‫אחרי שנת ש"ס נתבצר מקומו של המנהג במחזור נחשב ומכריע למנהג אשכנז‪ .‬בשנת שנ"ט‬ ‫נדפס בעיר ונציה מחזור חשוב ע פירוש 'הדרת קודש'‪ ,19‬שמיד ע הופעתו השפיע רבות על‬ ‫‪ 19‬המו"ל היה רבי יצחק ב"ר יעקב סגל‪ ,‬איש הערלישהיי‪ ,‬שהיה ש" באחד מבתי כנסת האשכנזי בונציה‪.‬‬ ‫הוא מודיע לקוראי בהקדמה למחזורו‪ ,‬שהוסי 'מנהגי ודיני ומוסרי של רבנו יונה ומהרי"ל ומהר"ר יוס‬ ‫קארו ומהגהות מהר"ר משה איסרלס ומהר"ר אייזק טירנא ומהר"ר אבה קלויזנר'‪ .‬להוספות אלו קרא‪' :‬הדרת‬ ‫קודש'‪ .‬מ הסת נמש אחרי מהדורות ונציה של מנהגי רא"ט‪.‬‬ ‫ירושתנו | ספר חמישי תשע"א‬

‫הרב יחיאל גולדהבר‬

‫קמו‬

‫מחזורי רבי שנדפסו אחריו‪ .‬לצד פירוש לביאור המילות‪ ,‬נוספו בו במחזור מיוחד זה הנהגות‬ ‫רבות לכל ימות השנה‪ ,‬הנהגות שהושתתו על ספרי מהרי"ל‪ ,‬רבי אברה קלויזנר ורבי אייזיק‬ ‫טירנא‪ .‬לפני סדר התקיעות הובאו ש כמה מנהגי תחת הכותרת "קצת מנהגי התקיעות"‪,‬‬ ‫ובתו דבריו‪ ,‬בלא זיקה לדברי האמורי ש‪ ,‬שובצה פיסקה קצרה בלשו שנראה שהועתקה‬ ‫מ'הגהות מנהגי' בתיקו קל‪ Ú˜Â˙‰ ÏÂÎÈ" :‬לכסות השופר בשעת הברכה" ]במהדורות המחזור‬ ‫בשפת היידיש נכתב‪" :‬וע מע זינגט די ברכות פאר די תקיעות‪ ,‬זאל מע דע שופר‬ ‫‪21‬‬ ‫צודעק"‪ [.20‬הוראה זו הובאה תדיר במהדורות השונות של 'הדרת קודש'‪ ,‬ה למנהג אשכנז‬ ‫וה למנהגי בוהמיה ופולי‪.22‬‬ ‫מצאתי בשתי מהדורות של 'הדרת קודש' שהביאו את כל ההלכות וההנהגות‪ ,‬ואילו הנהגת‬ ‫הכיסוי נפקדה מש‪ :‬מנהג אשכנז‪ ,‬ונציה תע"א; מנהג פולי ומעהרי‪ ,‬לינעוול תקנ"ז )בהסכמת‬ ‫ר' יוס יויזל מערכינגע אב"ד לינעוול ורבני מי‪ ,‬דפי כגכה(‪.‬‬ ‫יש לציי שבעל 'הדרת קודש' התבסס בעיקר על מחזורי מנהג אשכנז שנערכו ע"י ר'‬ ‫בנימי ב"ר מאיר הלוי בעבור בני קהלת האשכנזי בשאלוניקי )בני הקהילה היגרו מצפו‬ ‫איטליה(‪ .‬הכוונה לנוסח שנדפס לראשונה בשאלוניקי ש"ט ושוב בקרימונה שי"ז‪ .‬מחזורי אלו‬ ‫ה 'אב טיפוס' לכל מהדורות 'מעגלי צדק' מנהג פולי ומעהרי שבאו אחריה‪ :‬ונציה שכ"ח‪,‬‬ ‫מנהג אשכנז ונציה של"ח ועוד‪ .‬בכל מחזורי אלו אי זכר למנהג הכיסוי‪ .‬המסקנה המתבקשת‬ ‫היא שבעל 'הדרת קודש' לא העתיק את ההוראה מש‪ ,‬אלא ממקו אחר‪.‬‬ ‫בעשרות רבות של מחזורי שבדקתי )להוציא את מחזורי 'הדרת קודש'(‪ ,‬מראשית הדפוס‬ ‫עד שנת ת'‪ ,‬לא מופיע מנהג זה‪ .23‬לא זו בלבד שהמנהג אינו מופיע בה‪ ,‬אלא ברבי מה‬ ‫‪20‬‬

‫‪21‬‬ ‫‪22‬‬ ‫‪23‬‬

‫מנהג אשכנז‪ ,‬וילהרמסדור ת"צ‪ ,‬ד כ ע"א‪ ,‬בהסכמת רבי ברו רפאפורט מפיורדא; מנהג אשכנז‪ ,‬אמשטרד‬ ‫תק"י‪ ,‬ד לו ע"ב; מנהג אשכנז‪ ,‬פיורדא תקט"ו‪ ,‬בהסכמת רבי שמואל הילמ ממי‪ ,‬ד יח ע"ב; מנהג אשכנז‬ ‫ופולי‪ ,‬מי תקכ"ח; מנהג אשכנז )דפוס אנטוינא( מי תקכ"ח‪ ,‬בהסכמת בעל 'שאגת אריה'‪ ,‬ד כה ע"ב;‬ ‫מנהג אשכנז‪ ,‬אמשטרד תקכ"ח‪ ,‬ד מא ע"א; מנהג אשכנז‪ ,‬אופיבא תקכ"ח‪ ,‬ד כה ע"ב; מנהג פולי ליטא‬ ‫ופיה‪ ,‬לונדו תקל"א‪ ,‬ד כח ע"א; מנהג פיה ופולי‪ ,‬זולצבא תק"‪ ,‬ד קח ע"ב; מנהג פולי ליטא‬ ‫מעהרי‪ ,‬המבורג תקמ"ג‪ ,‬בהסכמת רבי רפאל מהמבורג‪ ,‬ד כו ע"ב; מנהג פולי ליטא ומעהרי‪ ,‬המבורג‬ ‫תקנ"ג‪ ,‬ד לו ע"א; מנהג אשכנז‪ ,‬אופיבא תקנ"ז‪ ,‬ד יח ע"ב‪ ,‬ועוד‪.‬‬ ‫פראג שע"ג‪ ,‬ד כב ע"ב; זולצב תע"ט‪ ,‬ד נח ע"ב; וילהרמרשדור תצ"ח; פיורדא תקי"ג; מחזורו של רבי‬ ‫צבי הירש שפי מפרשבורג‪ ,‬אופיבא תקס"ב‪.‬‬ ‫פראג שס"ו‪ ,‬ד יח ע"ב; פראג תכ"א; פראג ת"; פראג ת"; פראג ת"ע‪ ,‬ד יד ע"א; פפד"א תק"ג; אלטונא‬ ‫תק"ד; אלטונא תקל"ב‪ ,‬בהסכמת ר' יעקב עמדי; פראג תקמ"ב‪ ,‬ד מז ע"ב; זולצבא תקנ"ה‪ ,‬ד פא ע"א‪.‬‬ ‫וכ אצל רבי שמואל ב"ר ליב אופנהיי אב"ד פריישטאט‪ ,‬יגיעת שמואל‪ ,‬חמ"ד תקע"ב‪ ,‬ד ב ע"ב‪.‬‬ ‫להוציא פראג שמ"ב‪ ,‬ד טז ע"ב‪ ,‬לובלי שנ"א‪ ,‬ד יד ע"ב‪ ,‬שבה כבר מופיע מנהג הכיסוי בתו "קצת מנהגי‬ ‫תקיעות"‪ ,‬וכנראה שמה נגרר למהדורות 'הדרת קודש'‪.‬‬ ‫לכאורה אנו מגלי כא שההוראה "לכסות" מופיעה עוד קוד שנדפסו מהדורות ונציה שנ"א ואיל‬ ‫שהשרישו את הטעות‪ .‬יתכ לומר שהטעות היתה כבר במהדורות ונציה שנדפסו שני קוד לכ‪ ,‬אבל לא שרד‬ ‫זכר לאות מהדורות‪ .‬יתכ א לומר שה'תיקו' במהדורות ונציה נעשה בעקבות מחזורי אלה‪ .‬ועדיי צ"ע‪.‬‬

‫ירושתנו | ספר חמישי תשע"א‬

‫מנהג כיסוי השופר בשעת הברכות‬

‫קמז‬

‫מוזכר סדר התקיעות ללא ההלכות והמנהגי‪ ,‬ולפעמי ג הברכות לא הובאו‪ ,‬כי א הוראה‬ ‫פשוטה בנוסח 'כא תוקעי'‪ .‬לכ אי ראיה לדבר שמנהג זה לא היה קיי במחוזותיה‪.‬‬ ‫בתקופה מאוחרת החלו מדפיסי המחזורי לשלב הנהגות קבליות במסגרת סדר תקיעת‬ ‫שופר‪ ,‬דהיינו תחינות לבעל התקיעה ובקשה למלאכי‪ ,‬לרבות פסוקי שוני שיש לאמר לפני‬ ‫התקיעות‪ .‬בי השאר שיבצו ג את הנהגת הכיסוי וצירפו את לשו הא"ר וקיצור של"ה‪ ,‬וכ‬ ‫נוצרה תערובת מוזרה ללא שו בסיס‪" :‬הועתק ‪ :˙ȯ·‰ ˙ÂÁÂÏ È˘Ó‬צרי התוקע לכסות‬ ‫השופר בשעת הברכה ובי כל סימ וסימ‪.24"Á"· ,‬‬ ‫הבחירה בשל"ה כמקור המנהג מסתמכת על 'אליה רבה' שנטה אחר הגהות המנהגי‪,‬‬ ‫ובטעות חשבו שמקורו הוא השל"ה‪ ,‬ואילו ההסתמכות בלא בדיקה על 'קיצור של"ה' הולידה‬ ‫לעול את הטעות שמנהג הכיסוי בי הסדרי מקורו מהב"ח‪ .‬מעתה‪ ,‬לאחר שנתקבע בעול‬ ‫שהשל"ה והב"ח ה מולידי המנהג‪ ,‬לא היה מי שערער אחריו‪.‬‬ ‫‪25‬‬ ‫ההוראה הנזכרת הועתקה ג במחזורי המדקדק הנודע רבי וואל היידנהיי ‪" :‬הועתק‬ ‫משל"ה‪ :‬צרי התוקע לכסות השופר בשעת הברכה ובי כל סימ וסימ‪ .‬ב"ח"‪ .‬למחזוריו של‬ ‫רוו"ה היתה השפעה רבה על קהילות אשכנז לפזוריה‪ ,‬וכפי הנראה מש הגיעה ההוראה למחזור‬ ‫שהדפיס רבי ישראל משה בידינג‪ ,‬תלמידו של רבי נת אדלר‪ .26‬ג רבי ברו יהודה ברנדייס‪,‬‬ ‫אב"ד בומסלא‪ ,27‬העתיק את דברי 'אליה רבה' בספרו 'לשו חכמי'‪ ,‬שהוא כעי קיצור שו"ע ע‬ ‫הרבה הוספות ממנהג בוהמיה‪ ,‬אול לא כתב במפורש שאכ נוהגי כ למעשה‪.28‬‬ ‫וכ הוא ב"סדר קול שופר" שרש רבי יצחק בער‪ ,‬שהיה בקי במנהג אשכנז‪ ,‬בעבור בעל‬ ‫התקיעה‪ .‬את הקונטרס הוא פותח בהנהגות לתוקע ובו עשרי וחמשה סעיפי‪ ,‬בסעי יא נאמר‪:‬‬ ‫"צרי התוקע לכסות השופר בשעת הברכה‪ ,‬וכ בי כל סדר וסדר מהתקיעות"‪ .29‬ואכ כנראה‬ ‫שה היו הגורמי להתפשטות המנהג ברחבי גרמניה‪.30‬‬ ‫‪24‬‬

‫‪25‬‬ ‫‪26‬‬ ‫‪27‬‬ ‫‪28‬‬ ‫‪29‬‬ ‫‪30‬‬

‫מחזור ר"ה‪ ,‬מי תקכ"ח‪ ,‬בהסכמת רבני מי ובראש בעל 'שאגת אריה'; מנהג פולי ליטא ומעהרי‪ ,‬בהסכמת‬ ‫רבי רפאל מהמבורג‪ ,‬המבורג תקמ"ג‪ ,‬ד כו ע"ב; וויע תקנ"ד‪ ,‬ד סה ע"ב; מנהג פיה ופולי‪ ,‬בהסכמת בעל‬ ‫'נודע ביהודה'‪ ,‬זולצבא תק"‪ ,‬ד קט ע"א‪.‬‬ ‫ויש מחזורי שהביאו את שתי ההנהגות‪ .‬הראשונה בתו כל המנהגי של 'הדרת קודש'‪ ,‬ובהמש‪ ,‬בגליו‬ ‫סדר התקיעות‪ ,‬צויינה ההוראה בש הב"ח! לדוגמא‪ :‬זולצב תע"ט‪ ,‬ד נט ע"א; אמשטרד‪ ,‬תק"י בהסכמת ר'‬ ‫אריה ליב מאמשטרד; מי תקכ"ח‪ ,‬בהסכמת בעל 'שאגת אריה'‪ ,‬ד כו ע"א; אופיבא תקכ"ח‪ ,‬ד כה ע"ב;‬ ‫לונדו תקל"א; פראג תקמ"ב; סלאוויטא תקפ"ג‪ ,‬בדפוסו של האב"ד רבי משה שפירא‪ ,‬ועוד מהדורות רבות‪.‬‬ ‫ממהדורה ראשונה תק"ס‪ ,‬ואיל‪.‬‬ ‫מחזור של ר"ה‪ ,‬מי תקע"ז‪ .‬המחזור עשוי בתבנית המחזור של רוו"ה‪.‬‬ ‫בומסלא תקט"ופראג תקפ"ה‪ .‬המחבר הוא בנו של ר' בצלאל אב"ד בומסלא ב"ר משה אב"ד מגנצא ב"ר‬ ‫יעקב אב"ד זאריק שבפולי‪ ,‬נכד מהר"ל מפראג‪.‬‬ ‫לשו חכמי‪ ,‬פראג תקע"ה‪ ,‬הל' תפלה סימ כא‪ ,‬ד סה ע"א‪.‬‬ ‫כת"י ‪) 777 H.U.C‬סרט ‪ .(25865‬וכ הוא בסידורו החשוב 'עבודת ישראל' רדלהיי תרכ"ח‪ ,‬עמ' ‪.394‬‬ ‫ראה למשל דברי רבי אביגדור אונא )מאנהיי תרס"דירושלי תשמ"ב( שהתמצא במנהגי גרמניה‪ ,‬שכתב‬ ‫כדבר פשוט‪" :‬השופר מכוסה עד התקיעה‪ ,‬והתוקע מכסה אותו בי הסידרות ובסופ" )ממנהגי יהדות אשכנז‪,‬‬ ‫ירושתנו | ספר חמישי תשע"א‬

‫קמח‬

‫הרב יחיאל גולדהבר‬

‫המשפיע השני להתפשטות המנהג הוא הספר הפופולארי 'מטה אפרי'‪ ,‬שהוא אב יסוד‬ ‫לדיני והליכות ימי נוראי‪ .‬המחבר רבי אפרי זלמ מרגליות מבראד כותב כדבר פשוט שאי‬ ‫עליו עוררי ובצורה ברורה‪ ,ÔÁÏ˘‰ ÏÚ ‰Ò¯٠‰ÙÓ· ¯Ù¢‰ ˙ÂÒÎÏ ÔÈ‚‰ÂÂ" :‬ויהיה מכוסה‬ ‫עד גמר הברכות שנוטלו מש לתקוע בו"‪.31‬‬ ‫‪ÈÂÒÈΉ ‚‰ÓÏ ÌÈÓÚË‬‬ ‫רבי ראו כ תמהו‪ ,‬על מה ולמה יש לכסות השופר‪ .‬השתוממות זו עוררה רבי לשלול מנהג זה‬ ‫לגמרי‪ .‬היו שהרחיקו וחשבו שטע המנהג נעו בתורת הנסתר‪ ,‬ומי יבוא בסוד ה'‪ ,‬ולכ אי לנו‬ ‫לערר על המנהג למרות שאי לו שו הבנה והגיו‪.32‬‬ ‫הראשו שצידד בשבח המנהג והטעי לו טע‪ ,‬הוא רבי דוד לוריא מביחוב‪ .‬אחרי שהקשה‬ ‫מ הדי שיש לאחוז ביד כל דבר מצוה שמברכי עליו‪ ,‬הוא כותב שיש לית קצת רמז למנהג‪:‬‬ ‫"שהוא זכר למסופר במדרש‪ ,33‬שאברה אבינו הצניע את יצחק בעת בני המזבח עד העקידה‬ ‫ממש‪ ,‬מטע שלא יזרוק בו אב ויפסול‪ ,‬וכיו שהתקיעה בשופר של איל הוא זכר לעקידה ואילו‬ ‫של יצחק‪ ,‬עשו זה ג"כ לזכרו טוב לזריזותו של אברה"‪.34‬‬ ‫כא המקו להתריע על המלקטי למיניה המריקי מכלי אל כלי‪ ,‬ואינ שמי לב כלל‬ ‫לשורש של דברי‪ .‬כל המלקטי – כבר בדורות עברו – כשהביאו את מנהג הכיסוי‪ ,‬הצמידו‬ ‫לו טעמו של הרד"ל בצורה שנית להבי כאילו הוא טעמו המקורי של בעל 'הגהות מנהגי'‪,‬‬ ‫‪31‬‬ ‫‪32‬‬ ‫‪33‬‬ ‫‪34‬‬

‫בתו‪ :‬א' וסרטייל ]עור[‪ ,‬ילקוט מנהגי‪ ,‬עמ' ‪.(18‬‬ ‫מטה אפרי‪ ,‬זולקווא תקצ"ה‪ ,‬סימ תקפה סעי ג‪.‬‬ ‫לדוגמא‪ :‬האדר"ת )לקמ הע' ‪ ;(87‬רבי ש טוב גאגי )לקמ הע' ‪ .(43‬רבי משה שטער אב"ד דברצי חשב כ‪,‬‬ ‫ולכ לא זלזל כלל במנהג ולא אחז בשופר כלל אפילו כשהוא מכוסה )שו"ת באר משה‪ ,‬ח"ח‪ ,‬סי' כח ס"ק ה(‪.‬‬ ‫בראשית רבה‪ ,‬פרשה נו; פסיקתא רבתי‪ ,‬פ"א‪ .‬יש לציי מפירוש בעלי התוספות 'הדר זקני'‪" :‬יש במדרש‪,‬‬ ‫שהכניסו בתיבה עד שעה שרצה לשחטו‪ ,‬שהיה ירא מ השט פ יפיל בו מו"‪.‬‬ ‫קדמות הזוהר‪ ,‬קניגסבורג תרט"ז‪ ,‬ראש ענ ב‪ ,‬ד ז ע"א‪ .‬הובא בספר פקודת אליעזר‪ ,‬סימ תקפה‪ .‬וכ במאמרו‬ ‫של רבי משה ישראל פאזנער )להל סו הערה ‪ (56‬וממנו הועתק לשדי חמד‪ ,‬מערכת ר"ה אס"ד סימ ב ס"ק‬ ‫יד‪ .‬כ הביאו רבי משול פינקלשטיי בהגהות 'אל המג' למט"א‪ ,‬וורשה תרס"ו‪ ,‬סימ תקפה; שו"ת מנחת‬ ‫אלעזר‪ ,‬ח"ד‪ ,‬מונקאטש תר"‪ ,‬סימ לו‪ .‬מתו שדי חמד העתיקו רבי וטובי‪ ,‬כגו‪ :‬ארחות חיי )כהנא(‪,‬‬ ‫סימ תקצג‪ ,‬ס"ק א; שו"ת אפרקסתא דעניא‪ ,‬סימ קטז; ויצבר יוס )להל הערה ‪.(41‬‬ ‫בעל מנחת אלעזר ממונקאטש ורבי צבי פסח פרנק אב"ד בירושלי כאשר דנו בנימוק המנהג מביאי את‬ ‫דברי רד"ל כאילו זהו עיקר הטע‪" .‬והטע לזה מפורש בקדמות הזהר‪) "...‬מקראי קודש‪ ,‬ירושלי תשל"ח‪,‬‬ ‫עמ' כד(‪ .‬ולשו המנח"א‪" :‬אי למצוא טע אחר זולת של הרד"ל"‪.‬‬ ‫דברי רבי חיי צבי ערנריי אב"ד מאד‪ ,‬קצה המטה‪ ,‬סימ תקפה ס"ק י‪ ,‬מתמיהי‪ .‬כי מצד אחד הוא מתקי‬ ‫את טעמו של בעל שדי חמד שאינ בנות טע‪ ,‬ומצד שני הוא רואה ומקבל את טעמו של הרד"ל‪ .‬והלא בעל‬ ‫שד"ח הל בעקבות הרד"ל‪ ,‬וכבר העיר עליו רבי יוס שוואר ב'ויצבר יוס'‪ .‬ואכ במהדורא בתרא שלו‪,‬‬ ‫תיק רבי חיי צבי דבריו אלו ומחק את תמיהתו‪ .‬עי' במהדורת מכו קול אריה‪ ,‬ניו יורק תשס"ו‪ ,‬עמ' קכ‪.‬‬ ‫כ אתמה על הבקי הנפלא רבי ראוב מרגליות‪ ,‬שכתב כ מדעת עצמו בספרו 'נפש חיה'‪ ,‬סימ תקצג‪ .‬ולא‬ ‫כמו שכתבו ב'אוצר מנהגי ישורו' בש אומרו‪.‬‬ ‫רבי גרשו שטר אב"ד לאדיש‪ ,‬ילקוט הגרשוני‪ ,‬סימ תר‪ ,‬לא קיבל את דברי הרד"ל‪.‬‬

‫ירושתנו | ספר חמישי תשע"א‬

‫מנהג כיסוי השופר בשעת הברכות‬

‫קמט‬

‫כאשר ברור שאי הדבר כ‪ .‬ויתירה מזאת‪ ,‬הלוא בעיקר דבריו שולל הרד"ל את מנהג הכיסוי‬ ‫מכל וכל‪ ,‬אלא שבדר דוחק‪ ,‬כדי שלא יהיה המנהג כחוכא ואטלולא‪ ,‬המציא לו נימוק וטע‪,‬‬ ‫אבל מכא ועד לקבוע טע זה במסמרות‪ ,‬הדר רחוקה מאוד‪.‬‬ ‫ב דורו של הרד"ל – רבי יצחק אייזיק הלוי עפשטיי אב"ד הומיל‪ ,‬מתלמידי רש"ז מליאדי‬ ‫– העניק טע נועז על פי הלכה‪ .‬בפרי חדש כתב שא התחיל לתקוע בשופר כשר ונפסל‪ ,‬אינו‬ ‫צרי לחזור ולבר אלא ממשי לתקוע בשופר כשר אחר‪ .‬אבל א סבר התוקע שהוא כשר‬ ‫ונמצא פסול מתחילה‪ ,‬צרי לחזור ולבר ולהתחיל מהתחלת הסדר‪ .35‬יש להבי בדבריו‪,‬‬ ‫שבעבר נהגו התוקעי להחזיק כמה שופרות מכוסי במפה‪ ,‬ומעתה‪ ,‬כאשר היו לפני התוקע‬ ‫כמה שופרות בשעת התקיעה והתוקע לא אחז ולא התכוו לאחד מה דוקא‪ ,‬מסתבר שכאשר‬ ‫אחד מה כשר‪ ,‬א על פי שהשופר הראשו נמצא פסול מתחילה‪ ,‬יוצא מכל מקו שביר על‬ ‫השופר הכשר‪ .‬ומכא שיש לכסות את כל השופרות ולא לאחוז באחד מה‪ ,‬כדי שלא תחול‬ ‫הברכה רק על אחד מה‪ ,‬שמא יתברר שפסול הוא‪.‬‬ ‫רבי ישראל חיי פרידמ אב"ד ראחוב הטעי את המנהג על פי דרוש‪ .‬הוא הביא את דברי‬ ‫המג"א שאחת מפעולות השט הוא מניעת וקלקול התקיעות‪ ,‬ולכ מכסי את השופר לדעתו‪,‬‬ ‫כדי שלא ישלוט עליו‪ .36‬ויש שאמרו באופ אחר‪ :‬הואיל ובתקיעות נאבקי בשט‪ ,‬והשופר‬ ‫מורה על ביטולו )ר"ה טז ע"ב( יש להישמר ממנו ולא להתגרות בו‪ ,‬וכמאמר ז"ל )סוכה לח‬ ‫ע"א( שלא לומר 'גירא בעינא דשטנא' משו דאתי לגרויי ביה‪ ,‬ולכ יש לכסות השופר כל זמ‬ ‫שאפשר‪ ,‬עד שעת התקיעה ממש‪.37‬‬ ‫דומה למהל זה כתב רבי ישראל איסר שפירא רבה של לאפיטש‪ .38‬הוא הקדי את דברי‬ ‫הירושלמי שהשט מתבלבל ונבהל בשמעו קול שופר‪ ,‬וביאר שלפי מנהג הכיסוי שורש הבהלה‬ ‫מוב ביותר‪ :‬הבהלה נוצרת "משו ששומע באופ פתאומי את קול השופר‪ ,‬שכבר מקיימי‬ ‫המצוה‪ ,‬ולא ראה מקוד אי שישראל מכיני עצמ לקיי מצות שופר‪ ,‬שא היה רואה זאת‬ ‫ההכנה מקוד לא היה נבהל כל כ‪ .‬לכ מכסי השופר כדי להעלי ממנו את הכנתינו‬ ‫לתקיעות‪ .‬ומדויק היטב לשו רש"י שכתב ש‪' :‬שלא ישטי כשישמע ישראל מחבבי את‬ ‫‪35‬‬

‫‪36‬‬ ‫‪37‬‬ ‫‪38‬‬

‫רבי יצחק אייזיק נולד בשנת תקל"ב לער‪ ,‬ונפטר בשנת תרט"ז‪ .‬שמועה זו בשמו הביאו רבי דובער קאראסיק‬ ‫אב"ד קראלאוויט‪ ,‬פתחי עול על שו"ע‪ ,‬סימ תקצג‪ ,‬ס"ק ג‪ .‬לא מצאתיו בספרו של רבי אייזיק 'חנה אריאל'‪.‬‬ ‫רבי דובער עצמו פקפק בראיה זו‪" :‬לא מסתבר לכסות משו דבר לא שכיח‪ ,‬וג א בפירוש כיו לכ‪,‬‬ ‫לכאורה לא מהני"‪.‬‬ ‫לקוטי מהרי"ח‪ ,‬סאטמר תרע"א‪ ,‬ח"ג‪ ,‬סדר התקיעות‪ .‬הובא ב'ויצבר יוס' )להל הערה ‪ ;(41‬שו"ת חלקת‬ ‫יעקב‪ ,‬מהד' תשנ"ב‪ ,‬או"ח‪ ,‬סי' רכב‪ .‬ב'קצה המטה' )לעיל הערה ‪ ,(34‬זלזל בדבריו‪ ,‬וכתב עליו‪" :‬שהמציא‬ ‫איזה טע‪ ,‬והוא דחוק"‪ .‬א לא הבנתי מה הדחק‪.‬‬ ‫רבי אברה דוד הורבי אב"ד שטראסבורג ולימי בירושלי‪ ,‬שו"ת קני תורה בהלכה‪ ,‬ח"ו סי' לד‪/‬ב ס"ק ב‪.‬‬ ‫נולד בשנת תרמ"ו לאביו רבי רפאל שפירא אב"ד ור"מ וואלוזי'‪ .‬בשנת תרע"ז נתמנה לרבה של העיירה‬ ‫לאפיטש פל מינסק‪ .‬בשנת תר"צ עלה ארצה ולימי נתמנה לר"י 'שערי תורה' ביפו‪ ,‬נפטר בשנת תשל"א‪.‬‬ ‫חיבר ספר בש 'יאר פסיק' ו'מתק אזהרות'  ביאור לאזהרות ר' אליהו הזק‪.‬‬ ‫ירושתנו | ספר חמישי תשע"א‬

‫הרב יחיאל גולדהבר‬

‫קנ‬

‫המצוה'‪ ,‬היינו אילו היה רואה את ההכנה לחביבות המצוה עוד טר ששומע את עצ קיו‬ ‫המצוה‪ ,‬לא היו מסתתמי דבריו"‪.39‬‬ ‫רבי ישראל טויסיג ראב"ד מאטרסדור הוסי עוד שני טעמי‪ :‬א‪ .‬רמז שהקב"ה יכסה את‬ ‫חטאתנו עד שנחזור בתשובה ושוב לא יוכל השט לקטרג‪ .‬ב‪ .‬שהקב"ה יעלי ויכסה את השט‬ ‫המקטרג כאשר תקע בשופר גדול‪ ,‬ובלע השט לנצח‪.40‬‬ ‫יש מי שאמר דר דרוש‪ ,‬שהשופר הוא זכר לאילו של יצחק‪ ,‬ובשעתו נאחז האיל בסב‬ ‫בקרניו‪ ,‬ואמרו באגדה )פרקי דרבי אליעזר‪ ,‬פרק לא( שהיה האיל ר אצל אברה והשט סובכו‬ ‫ומערבבו באילנות‪ ,‬ולכ מכסי את השופר‪ ,‬כדי לעורר זאת בעת התקיעות‪ ,‬שנשחט תמורתו‬ ‫איל‪ ,‬והשט רצה לעכבו ולכ סיבכו בעצי היער כדי להסתירו‪ ,‬ולהזכיר מעשה השט וקדושתו‬ ‫של אברה אבינו שהתגבר עליו‪.41‬‬ ‫אחרי רצו לית רמז על פי הפסוק "·‪ ‰ÒÎ‬ליו חגנו"‪ ,‬שיש לכסות את השופר‪.42‬‬ ‫פלא הוא‪ ,‬שאחרי נתינת טעמי אלו שאפשר להמלי עליה שמתקבלי על הלב‪ ,‬נמצאו‬ ‫שניי שעמלו וחקרו אחרי מנהגי ישראל וא חיברו ספרי בתחו זה‪ ,‬א בבוא לבאר מנהג‬ ‫הכיסוי חיפשו ולא מצאו טע‪ ,‬לכ המציאו לעצמ כל אחד טע משלו‪ ,‬שלדעתי אינ‬ ‫מתקבלי על הלב‪ .‬הראשו הוא רבי ש טוב גאגי ראב"ד קהל הספרדי בלונדו‪ ,‬שבירר‬ ‫וחקר מנהגי רבי וערכ בטוב טע‪ ,‬לאחר שחיפש טע למנהג זה ולא הצליח למצוא וכמעט‬ ‫שהרי ידיי וסבר אולי הוא על פי סוד‪ ,‬המציא לעצמו טע חדש‪ ,‬והוא כדי להחשיב את‬ ‫השופר כאחד מכלי קודש‪ ,‬כי כל כלי קודש לכתחילה מכוסה הוא‪ ,‬וכדי להבליט תחושה זו נהגו‬ ‫לכסותו לפני הברכה‪" :‬עלה בדעתי לתת טע אודות כיסוי זה‪ ,‬אולי משו להורות על השופר‬ ‫שהוא נחשב מאחד כלי הקודש‪ ,‬בדומה למנהג הפורטגזי השומרי את ה'מגילה' בהיכל ע‬ ‫הס"ת‪ ,‬כדי לחלק כבוד לאחד מכלי הקודש"‪.43‬‬ ‫השני הוא רבי יהודה דב זינגר מהעיר פרויענקירכ‪ ,‬ולאחר המלחמה כיה כרב בשכונת‬ ‫‪39‬‬ ‫‪40‬‬ ‫‪41‬‬

‫‪42‬‬ ‫‪43‬‬

‫מכתבו לר' שריה דבליצקי‪ ,‬זה השלח‪ ,‬ח"ב‪ ,‬עמ' מא‪ .‬והוא מוסי להטעי‪" :‬לכ מכסי במפה שעל השלח‬ ‫שהוא תשמישדתשמיש דקדושה‪ ,‬ויש לה כח לחצו בפני השט שלא יראה השופר מקוד"‪.‬‬ ‫רבי ישראל טויסיג‪ ,‬בית ישראל‪ ,‬חלק ו‪ ,‬עמ' ר‪.‬‬ ‫רבי דוד ליב פריינד‪ ,‬אב"ד קה"י בודפסט‪ ,‬השואל בשו"ת אפרקסתא דעניא )לעיל הערה ‪ ;(34‬רבי יהוס‬ ‫שוואר מגרו"ו‪ ,‬ויצבר יוס‪ ,‬אורעדא תרצ"ו‪ ,‬סימ יח; רבי יקותיאל יהודה הלברשטא אב"ד קלויזנבורג‪,‬‬ ‫שו"ת דברי יציב‪ ,‬ז‪ ,‬חלק ליקוטי סימ נו‪ .‬ש בדברי יציב העלה עוד כמה טעמי על פי דרש‪.‬‬ ‫ויש לציי לדברי המדרש‪ ,‬תנ"י וירא מו‪" :‬א"ל הקב"ה עתידי בני להיות חוטאי לפני‪ ,‬ואני יושב לדו‬ ‫אות בר"ה‪ ,‬אלא א מבקשי ה שאהיה סולח לה ‪ .¯Ù¢· ÌÂÈ· · ÈÙÏ ÌÈÚ˜Â˙ ÂȉÈ‬א"ל אברה ומהו‬ ‫שופר‪ ...‬א"ל חזור לאחורי וראה מיד וישא אברה את עיניו וירא והנה איל נאחז בסב בקרניו אי אומר כא‬ ‫אלא בקרניו‪ ,‬א"ל ‪ ‰Ê Ô¯˜· ÈÙÏ ÔÈÚ˜Â˙ ‰È‬ואני סולח לעונותיה"‪ .‬בדרשה שנשא רבי יצחק אייזיק חבר‬ ‫בשבת שובה בשנת תר"ט בעירו סובאלק‪ ,‬ביאר הדק היטב את הקשר שבי ריבוי התקיעות לבי הזכרת‬ ‫העקידה )שיח יצחק‪ ,‬קיידא תרצ"ט‪ ,‬עמ' מב סע' כה(‪.‬‬ ‫רבי יעקב רקח‪ ,‬שלח לח הפני )לעיל הערה ‪ .(15‬ודחה‪" :‬הרי אי זה קאי על הברכות אלא על התקיעות"‪.‬‬ ‫כתר ש טוב‪ ,‬קיידא תרצ"ד‪ ,‬ח"ו עמ' ‪.153‬‬

‫ירושתנו | ספר חמישי תשע"א‬

‫מנהג כיסוי השופר בשעת הברכות‬

‫קנא‬

‫'גבעת שאול' בירושלי‪ ,‬שלדעתו המנהג נובע מכ שכידוע היתה בתקופת חז"ל גזירה שלא‬ ‫לתקוע בשופר‪" ,‬ומאותה תקופה הסתירו והחביאו את השופר מפני האויבי האורבי‪ ,‬שחיפשו‬ ‫למצוא אותו‪ ,‬וה אבותינו כיסו אותו והסתירוהו‪ ,‬לבל ימצאו אותו‪ ,‬והמנהג נשאר במקומו"‪.44‬‬ ‫הואיל וטעמי אלו הקשורי לפעולות השט וקטרוגו השתרשו אצל ההמו‪ ,‬יש לשי לב‬ ‫ודגש לסגולתה המיוחדת של מצוות תקיעת שופר‪ .‬זו המצוה היחידה שמצאנו בדברי חז"ל‬ ‫וראשוני שהיא כתריס נגד פורענות השט‪ ,‬ולא עוד אלא שקבעו לתקוע סדר קולות נוספי רק‬ ‫"כדי לערבב את השט"‪ .‬ומצאנו מפורש שהשט עושה כל טצדקי שבעול כדי למנוע בעד‬ ‫הצלחת התקיעות‪.‬‬ ‫בגמרא ראש השנה )טז ע"א( אמרו‪" :‬למה תוקעי כשה יושבי ותוקעי ומריעי כשה‬ ‫עומדי‪ ,‬כדי לערבב השט"‪ .‬כאשר מעייני במפרשי הגמרא נמצאנו למדי שיש שני מהלכי‬ ‫בביאור הדברי‪ :‬בדברי רש"י ור"ח מבואר‪ ,‬שלא עצ התקיעות ה המבלבלי את השט‪ ,‬אלא‬ ‫ערבוב השט הוא משו חיבוב המצוות של ישראל‪.45‬‬ ‫אול תוס' )ש ע"ב( ביאר שהשט סובר שזהו קול השופר שלעתיד לבוא‪ ,‬הוא נבהל מאוד‬ ‫ובהלה זו מבלבלתו ואי הוא פנוי לקטרג על ישראל‪ .‬הרשב"א והר" ביארו שהתקיעות גורמות‬ ‫להחריד אותנו על עוונותינו ולזרזנו לתשובה‪ ,‬והתשובה היא אשר מבלבלת את השט‪.46‬‬ ‫רק לפי דעת תוס' עצ התקיעות מבלבלות את השט‪ ,‬אבל לדעת רש"י והרשב"א והר"‪,‬‬ ‫התוצאות מ התקיעות ה אשר מבלבלות אותו‪.‬‬ ‫אול מצאנו שיטה שלישית‪ ,‬שמהות התקיעות יש בה משו הברחת השט‪ .‬כ נאמר בזוהר‪,‬‬ ‫ואפשר להסמי לכ רמז המובא בטור )סי' תקפה(‪" :‬כי אי ש'ט ו'אי פ'גע ר'ע‪ ,‬ר"ת שופר‪.47‬‬ ‫ולא עוד אלא שהשט בעצמו מרעיש עולמות כדי למנוע מבעד התקיעות‪ ,‬כפי שמביא בספר‬ ‫'מטה משה' בש כת"י‪" :‬שמעתי ממורי ורבי מוהר"ז ציו"‪ :‬מעשה שאירע למה"ר מענלי‬ ‫שהיה בעירו שלושה תוקעי מובהקי"‪ ,‬שלושת ניסו לתקוע ולא הצליחו‪" .‬וצוה מה"ר‬ ‫מענלי להפ השופר ולקרות בו 'ויהי נוע' וכ עשה‪ ,‬ואז תקע‪ ,‬ואמר מה"ר מענלי‪ :‬שהשט‬ ‫היה ש ועכב מלתקוע"‪.48‬‬ ‫‪44‬‬ ‫‪45‬‬ ‫‪46‬‬ ‫‪47‬‬

‫‪48‬‬

‫זיו המנהגי‪ ,‬ירושלי תשכ"ה‪ ,‬עמ' קסא‪.‬‬ ‫רבה של פרנקפורט דמיי רבי פנחס הלוי הורבי ביאר באופ קצת שונה‪ .‬כיו שאנו מחבבי את המצוות הרי‬ ‫זה סימ שאנו עובדי את ה' מתו אהבה‪ ,‬על כ ה'תשובה' שלנו היא ג מתו אהבה‪ ,‬ועי"כ נהפכי העבירות‬ ‫לזכויות‪ ,‬ולכ הוא "מתערבב ומתבלבל לגמרי" )הקדמת ספר 'הפלאה'(‪.‬‬ ‫וכ פירשו‪ :‬רבינו מנח המאירי בחבור התשובה‪ ,‬עמ' ‪ ;277‬רשב" לר"ה ד יז טו"ד ד"ה אמר; מהר"‬ ‫אלאשקר‪ ,‬סי' י‪ .‬ביאור זה מוסבר היטב אצל הרמח"ל בספרו דר ה'‪ ,‬מאמר החכמה‪.‬‬ ‫לשו הכתוב הוא במלכי א ה יח‪.‬‬ ‫הסבר לכ ראה בט"ז סו ס"ק ז‪ .‬ומצאנו שלושה מגדולי ישראל שביארו את דברי הט"ז‪ ,‬כל אחד בדרכו‪:‬‬ ‫רבי יעקב יוס מפולנאה‪ ,‬ב פורת יוס‪ ,‬דרוש לשבת תשובה תקכ"א‪ ,‬ד"ה ובזה נבוא לבאר; רבי שמואל‬ ‫אב"ד פוזנא‪ ,‬בית שמואל אחרו‪ ,‬פר' כי תבא; רבי אריה ליב עפשטיי‪ ,‬ספר הפרדס‪ ,‬דרוש לתק"ש‪ ,‬סע' ז‪.‬‬ ‫מטה משה‪ ,‬ח"ה‪ ,‬סע' תתח‪ .‬הובא בשיירי כנה"ג הגה"ט‪ ,‬סי' תקפה‪ ,‬ומש למג"א סי' תקפה ס"ק יא‪.‬‬ ‫ירושתנו | ספר חמישי תשע"א‬

‫קנב‬

‫הרב יחיאל גולדהבר‬

‫אזכור נוס לקטרוג השט בעת התקיעות‪ ,‬היא הנהגה המובאת בהגהה ל'מנהגי רבי אברה‬ ‫קלויזנר'‪" :‬וצרי התוקע להפ על צד ימי השופר שש השט‪ ,‬דכתיב והשט עומד על ימיני‬ ‫לשטנו‪ .‬ולמה על ימינו ולא על שמאלו? לפי שהתפילי שעל יד שמאל מגיני עליו מ השט‪,‬‬ ‫והשופר מערבב השט"‪.‬‬ ‫‪'¯Ê È·‡' ÏÚ· Ï˘ ¢„ÈÁ‬‬ ‫בשנת תרס"ו נשאל רבי אברה בורנשטיי אב"ד סוכטשוב‪ ,‬מאת בנו רבי שמואל‪" :‬לכאורה‬ ‫יפלא‪ ,‬הלא ראוי לקרב הברכה אל המצוה בכל מה שאפשר‪ ,‬ומהאי טעמא מברכי על תפילי‬ ‫בי הנחה לקשירה‪ ,‬ולמה ישתנה מצות שופר?"‬ ‫בתשובתו אליו מגיע אביו בעל 'אבני נזר' לחידוש עצו‪ .‬וזה תוכ דבריו‪ :‬מצוות שופר‬ ‫מורכבת משני דברי ג יחד‪ :‬שמיעה ותקיעה‪ .‬אינו יוצא במצוות ˘‪ ˙ÚÈÓ‬קול שופר‪ ,‬אלא א‬ ‫כ עשה מעשה שגר לו ישירות שישמע‪ ,‬היינו ˘˙˜‪ ,Ú‬הוא או שלוחו‪ .‬ממילא‪ ,‬התוקע בעצמו‬ ‫יכול לבר ג על התקיעה‪ ,‬שהרי מוטל על אד חיוב תקיעה‪ ,‬הוא או שלוחו‪ ,‬א הואיל והוא‬ ‫מוציא את השומעי‪ ,‬שה אינ יכולי לבר על המעשה שנעשה לה ע"י שליח‪ ,‬לכ מבר‬ ‫"לשמוע קול שופר" ולא "לתקוע"‪.‬‬ ‫א"כ ניחא מה שמכסי את השופר‪ ,‬כ מסביר בעל אבני נזר‪" :‬דא לא כ‪ ,‬כשמבר על‬ ‫הקול )'לשמוע'( ולא על השופר )'לתקוע'(‪ ,‬היה נחשב מעביר על המצוות לגבי התוקע‪ ,‬שהוא‬ ‫באמת יכול לבר על ˙˜‪ ˙ÚÈ‬שופר ג כ‪ ,‬על כ מכסי בשעת הברכה‪ .‬ג יש לפרש לפי זה‪ ,‬כמו‬ ‫שמכסי הפת בשעת קידוש‪ ,‬שלא יראה הפת בושתו שאי מקדשי עליו‪ ,‬הכא נמי כיו שהתוקע‬ ‫יכול לבר על השופר – מכסי אותו‪ ,‬שלא יראה השופר בושתו"‪.49‬‬ ‫אתחיל בהערה על קושיית הב‪ .‬מלשונו מוכח דאע"פ שהוא מכיר ב'מנהג ישראל' לכסות‪,‬‬ ‫עדיי הטרידו למה לא מקרבי יותר את הברכה למצוה‪ .‬כלומר‪ ,‬לדעתו במנהג מחמת עצמו אי‬ ‫בו די כדי לעשות 'הפסק' כזה בי הברכה למצוה‪ .‬א הוא סבר שכאשר יש די לקרב את הברכה‬ ‫למצוה כמה שאפשר‪ ,‬לא יעזור 'מנהג ישראל'‪.‬‬ ‫אעיר שכבר בשנת תרנ"ו חידש בעל 'אבני נזר' – בהלכות ר"ה – שמנהג ישראל אינו 'יוצר'‬ ‫הפסק‪ .‬כשנשאל על מנהג ישראל שבליל שני של ר"ה‪ ,‬בעקבות מחלוקת הפוסקי א מברכי‬ ‫'שהחיינו' בקידוש‪ ,‬לכ נוטלי פרי חדש כדי שברכת שהחיינו תחול ג על הפרי‪ .‬וקשה‪ ,‬שהרי‬ ‫לשיטה הסוברת שאי מברכי שהחיינו על היו‪ ,‬נמצא שהברכה הוי הפסק בי הגפ לקידוש‪.‬‬ ‫עונה בעל 'אבני נזר' בזה הלשו‪" :‬הרי על כרח נצטר להודות דמה שהוא חוב רק ‪˙ÓÁÓ‬‬ ‫‪ ,˜ÒÙ‰ ȉ ‡Ï ‚‰Ó‬שהרי ברכת הבשמי במוצ"ש אינו אלא מנהג בעלמא‪ ,‬אע"פ כ לא הוי‬

‫‪ 49‬שו"ת אבני נזר‪ ,‬או"ח ח"ב‪ ,‬פיעטרקוב תרע"ב‪ ,‬סימ תלא‪ .‬דבריו צויינו אצל רצ"פ פרנק )לעיל הע' ‪.(34‬‬ ‫ירושתנו | ספר חמישי תשע"א‬

‫מנהג כיסוי השופר בשעת הברכות‬

‫קנג‬

‫הפסק בי ברכת היי לשתיה‪ ,‬ורק ברשות גמור הוא שיש לומר דהוי הפסק‪Ë˘Ù ¯·Î˘ ¯Á‡Ó ,‬‬ ‫‪.50"˜ÒÙ‰ ȉ ‡Ï ·Â˘ ˘„Á ȯ٠ÏÚ ÂÈÈÁ‰˘ ͯ·Ï χ¯˘È Ïη ‚‰Ó‰‬‬ ‫על כרח נצטר לומר שכוונתו לשאול ולהבי את יסוד וטע המנהג מעיקרו‪ ,‬מהו באמת‬ ‫גודל העניי לכסות את השופר שמחמתו כדאי לנו להרחיק קצת את הברכה מהמצוה‪ .‬אבל אי‬ ‫רצונו לערער על עצ קיו המנהג הקיי‪ .‬היינו‪ ,‬פשוט שלא היו נוהגי כ ללא יסוד בהלכה‪.‬‬ ‫אחרי דברי אלו‪ ,‬מה נמלצו לחי דבריו המפליאי של בעל 'חת סופר' בדרשותיו לר"ה‬ ‫)ח"ג ד ב טו"ד(‪" :‬משו הכי מברכי לשמוע קול שופר ולא לתקוע‪ ,‬וא"צ לאוחזו בידו כלל‪,‬‬ ‫אפילו מונח על שו דבר ונובח בו יוצא‪ .‬וטעמא נ"ל דר"ה הוא יו הדי ולא רצה הקב"ה‬ ‫שיהיה שו אחיזה להס"מ‪ ,‬וכל שהוא גשמיות וארציות יש לו אחיזה‪ ,‬משא"כ הקול שיוצא‬ ‫מהשופר ואיננו אלא בהרהור ומחשבה גנוחי גניח ויילולי יליל מבלי אומר דברי‪ ,‬רק בשעת‬ ‫התקיעה מהרהר בתשובה ותפלה‪ ,‬וה' שומע ע"י השופר לזה אי אחיזה להס"מ כלל"‪.‬‬ ‫פיסקה זו אסיי בביאור נפלא‪ .‬את מאמרינו פתחנו בדברי השאילתות שכותב בפשיטות‬ ‫שהמבר אוחז את השופר בידו‪ ,‬וכעת אחרי חידושו של בעל 'אבני נזר'‪ ,‬הדברי תואמי אחת‬ ‫לאחת‪ :‬הלוא דעת השאילתות שהתוקע מבר "לתקוע בשופר"‪ ,‬על כ אכ לשיטתו די הוא‬ ‫שיאחזו בידו‪ ,‬אבל לדיד שנקטנו שהמצוה היא שמיעת קול שופר ומבר "לשמוע קול שופר"‪,‬‬ ‫אי צרי לאוחזו‪.‬‬ ‫‪˘Ë‡˜ÂÓ „"·‡ ¯ÊÚχ ÌÈÈÁ È·¯ ˙‚˘‰‬‬ ‫בחלק הרביעי של ספר תשובותיו השיג אב"ד מונקאטש על כמה מהתשובות שבאבני נזר‪ .‬אחת‬ ‫מההשגות היא על חידוש דיד‪ .‬והוא שואל כמה קושיות‪:‬‬ ‫א‪ .‬הביא ראיה מהמל את העבד שצרי לכסות את ערותו‪ ,‬ולכ היכי שצרי לעשות 'הפסק'‬ ‫אינו נקרא הפסק‪ ,‬וכש"כ כא בכיסוי השופר‪ ,‬שזמ גילוי הכיסוי הוא במהירות יתירה‬ ‫מההתעסקות לגבי מילה‪.‬‬ ‫ב‪ .‬על חידושו שיש שני חלקי למצוה‪ ,‬תמה שהרי ג התוקע מחויב לשמוע‪.‬‬ ‫ג‪ .‬הלוא ג בעל 'אבני נזר' מודה שהתוקע ביחיד לעצמו אינו מבר "לתקוע" אלא‬ ‫"לשמוע"‪ ,‬אע"פ שלשיטתו יוצא שעדי היה לבר "לתקוע"‪.‬‬ ‫ד‪" .‬וג‪ ,‬א כדבריו‪ ,‬היכ מצינו מעביר על המצוות לגבי בני אד‪ ,‬היינו התוקע‪ .‬וא כ‬ ‫הוא‪ ,‬היו ˆ¯‪ Ú˜Â˙ ÏÚ·‰ ˙‡ ˙ÂÒÎÏ ÌÈÎÈ‬ולא את השופר"‪ .‬כוונתו‪ ,‬שהרי לא השופר הוא‬ ‫המפריע מלבר 'לשמוע'‪ ,‬אלא התוקע שרשאי לבר בעצמו 'לתקוע'‪ ,‬הוא המפריע‪ ,‬והלכ היה‬ ‫עלינו לכסותו כדי שנוכל לבר 'לשמוע'‪.51‬‬ ‫‪ 50‬שו"ת אבני נזר‪ ,‬סימ תנ ס"ק ו‪ .‬וראה ביאורו של רבי משה יהודה ברמ אב"ד הורודלה )פולי(‪ ,‬חק משה‪ ,‬תל‬ ‫אביב תשל"ג‪ ,‬בחידושיו לר"ה ד כט ע"ב‪.‬‬ ‫‪ 51‬שו"ת מנחת אלעזר‪ ,‬ח"ד‪ ,‬מונקאטש תר"צ‪ ,‬סימ לו‪ .‬דברי אלו הובאו ב'קצה המטה' )לעיל הערה ‪(34‬‬ ‫וב'ויצבר יוס' )לעיל הערה ‪.(41‬‬ ‫ירושתנו | ספר חמישי תשע"א‬

‫הרב יחיאל גולדהבר‬

‫קנד‬

‫כא ראוי להעלות נפקא מינה היוצאת בי הטעמי השוני לבי טעמו של בעל 'אבני נזר'‪.‬‬ ‫כשתוקע בלא ברכה‪ ,‬כגו בי סדרי התקיעות‪ ,‬או היכא שתקע להוציא ידי חובת אחרי )אחרי‬ ‫שכבר יצא ידי חובה(‪ ,‬לפי הטעמי שפורטו לעיל יש לכסות ג שלא בשעה שמבר‪ ,‬לעומת‪,‬‬ ‫לפי נימוקו של בעל 'אבני נזר'‪ ,‬אי מקו למנהג הכיסוי רק בעת שמבר‪.52‬‬ ‫‪'ÌÈ‚‰Ó ˙‰‚‰' ¯·„· ÌÈ¢ ÌÈ˘Â¯ÈÙ‬‬ ‫בעקבות קושי ההבנה בטע המנהג‪ ,‬היו שניסו ליישב דברי 'הגהות מנהגי' ולפרש שהכוונה‬ ‫לכסות את השופר בעת תפילת העמידה בלחש‪ ,53‬כדי שלא יתעסק בשופר ותוטרד מחשבתו‪,54‬‬ ‫ולכ הביאו ב'באר היטב' בסימ תקצג‪ ,‬בו מבוארות הלכות מוס‪ ,‬ולא בסימ תקפה בהלכות‬ ‫תקיעת שופר‪.‬‬ ‫רד"ל ביקר את דברי המטה אפרי במנהג הכיסוי‪ ,‬והוא אימ את נוסח הג"מ שלפניו‪ÏÂÎÈ" :‬‬ ‫לכסותו"‪ ,‬וביאר הדבר לדעתו‪ ,‬שהתוקע מחזיק את השופר תחת הטלית‪ ,‬ואי עני לגלותו‪.55‬‬ ‫דוקא שניי מחכמי המזרח עמדו על הגרסה הנכונה וטענו ש'לנסות' הוא העיקר‪ .‬ה פירשו‬ ‫– על פי נוסח שהיה ביד – 'לסות'‪ ,‬היינו לנסות את השופר הא הוא תוקע כהלכה‪ .56‬וכ‬ ‫‪52‬‬

‫‪53‬‬ ‫‪54‬‬ ‫‪55‬‬

‫‪56‬‬

‫מצאנו רבי ושלמי שנהגו כ‪ ,‬ואמנה אחדי‪ :‬רבי ישראל צבי רוטנברג )אב"ד קאס בעל אור מלא(‪ ,‬הליכות‬ ‫בקודש‪ ,‬ניו יורק תשס"ז‪ ,‬עמ' קפח; מנהגי רבי אליעזר זאב מקרעטשנ‪ ,‬רזא דעובדא‪ ,‬עמ' סט‪ ,‬שכיסה ג בעת‬ ‫תקיעות דמעומד‪ .‬במנהגיו של רבי יואל טייטלבוי אב"ד סאטמר כתוב לאמור‪" :‬בשעת הברכה היו השופרות‬ ‫מכוסי בכיס"‪ .‬משמע לא החזיק בה כלל‪ .‬כמו כ‪" ,‬בי סדרי התקיעות‪ ,‬היה מכסה השופרות במפה‬ ‫מיוחדת" )מחזור ר"ה ע פירוש 'דברי יואל'‪ ,‬ניו יורק תשס"ז‪ ,‬עמ' שצדשצו(‪.‬‬ ‫פתחי עול )הובא לעיל בהערה ‪ .(15‬ולדעתו מש"כ בבאר היטב "ברכה"‪ ,‬ט"ס הוא וצ"ל "ברכות"‪ .‬ומעיד‬ ‫שכ הגיהו כמה חכמי‪ .‬והסכי לדבריו רבי דוד שפרבר אב"ד בראשוב בשו"ת אפרקסתא דעניא‪ ,‬סימ קטז‪.‬‬ ‫פקודת אליעזר )לעיל הערה ‪ .(12‬וראייתו ממיקו ההערה בהגהות מנהגי‪ ,‬שהוא שיי כבר לתקיעות‬ ‫דמעומד‪ .‬אול לאמיתו של דבר‪ ,‬הגהה זו אכ אינה שייכת לתקיעות דמעומד‪ ,‬כי א לדיני הפסק בתקיעות‪.‬‬ ‫קדמות הזוהר )לעיל הערה ‪ ,(15‬וראה לעיל בסמו להערה ‪ .10‬במנחת אלעזר )לעיל הערה ‪ (34‬מקבל את טעמו‬ ‫של רד"ל‪ ,‬אול דוחה את גרסתו "יכול לכסותו"‪ ,‬וכותב‪" :‬כנראה שט"ס בדפוס שלפניו‪ ,‬שהרי בדפוסי‬ ‫הראשוני במחזורי שלפנינו הקודמי כתב ש בזה"ל‪ :‬נכו להתוקע לכסות"‪ .‬אול כבר הבאנו כמה מהדורות‬ ‫קדומות שגרסו כ‪.‬‬ ‫שלח לח הפני )לעיל הערה ‪ ;(15‬רבי יוס חיי פראג )ר"מ ביהמ"ד 'דורש ציו' בירושלי‪ ,‬חת רבי אשר‬ ‫אנשיל ניימ אב"ד וויטצ(‪ ,‬בש רבי רפאל אהר ב שמעו )נולד במרוקו תר"ז‪ ,‬רב בעדת המערבי‬ ‫בירושלי משנת תרמ"א‪ ,‬ומשנת תר" עד תרפ"א ישב על כס ההוראה במצרי(‪ ,‬בכתב העת החבצלת‪ ,‬ה' אדר‬ ‫ב תרמ"ט‪ ,‬עמ' רא‪" :‬מצא בספר מנהגי פולי יש נוש שכתוב בזה"ל יכול לנסות השופר לפני הברכות‪ ,‬כדי‬ ‫שלא יהיה ברכות לבטלה"‪ .‬הרי שנזדמ לידו ספר מנהגי )טירנא( מהדפוסי הראשוני‪ ,‬אול הפלא‬ ‫שהעתיק "לפני הברכות"‪ ,‬דבר שלא מצאנו בשו מהדורה‪ ,‬וא אי לזה הגיו כלל‪ ,‬שהרי אי צרי לזה היתר‬ ‫מיוחד‪ ,‬אלא כנראה שלא דייק בלשונו‪ .‬המעניי הוא שבספרו 'נהר מצרי'‪ ,‬נא אמו תרס"ח‪ ,‬והוא מנהגי‬ ‫מצרי‪ ,‬לא התייחס הרב ב שמעו כלל למנהג זה‪.‬‬ ‫בשלח לח הפני לא ניחא ליה גרסת 'לנסות'‪" :‬אי אפשר לנסותו בשעת הברכה‪ ,‬ולמה אינו מנסה‬ ‫קוד התפלה בביתו או מאתמול‪ ,‬ומה ג דכשמנסה אותו בשעת ברכות‪ ,‬שמא יטעו הציבור ויאמרו שתקיעות‬ ‫של חובה ה ונותני לב לצאת בה‪ ,‬וה אינ של חובה אלא לנסות השופר"‪.‬‬

‫ירושתנו | ספר חמישי תשע"א‬

‫מנהג כיסוי השופר בשעת הברכות‬

‫קנה‬

‫אמנ מסתבר מהגרסה השניה של 'הגהות מנהגי'‪ Ú˜˙Ï ÏÂÎÈ" :‬ולכסות השופר בשעת‬ ‫הברכה"‪ .‬כאמור‪ ,‬פיסקה זו חסרת כל הבנה‪ ,‬מאי משמע לתקוע בשעת הברכה? אלא על כרח‬ ‫שהכוונה שרשאי התוקע לנסות את השופר באמצעות כמה תקיעות‪ ,‬ואי כא מקו לחשוש‬ ‫שמא יתבלבל הקהל‪.‬‬ ‫כמוב שעד שנת ש' לא הונהגה הנהגה זו‪ ,‬וכעבור מאה שנה‪ ,‬לא נזכר אלא אצל מתי מעט‬ ‫וטר נתפשט בקהילות אשכנז‪ .‬ג לאחר התפשטות מנהגי רא"ט‪ ,‬לא נמצא מפורשות בספרי‬ ‫מנהגי הקהילות‪ :‬לא באלו המשקפות את מנהג אשכנז היש‪ ,57‬ולא באלו שפירטו בפרוטרוט‬ ‫את מנהגי קהילות אשכנז ופולי מתקופת האחרוני‪ .58‬וראיה לכ ה דבריו הבהירי של רבי‬ ‫יעקב עמדי בסידורו‪" :‬יקח השופר ביד ימי ויכוי‪ ...‬ואח"כ יבר‪ .59"...‬והג שמנהג הכיסוי‬ ‫הובא בנו"כ השו"ע‪ ,‬א על פי כ גדולי האחרוני לא העתיקוהו‪ .60‬עוד ראיה שמנהג זה לא‬ ‫התקבל למעשה ג בדורות האחרוני‪ ,‬ה "סדרי תקיעות שופר" שנכתבו בקהילות שונות‬ ‫בעבור בעלי התקיעה ושליחי הציבור‪ ,‬ומנהג הכיסוי אינו מופיע בקונטרסי אלו‪.61‬‬

‫‪57‬‬

‫‪58‬‬

‫‪59‬‬ ‫‪60‬‬ ‫‪61‬‬

‫ואע אני הצעיר ואומר‪ :‬כלפי הטענה הראשונה למה אינו מנסה קוד‪ ,‬פשוט הוא שאי הכוונה להתאמ‬ ‫על התקיעות‪ ,‬אלא שהתוקע זקוק להעמדת השופר על זווית פיו ולכוו את שפתיו‪ .‬ולכ זקוק הוא לתקיעות‬ ‫קצרות‪ .‬ולמע זאת לא יעזור א יתכונ מבעוד יו‪ .‬על טענתו השנייה‪ :‬בהנחה שאפשר לגרו למכשול כזה‪,‬‬ ‫תמהני‪ ,‬הלוא סו כל סו ישמעו את התקיעות של חובה‪ ,‬מה לי שחשבו שהראשונות ג של חובה ה?‬ ‫רבי משה ישראל פוזנער מדובראוונע )החבצלת‪ ,‬יג אלול תר"‪ ,‬עמ' של( השיג על דברי ר' רפאל אהר ב‬ ‫שמעו‪ ,‬והביא ראיה מאחיזת ס"ת ע"י מטפחת שג"כ נקראת אחיזה‪ ,‬ובייחוד שרד"ל הטעי לכ טע לשבח‪.‬‬ ‫ולכ במקומות שנהגו כ‪ ,‬לא יפסיקו את מנהג‪ .‬דברי רבי משה ישראל הובאו ע"י רבי אברה אליעזר‬ ‫הירשובי‪' ,‬אוצר מנהגי ישורו'‪ ,‬סט‪.‬לואיס תרע"ז; שד"ח )לעיל בהערה ‪.(34‬‬ ‫כגו‪ :‬ספר המנהגי באידיש של ר' שמעו גינצבורג‪ ,‬ונציה ש"‪ ,‬ובמהדורות הרבות שבעקבותיה; ספר‬ ‫מנהגי באידיש מאת רבי שמואל אולמא‪ ,‬כת"י כי"ח ‪) 9‬סרט ‪ ,(2745‬וכ כת"י אוקספורד ‪) 118‬סרט ‪;(2517‬‬ ‫מנהגות וורמייזא לרי"ל קירכו‪ ,‬עמ' קיב; מנהגי לק"ק וורמייזא לר' יוזפא שמש‪ ,‬עמ' קנהקנו‪ ,‬וכ בהגהות‬ ‫בעל חות יאיר ש‪.‬‬ ‫כדוגמת‪ :‬מנהגי פיורדא‪ ,‬פיורדא תקכ"ז‪ ,‬ד ה סע' כא; מנהגי ווירצבורג‪ ,‬לקוטי הלוי‪ ,‬ברלי תרס"ז‪ ,‬עמ' ‪;28‬‬ ‫מנהגי האנובר‪ ,‬דרכי נוע‪ ,‬הנובר תרנ"ח‪ ,‬פרק רלט; פנקס בה"כ היש בפוזנא‪ ,‬בתו‪' :‬ברכה למנח'‪,‬‬ ‫סט‪.‬לואיס תשט"ו‪ ,‬עמ' ‪ ;266‬מנהגי בה"כ ווילנא‪ ,‬וילנא תרס"ו; מנהגי בית הכנסת בעיר ריגייו מיוסד על פי‬ ‫הנהגתיו של רב העיר רבי בנימי הכה )תי"את"צ(‪ ,‬מגילת סדרי‪ ,‬ירושלי תשס"ב‪ ,‬עמ' סט‪.‬‬ ‫במנהגי אמשטרד‪ ,‬ירושלי תשס"א‪ ,‬עמ' פח‪ ,‬ג לא נזכר מנהג הכיסוי‪ ,‬אול מש אי ראיה‪ ,‬שהרי לא‬ ‫פירטו ש כל הנהגה בפירוט‪ .‬ובמחזורי מנהג האשכנזי באמשטרד )נדפס ש בשני תרל"ג‪ ,‬תר"‬ ‫ותרמ"ט(‪ ,‬מופיעה הנהגת הכיסוי‪.‬‬ ‫סדר התקיעות‪ ,‬בפיסקה לפני הברכה‪ .‬צוי ב'אל המג' )לעיל הערה ‪ .(34‬המו"ל של סידור 'בית יעקב' לר"י‬ ‫עמדי‪ ,‬מהדורת למברג‪ ,‬שיב בחוצפתו בסעי לב את הנהגת 'עמק ברכה' והתעל לגמרי מדעת מחבר הסידור‪.‬‬ ‫לדוגמה‪ :‬נחלת צבי‪ ,‬חיי אד‪ ,‬שו"ע הגר"ז‪ ,‬קיצור שו"ע‪ ,‬ומשנ"ב‪ .‬להוציא מספר 'דר החיי' לרבי יעקב‬ ‫אב"ד ליסא בעל 'נתיבות המשפט' המביאו בש הא"ר )דר החיי‪ ,‬זולקווא תקפ"ח‪ ,‬די תקיעת שופר ס"ג(‪.‬‬ ‫לדוגמא‪ :‬כת"י ניו יורק בהמ"ל ‪) 4318‬סרט ‪ ;(25221‬קונטרס לבימה של קהילת ניקלשבורג‪ ,‬תרל"ז‪ ,‬כת"י‬ ‫ירושלי בית הספרי הלאומי ‪) 578‬סרט ‪ ,(226‬א כנראה שחסרי כא דפי; קונטרס לבימה לקהילת‬ ‫בודפסט משנת תרל"ט‪ ,‬כת"י ירושלי בית הספרי הלאומי ‪) 7468‬סרט ‪ ;(49‬קונטרס לש" מאיזור בוהמיה‪,‬‬ ‫ירושתנו | ספר חמישי תשע"א‬

‫הרב יחיאל גולדהבר‬

‫קנו‬

‫‪Á¯ÊÓ‰ ˙„ڷ ‚‰Ó‰‬‬ ‫מכל האמור נמצאנו למדי שהמנהג התפשט רק בארצות שנהגו כמנהג אשכנז ופולי‪ ,‬אול‬ ‫בעדות המזרח מא דכר שמיה‪ .62‬בכל המחזורי נוסח עדות המזרח אי זכר למנהג הכיסוי‪,63‬‬ ‫והדבר כולל מנהג רומניא )ארצות הבלק(‪ ,64‬מנהג פרס הקדו‪ ,‬ועוד‪ .‬המנהג המקורי של‬ ‫קהילת בני רומא מביא רבי יוחנ טרוויש במחזור 'קמחא דאבשונא'‪ ,‬בהוראה היחידה המובאת‬ ‫לפני ברכות התקיעות‪" :‬ואחר שהשלימו ההפטרה יקו הבקי ויקח השופר ·‪ „È‬ויבר"‪.‬‬ ‫נית לשער שג לא ידעו מקיומה של הנהגה זו‪ ,‬מתו רהיטות לשו רבי חיי וויטאל‬ ‫בהעתיקו את כוונות רבו האר"י‪ .‬הוא מתחיל בזה הלשו‪" :‬יקח השופר ביד ימי‪ ,‬ויכוי‬ ‫ששיעורו בטפח‪ ,‬נגד י' שבחכמה‪ ,‬והשופר נגד בינה‪ ,‬וכשיתקע יכוי הוי"ה הנעשה בשופר"‪.‬‬ ‫וממשי בכוונת מילות הברכה‪.65‬‬ ‫וכ כתבו במפורש המקובלי שאחריו‪ ,‬שהכוונות מתחילות בהזמנת השופר בידו לפני‬ ‫הברכה‪ ,‬וממשיכות בצורה כזאת עד לאחר הברכה‪ ,66‬ובחינת הטפח האוחז ביד התוקע הוא‬ ‫ממשי בחינת חכמה‪ .67...‬וכ הוא בכל הסידורי ע כוונות על פי האר"י‪ ,‬ה בדפוס וה‬ ‫בכת"י‪ ,‬וכ בקונטרסי מיוחדי לכוונת התקיעות‪ ,‬שפירטו את סדר התקיעות בפרוטרוט‪,‬‬ ‫שנאמר בה במפורש שיש להחזיק בשופר לפני הברכה‪ ,‬ואי שו רמז למנהג הכיסוי‪ .68‬ברבי‬

‫‪62‬‬ ‫‪63‬‬ ‫‪64‬‬ ‫‪65‬‬ ‫‪66‬‬ ‫‪67‬‬ ‫‪68‬‬

‫כת"י פראג  המוזיאו היהודי ‪) 94‬סרט ‪ ,(46935‬עמ' יגטו; קונטרס לש" נכתב ע"י ר' יוס בנו של רבי‬ ‫יהונת אייבשי‪ ,‬בעבור בה"כ בקהילת רענא‪ ,‬כת"י ירושלי בית הספרי הלאומי ‪) 971‬סרט ‪ ,(269‬עמ' ‪;911‬‬ ‫קונטרס לש" של קהלת אוסטערבורג משנת תקפ"ב‪ ,‬כת"י ניו יורק בהמ"ל ‪) 4815‬סרט ‪ ,(2571‬עמ' ‪;1211‬‬ ‫קונטרס בה"כ האשכנזי באמסטרד משנת תר"ז‪ ,‬כת"י פראג  המוזיאו היהודי ‪) 222‬סרט ‪ ,(46428‬עמ' ‪;22‬‬ ‫קונטרס לבה"כ ליסר בעיר ברסלויא‪) 780 H.U.C. ,‬סרט ‪ ,(25866‬עמ' ייב‪.‬‬ ‫לא בהנהגות חכמי צפת בדור דעה שלאחר גירוש ספרד ולא בחמדת ימי וספרי החיד"א‪ ,‬שה המה לח חוקה‬ ‫של הנהגת עדות המזרח בדורות האחרוני‪ .‬כיוצא בזה לא בסידורי ע כוונות האר"י‪ ,‬וכ לא בסידורו של רבי‬ ‫אברה חמוי מאר"‪' ,‬בית די' לתפילת ר"ה‪ ,‬ליוורנו תרל"ט‪ ,‬שנהירי לפניו מנהגי עדות המזרח על תפזורותיה‪.‬‬ ‫מנהג ספרד‪ ,‬ונציה שצ"ח‪ ,‬דפי עבעד; מנהג ספרד והנהגות בלאדינו‪ ,‬בהסכמת ר' אברה מילדולה‪ ,‬פירנצי‬ ‫תצ"ה‪ ,‬דפי עבעג; מנהג אויגניו‪ ,‬אמשטרד תקכ"ה‪ ,‬בהסכמת רבני קארפינטרא ור' אליהו ישראל מירושלי‪,‬‬ ‫ד לא; מנהג ספרד‪ ,‬ונציה תקל"ב‪ ,‬ד עא ע"א; מחזור מנהג ספרדי שבקושטא‪ ,‬ונציה תקנ"ז‪ ,‬ד צהצז‪.‬‬ ‫במנהג רומניא ממהדורה שנייה‪ ,‬נמצאת הנהגות לסדר התקיעות וטעמיה‪ ,‬וה נוספו למהדורה השנייה ע"י‬ ‫הרב ר' אברה ירושלמי‪ :‬ונציה ר"פ; קושטא של"ה‪.‬‬ ‫פרי ע חיי‪ ,‬שער השופר פ"ב‪.‬‬ ‫'קונטרס כוונת האר"י' שהובא בשל"ה‪ ,‬ר"ה‪ ,‬פרק תורה אור )יד(; פירוש הרמ"ז לזוהר‪ ,‬ויקרא‪ ,‬עמ' ‪ ;333‬רבי‬ ‫חיי כה מאר"‪ ,‬טור ברקת‪ ,‬סי' תקפה; רבי בנימי ביניש הלוי מקראטשי‪ ,‬ש טוב קט‪ ,‬זולצב תס"ו‪ ,‬יז ע"א‪.‬‬ ‫רמ"ע מפאנו‪ ,‬מאמר מעי גני חלק ב‪ ,‬סוד התקיעות; קונטרס כוונות התקיעות של רמ"ע מפאנו‪ ,‬ירושלי‬ ‫תנ"ו‪ ,‬קונטרס שלישי‪ ,‬עמ' כגכה; וראה תורת חכ ד קסב ע"א‪.‬‬ ‫סידור כת"י יאמפלא תק"י )נדפס בירושלי תשנ"ח(‪ ,‬ד קסד ע"ב; סידור זולקווא תקמ"א; סידור רבי אשר‬ ‫מברוד‪ ,‬לבוב תקמ"ח; סידור רבי שבתי מראשקוב‪ ,‬קורי תקנ"ה; סידור רבי יעקב קאפל‪ ,‬סלאוויטא תקס"ד;‬ ‫סידור ע כוונות על פי ספר חמדת ימי‪ ,‬נער ע"י ר' חיי הכה מעלי‪ ,‬שאלוניקי תקל"ט‪ ,‬דפי קוקח‪.‬‬ ‫וכ בכתבי היד הבאי‪ :‬כוונות רמ"ע מפאנו‪ ,‬כת"י ‪) 556 H.U.C.‬סרט ‪ ,(19481‬ד רכג ע"א; כת"י איטלקי‬ ‫משנת ת"נ לער‪ ,‬ירושלי מוסד הרב קוק ‪) 987‬סרט ‪ ,(21121‬דפי ‪ ;4834‬כת"י איטלקי משנת ת"נ לער‪,‬‬

‫ירושתנו | ספר חמישי תשע"א‬

‫מנהג כיסוי השופר בשעת הברכות‬

‫קנז‬

‫מכתה"י הרבי שבדקתי‪ ,‬נוספו הערות מעשיות בגליונותיה‪ ,‬מעט של מעתיקי שוני‬ ‫ובעלי שכתבי היד עברו בידיה‪ ,‬ובא אחד מה לא מופיעה הנהגת הכיסוי!‬ ‫דבר פלא נמצא אצל אחד המקובלי‪ .‬פרטי עליו אי לנו‪ ,‬אול לספרו היתה תפוצה רבה‬ ‫ורבי הושפעו ממנו‪ .‬רבי משה ב"ר יעקב הגולה מקיוב‪ 69‬כתב ספר בש 'שוש סודות' המיוסד‬ ‫על סודותיה של כל המצוות‪ .‬בהגיעו למצוות תקיעת שופר‪ ,‬אחרי שהארי מאוד בכוונת‬ ‫התקיעות‪ ,‬הוא מעלה מנהג לומר הפסוקי 'קר"ע שט"'‪ .70‬לאחר אמירת הפסוקי הוא רוש‬ ‫כוונה מסוימת ובהמש תחינה קצרה להעלות את הכוונה הנזכרת‪" :‬ואח"כ אומר יה"ר וכו'‬ ‫שתקרע כל המסכי המבדילי והמקטרגי בינ ובי עמ ישראל‪ ...‬ואח"כ יבר אשר קדשנו‬ ‫במצוותיו וצונו לשמוע קול שופר ושהחיינו‪ ,‬ויכווי הש בניקוד כזה‪¯Ù¢‰ Á˜È ÍÎ ¯Á‡ ...‬‬ ‫בידו ויכווי אל מל המשפט ויטה השופר לצד ימינו‪ ...‬ויתקע‪."...‬‬ ‫‪71‬‬ ‫הרי לנו ממשמעות דבריו שלא החזיק את השופר בעת אמירת הברכות ‪ .‬כמוב שלא הזכיר‬ ‫את מנהג הכיסוי‪ ,‬אבל הוא לא חש לצור בהחזקת השופר בעת הברכה‪.‬‬ ‫מפתיע הדבר שכמה מ המקובלי נגררו בתר דבריו‪ ,‬ולא אחר המובא בפע"ח‪ .‬ראשו לציו‬ ‫הוא רבי עמנואל חי ריקי בספרו 'משנת חסידי'‪ .‬בחלק יו ר"ה‪ ,‬פרק ג‪ ,‬מובאות כוונות‬ ‫התקיעות‪ .‬סעי ו מתחיל‪" :‬אח"כ יבר עליו בכוונה הראויה"‪ ,‬וממשי את הכוונות בעוד‬ ‫ארבעה סעיפי‪ .‬רק בפרק ד מורה על לקיחת השופר בידו‪ ,‬ומציי לכוונות על הקיחה‪ ,‬ורק‬ ‫מנטובה ‪) 152‬סרט ‪ ;(2280‬כת"י איטלקי משנת ת"נ לער‪ ,‬ירושלי אוס קרופ ‪) 2589‬סרט ‪ ;(24676‬כת"י‬ ‫איטלקי משנת ת"ק לער‪ ,‬כת"י קיימברידג' ‪) 13‬סרט ‪ ,(34414‬דפי ‪ ;201199‬סדר תקיעת שופר‪ ,‬מודנא‬ ‫תקכ"ה‪ ,‬ירושלי בה"כ האיטלקי ‪) 12‬סרט ‪ ;(45027‬כנ"ל‪ ,‬מודנא תקל"א‪ ,‬ניו יורק בהמ"ל ‪) 2142‬סרט‬ ‫‪ ;(11240‬כנ"ל‪ ,‬מודנא תקנ"ה‪) 421 H.U.C ,‬סרט ‪ ;(18782‬כנ"ל‪ ,‬מודנא תקע"א‪ ,‬טורונטו בית הכנסת ביתצדק‬ ‫‪) 3‬סרט ‪ ;(39594‬כנ"ל‪ ,‬מודנא תקפ"א‪ ,‬ניו יורק בהמ"ל ‪) 2143‬סרט ‪ ;(1241‬כנ"ל‪ ,‬מודנא תר"ל‪ ,‬טורינו ‪1496‬‬ ‫)סרט ‪ .(41643‬וכ נראה שכת"י ניו יורק בהמ"ל ‪ 4891‬הוא מאותו סופר; סדר תקיעות ע כוונות משנת‬ ‫תקצ"ז‪ ,‬כפי שכתב רבי בנימי כה מריגייו‪" ,‬כפי הסדר שהכי וחקר החכ הקדוש האלו כמוהר"ר שמשו‬ ‫באקי"‪ ,‬כת"י מילנו ‪) 194‬סרט ‪ ,(12642‬עמ' ‪ ;25‬סידור ע כוונות‪ ,‬כת"י איטלקי משנת ת"ק לער‪ ,‬בו מובאי‬ ‫הנהגות שונות ממקובלי איטליה‪ ,‬סנט פטרבורג ‪) 7‬סרט ‪ ;(52921‬כוונות התקיעות משנת ת"ק לער כת"י‬ ‫איטלקי‪ ,‬לידס ‪) 39‬סרט ‪ ;(15272‬כנ"ל‪ ,‬ניו יורק בהמ"ל ‪) 5182‬סרט ‪ ;(29979‬קונטרס שנכתב למכווני בעיר‬ ‫אוסיליו )איטליה(‪ ,‬ניו יורק קולומביה ‪) 147‬סרט ‪ ;(27250‬מחזור לש" נוסח איטליה‪ ,‬כת"י ירושלי בה"כ‬ ‫האיטלקי ‪) 76‬סרט ‪ ;(45091‬קונטרס לבה"כ מנהג קהילת קורייגיו‪ ,‬תקצ"ו ניו יורק קולומביה ‪) 118‬סרט‬ ‫‪ ;(27244‬סדר תקיעות ע כוונות לבה"כ במילאנו‪ ,‬כת"י ירושלי אוס בניהו ‪) 59‬סרט ‪.(72999‬‬ ‫‪ 69‬נולד במדינת ליטא בשנת ר"ט‪ .‬גר כמה שני בעיר קיוב‪ .‬בשנת רנ"ה גורשו יהודי קיוב‪ ,‬ביניה ר' משה‪ .‬בשנת‬ ‫רס"ו מצאנוהו בלידא‪ .‬את ספרו החל לכתוב בשנת רנ"ה וסיימו בקרי בשנת רע"א‪ .‬נפטר בשנת ר"פ לער‪.‬‬ ‫רבי טעו וחשבו שמחבר 'שוש סודות' היה תלמיד הרמב"‪ ,‬וטעות נובעת מכ שהרבה לבאר סודות‬ ‫הרמב"‪ ,‬ופעמי רבות מכנהו בש "הרב" סת‪ .‬אי להחליפו ע ר' משה הגולה ]מקיוב?[ מתקופת ר"ת‪.‬‬ ‫‪ 70‬הוא הראשו שהעלה מנהג זה‪ ,‬וממנו התפשט בהדרגה אצל המקובלי‪ ,‬ואחריה במחזורי הנפוצי‪ ,‬עד‬ ‫שהתפשט ברוב קהילות ישראל‪.‬‬ ‫‪ 71‬שוש סודות‪ ,‬קורי תקמ"ד‪ ,‬ד פז ע"ב ‪ .‬בדקתי את הנוסח בכת"י המתואר כקדו ביותר‪ ,‬כת"י יוו"א ‪404‬‬ ‫)סרט ‪ (40092‬ד ‪ 119‬ע"א‪ ,‬סע' רס‪ ,‬והוא משנת שכ"ג‪ ,‬ואכ הנוסח הנדפס תוא את כתה"י‪.‬‬ ‫ירושתנו | ספר חמישי תשע"א‬

‫הרב יחיאל גולדהבר‬

‫קנח‬

‫לאחר מכ "יתננו לפיו" ושוב יכוו כוונות ורק לאחריה יתחיל לתקוע‪ .72‬וכ"ה בסידור רבי אשר‬ ‫מבראד‪ ,‬וכ בקונטרס כוונות לתקיעת שופר איטליקי משנת ת"ק לער )כת"י קולומביה ‪,169‬‬ ‫סרט ‪ (27263‬ד ‪/5‬א‪ ,‬שאחרי שתי הברכות כתוב‪" :‬ויטול התוקע השופר בידו ויכוי לעורר‪."...‬‬ ‫הראשו שמזכיר את קיו מנהג הכיסוי מבני עדות המזרח‪ ,‬הוא רבי יחיא צאלח‪ ,‬מענקי‬ ‫חכמי תימ )נפטר בצנעא תקס"ה(‪ ,‬אשר שקוד היה להנחיל את מורשת אבותיו באופ מדויק‪,‬‬ ‫ע זאת קלט ג מ החדשות‪ .‬בתארו את אופ החזקת השופר הוא מקדי שלפני הברכה‬ ‫לוקחי את השופר ביד ורק אח"כ מברכי‪ .‬הוא מביא את הנהגת הכיסוי‪ ,‬אול כתב שהתוקע‬ ‫יאחזנו תחת הכיסוי‪ È˙Ï·˜" :‬לכסות השופר בטליתו ‪ „Ú‬עת הברכה‪ ·˙Î Á"· ·¯‰Â .‬לכסותו‬ ‫·˘‪ ˙Ú‬הברכה ובי כל סימ וסימ"‪.73‬‬ ‫אחריו מצאנו שניי שהיתה לה השפעה רבה בקרב יהודי האימפריה העות'מאנית‪ :‬רבי‬ ‫אברה אלקלעי ורבי חיי פאלאג'י‪ ,‬וה מעתיקי מנהג זה כמנהג הפשוט בספריה שיועדו‬ ‫לקהל הרחב‪ .‬רבי אברה אלקלעי מביא זאת בספרו המפורס 'זכור לאברה'‪ 74‬ורבי חיי‬ ‫פאלאג'י מעתיקו בספרו המפורס 'מועד לכל חי'‪ 75‬שהוא "פסקי דיני ותוכחות מוסר" לפי סדר‬ ‫המועדי‪ ,‬שניה מעתיקי את לשו הא"ר בלא שו הסתייגות‪ ,‬היינו שה מסכימי לדבריו‪.‬‬ ‫המנהג החל אז להתפשט ולהופיע בכמה מחזורי‪ ,‬דוגמת מחזור המיוסד על 'חמדת‬ ‫ימי'‪ 76‬ומחזור מנהג קאטאלו היש בסלוניקי‪.77‬‬ ‫בשנת תרנ"ה ער רבי אליהו גיג רשימת מנהגי עיר וא בישראל  אלגי'ר‪ ,‬שגדולי וטובי‬ ‫כיהנו בה‪ .‬ברשימת המנהגי לא מוזכר מנהג הכיסוי‪ ,‬אבל בהערותיו הוסי מדעת עצמו את‬ ‫דברי 'באר היטב' שיש לכסות השופר‪.78‬‬ ‫רבי יעקב יצחקי‪ ,‬מלפני רבה של דרבנד )בוכרה(‪ ,‬עלה ירושלימה ובה הדפיס מחזור‬ ‫לעדות המזרח‪ ,‬והעתיק את דברי 'דר החיי' על מנהג הכיסוי‪ ,‬ותמה רבות בדבריו‪ ,‬ולא מצא‬ ‫צד סנגור על הכיסוי‪ ,‬ומסקנתו‪" :‬יחזיקו מתחת לבגדו‪ ,‬כדי לצאת ידי שניה"‪.79‬‬ ‫אחרו חביב הלא הוא ראש גולת יהדות בבל – רבי יוס חיי בספרו ב איש חי‪ ,‬שכתב‬ ‫כדבר פשוט‪" :‬יכסה השופר עד גמר הברכות‪ ,‬וצרי שיאחזנו בידו בעת הברכה מכוסה"‪.80‬‬ ‫‪72‬‬ ‫‪73‬‬ ‫‪74‬‬ ‫‪75‬‬ ‫‪76‬‬ ‫‪77‬‬ ‫‪78‬‬ ‫‪79‬‬ ‫‪80‬‬

‫משנת חסידי אמשטרד תפ"ב‪ ,‬דפי קיזקיח‪ .‬תודה למכובדי הרב יוס אביב"י שהפנני לכ‪.‬‬ ‫פסקי מהרי"‪ ,‬ב"ב תשס"ד‪ ,‬הל' תק"ש סעי נט‪ .‬ג כא קשה להניח שכ היה המנהג הנפו בתימ – אפילו‬ ‫בזמנו – שהרי בכל סידורי תימ לא מופיע מנהג הכיסוי‪.‬‬ ‫שאלוניקי תקנ"ח‪ ,‬או"ח‪ ,‬אות ר )ר"ה(‪ ,‬סי' תקפה סע' ה‪ ,‬ד קלה ע"א‪ .‬צוי בפקודת אליעזר )לעיל הערה ‪.(12‬‬ ‫שאלוניקי תרכ"א‪ ,‬סי' יד סע' ט‪.‬‬ ‫שאלוניקי תקס"ג‪ ,‬על פי חמד"י והחיד"א )נדפס עוד בחיי החיד"א(; שאלוניקי תקע"ו‪ ,‬ד קז ע"א‪.‬‬ ‫שאלוניקי תרכ"ט‪ ,‬בהסכמת חכמי קהילת הקאטאלוני ש ובראש רבי שמואל ארדיטי‪ ,‬ד נה ע"ב‪" :‬ואח"כ‬ ‫יבר ויכסה השופר בשעת הברכות ואומר‪ ."...‬אול ברוב אינו מופיע‪ ,‬כדוגמת מנהג אלג'יר‪ ,‬ליוורנו תרס"א‪.‬‬ ‫זה השלח‪ ,‬מנהגי ר"ה‪ ,‬חלק ויגש אליהו‪ ,‬ס"ק ב‪.‬‬ ‫מחזור אהלי יעקב‪ ,‬ירושלי תרס"ח‪ ,‬ד קיח ע"א‪.‬‬ ‫בא"ח‪ ,‬שנה א‪ ,‬פרשת נצבי‪ ,‬סעי טו‪ .‬ומש לכה"ח )סופר( סימ תקפ"ה ס"ק יד‪.‬‬

‫ירושתנו | ספר חמישי תשע"א‬

‫מנהג כיסוי השופר בשעת הברכות‬

‫קנט‬

‫אול במחזורי רבי בנוסח המזרח‪ ,‬ג מתקופה מאוחרת‪ ,‬לא העלו זכרו של המנהג‪.81‬‬ ‫‪‚‰Ó‰ ÏÚ ÌȯگÚÓ‰‬‬ ‫בשנת תקכ"ג ער ¯·‪ χÂÓ˘ ÛÒÂÈ È‬מודיליאנו‪ ,‬מרבני שאלוניקי‪ ,‬תשובה ארוכה בנידו‪ .‬השואל‬ ‫פנה אליו ושאלו א עליו לאחוז השופר בידו בעת הברכה א לאו‪ .‬אחרי שהארי בחבילות של‬ ‫ראיות שבברכות המצוות יש לאחוז את המצוה בידו קוד שמתחיל לבר‪ ,‬תמה רבי יוס‬ ‫שמואל‪" :‬מה שהביא הבאה"ט בש הב"ח‪ ,‬ומלבד שלא נמצא בב"ח‪ ,‬מה טע יש בו‪ ...‬והרוצה‬ ‫לקיי את דבריו‪ ,‬יכול לאחוז את השופר ולכסותו בבגדו"‪ ,‬ומסיי בעדות‪" :‬ושמעתי שיש קצת‬ ‫עושי כ"‪.82‬‬ ‫רבי דוד לוריא מביחוב א הוא דחה את המנהג בשתי ידיי‪" :‬אי נראה נכו המנהג שהביא‬ ‫בא"ר שצרי לכסות השופר בשעת הברכה‪ ,‬ובמטה אפרי ביארו שצרי לכסותו במפה שעל‬ ‫השולח‪ ,‬ואי נראה‪ ,‬שהרי צרי שתהא המצוה מזומנת לפניו בידו לכתחילה‪ .‬ובאמת בהגהות‬ ‫מנהגי שלפנינו כתוב הלשו ˘'‪ ÏÂÎÈ‬לכסותו' ולא הזכיר שצרי‪.83"...‬‬ ‫בקוב התורנימחקרי 'כנסת הגדולה' שיצא לאור בוורשה הבירה‪ ,‬פרס אחד מהקוראי‬ ‫שהסתתר תחת הגלימה בש 'גלימא'‪ ,‬הערות שונות‪ .‬אחת מה היא השגה על דברי 'מטה אפרי'‬ ‫אלו‪ .84‬הוא הביא ראיות רבות שיש להחזיק את המצוה ביד בשעת הברכה‪ ,85‬והביא דוגמא אחת‬ ‫בה אי מחזיקי – כשמבר ברכת המזו ביחידות לא יחזיק את הכוס בידו‪ ,‬וכתב הב"ח שהוא על‬

‫‪81‬‬ ‫‪82‬‬ ‫‪83‬‬ ‫‪84‬‬ ‫‪85‬‬

‫נכו לברר א אכ נהגו כ בבגדד‪ ,‬או שמא רק העתיק כדרכו מספרי הלכה‪ .‬המקו לספק זה הוא ספר‬ ‫'מנחה בלולה'‪ ,‬כת"י מאת רבי עזרא ראוב דנג'ור – צעיר תלמידיו של רבי עבדאללה סומ‪ ,‬ובערוב ימיו כיה‬ ‫כ'חכ באשי' לבגדאד – שהקפיד לשמור על מנהגי בגדאד‪ .‬הוא רש ספר תפלה ומנהגי מפורטי בעבור‬ ‫יהודי בגדד שהיגרו להודו‪" ,‬מפי סופרי ומפי ספרי הלכה למעשה"‪ .‬סדר התקיעות‪ ,‬היינו ההלכות והתחינות‬ ‫תופס כעשרה עמודי‪ ,‬ואילו את מנהג הכיסוי לא הזכיר! )כת"י ששו ‪ ,13‬סרט ‪ ,44940‬עמ' מהנה(‪.‬‬ ‫לשניי ממקורבי רבי יוס חיי היו בבגדאד בתי דפוס‪ ,‬ורוב סידורי התפלה הודפסו על יד‪ .‬הראשו‬ ‫הוא ר' עזרא הנזכר והשני הוא רבי שלמה בכור חוצי‪ ,‬וכמוב שנוסח התפלה משק את רוח בית מדרש של‬ ‫חכמי בבל ובראש בעל 'ב איש חי'‪ .‬במחזור 'חיי טובי' שהדפיס בכור חוצי בשנת תרנ"ב‪ ,‬לא הובא מנהג‬ ‫הכיסוי‪ ,‬למרות שהארי מאוד בכל פרטי התקיעות )דפי סדעא(‪ ,‬ומעניי שרוב מקורותיו המה ממט"א‪.‬‬ ‫ואילו במחזור 'זכרו טוב' שהדפיס הרב דנגו'ר‪ ,‬בגדאד תרע"ב )ד צו ע"א(‪ ,‬מופיע מנהג הכיסוי בפרוטרוט‪:‬‬ ‫"צרי לכסות השופר בעת הברכה ויאחזנו בידו מכוסה‪ ,‬ויבר"‪.‬‬ ‫מחזורי שנערכו על פי 'חמדת ימי'‪ :‬שאלוניקי תקס"ג; שאלוניקי תקפ"ח; מנהג ספרדי בקושטא‪ ,‬ליוורנו‬ ‫תקצ"ז‪ ,‬דפי עועח; כנ"ל‪ ,‬ליוורנו תר"ז‪ ,‬עמ' קזקטו; כנ"ל‪ ,‬וינה תר"‪ ,‬דפי פטצב; כנ"ל‪ ,‬ליוורנו תרנ"ד‪,‬‬ ‫עמ' קזקטו; כנ"ל‪ ,‬ליוורנו תרצ"ז‪ ,‬דפי עחעט; מנהג ספרד‪ ,‬ליוורנו תר"‪ ,‬עמ' ‪.9290‬‬ ‫ראש משביר‪ ,‬שאלוניקי תקפ"א‪ ,‬ח"א הל' שופר‪ ,‬סימ ל‪ .‬העתיקו רבי אליהו מני אב"ד חברו‪ ,‬זכרונות אליהו‪,‬‬ ‫ירושלי תרצ"ו‪ ,‬מערכת ש‪ ,‬סעי ג‪ .‬מעניי הוא שברשימת מנהגי קהילתו 'בית יעקב' בחברו‪ ,‬שיח יצחק‪,‬‬ ‫ירושלי תרס"ב‪ ,‬ד קסה‪ ,‬שהונהגו עלידו על פי מנהגי בית אל בירושלי‪ ,‬התעל מנידו הכיסוי‪.‬‬ ‫קדמות הזוהר )לעיל הערה ‪.(34‬‬ ‫בדפוס כתוב‪' :‬יד אפרי' והוא ט"ס‪ ,‬וצ"ל‪' :‬מטה אפרי'‪.‬‬ ‫כגו‪ :‬ברכה על קריאת התורה‪ ,‬על אוכל‪ ,‬כוס של ברכה‪ .‬ג לגבי ההנהגה המובאה במג"א שבשעת ברכת‬ ‫המזו יש לכסות הפת‪ ,‬דעתו נוטה כדעת החולקי עליו ושיש לגלותו‪.‬‬ ‫ירושתנו | ספר חמישי תשע"א‬

‫הרב יחיאל גולדהבר‬

‫קס‬

‫פי סוד‪ .86‬והוא מסיי את מאמרו בתמיה‪" :‬אבל בברכת השופר איני יודע מ"ט לא יאחזנו בידו‬ ‫כמו בס"ת ומגילה‪ ,‬ועכ"פ יהא מונח לפניו‪ ,‬וכיסוי זה למה‪.87"‡Â‰ „ÂÒ‰ ÈÙ ÏÚ Èχ ,‬‬ ‫לאחרונה נודע שכותב המאמר הוא הגאו אדר"ת‪ ,‬רבה הגדול של מיר ובסו ימיו בירושלי‪,‬‬ ‫שעל גליו ספר 'מטה אפרי' שברשותו‪ ,‬חזר ושנה את דבריו‪" :‬לא ידעתי שו טע לזה‪,‬‬ ‫ואדרבה היה נראה לי דווקא לאוחזו בידו‪ ,‬כדי כל דבר שמברכי עליו כמש"כ בסי' ר"ו‪ .‬ואולי‬ ‫דזהו כשהברכה על עצ הדבר‪ ,‬משא"כ עיקר המצוה והברכה על השמיעה ע"כ אי לאוחזו‬ ‫בידו‪ ,‬שיש לטעות דזהו המצוה‪ .‬ומצאתי בבאר היטב ס"ס תקצ"ג שכ"כ בש הב"ח‪ ,‬ולפי‬ ‫הנראה כוונתו בשעת ברכות המוס‪ ,‬ולא בשעת ברכת לשמוע ושהחיינו‪ ,‬וצ"ע בהב"ח‪ .‬אחר‬ ‫זמ רב בא לידי ספר קדמות ספר הזוהר להגאו האדיר רד"ל זצ"ל‪ ,‬ומצאתי בענ ב' ]ש[העיר‬ ‫בזה למה הצריכו לכסותו‪ ,‬ובר מ די הוא הפסק גדול כשמחפש התוקע השופר אחר הברכה‪.‬‬ ‫‪.88"Â˙ÂÒÎÏ ·ÎÚÓ È‡Â‬‬ ‫שני חידושי נשנו בדבריו‪ .‬תחילה מביא טע מחודש קרוב לטעמו של בעל 'אבני נזר'‪ ,‬שעיקר‬ ‫הברכה היא על הקול ועל ˘‪ ˙ÚÈÓ‬התקיעה ולא על עצ השופר והתקיעה עצמה‪ .‬אול החידוש‬ ‫היותר משמעותי‪ ,‬שהוא לעצמו מצא מקו לבטל את המנהג ועיכב מלכסות את השופר‪ .‬הרי לפנינו‬ ‫מעשה רב שנהג כ‪.‬‬ ‫‡‪ÈÂÒÈΉ ˙¯Âˆ ‡ ÔÙÂ‬‬ ‫ראה ראינו שהפשרה לכסות השופר ובמקביל להחזיקו בידו‪ ,‬פשרה זו הגיעה מארצות המזרח‬ ‫כפי שהעלה לראשונה רבי יוס שמואל משאלוניקי‪ ,‬ולאחריו הציע כ רבי דוד לוריא מביחוב‬ ‫כשהוא משער שכוונת הא"ר היא‪" :‬שאי צרי לגלותו לפני כל הציבור‪ ,‬אלא די בזה שהתוקע‬ ‫אוחזו בידו ויכלו לכסותו בטליתו וכיו"ב‪ ,‬אבל לא במפה שעל השולח"‪ .89‬חכ נוס מחכמי‬

‫‪86‬‬

‫‪87‬‬ ‫‪88‬‬ ‫‪89‬‬

‫טעה והחלי בי הב"ח לב"י‪ .‬ותמצית העני כ הוא‪ :‬ברכת המזו טעונה כוס‪ ,‬לפי דעת רוב הראשוני‬ ‫שאפילו ביחיד המבר‪ ,‬יש לו לבר על הכוס‪ .‬דעת הזוהר ח"ב קנז ע"ב‪ ,‬ח"ג רמו ע"א‪ ,‬זוה"ח רות‪ ,‬שביחיד‬ ‫אינה טעונה כוס‪ .‬הב"י בסימ קפב כותב שראה מדקדקי החוששי לשתי הדעות‪ ,‬מניחי הכוס על השולח‬ ‫ואי תופסי אותו בידיה‪ ,‬והסכימו לו הרמ"א והט"ז‪ .‬אול הב"ח תמה על פשרה זו והשיג על הב"י‪" :‬קשה‬ ‫לנהוג כ‪ ,‬כיו שדעת רוב הפוסקי שברכהמ"ז טעונה כוס אפילו ליחיד דכ הוא מסקנת התלמוד‪ ,‬פשיטא‬ ‫שצרי לתפוס הכוס בידו‪ ,‬א כ אי לנו לנהוג מנהגינו על דר הקבלה כל שהוא נגד מסקנת התלמוד"!‬ ‫כנסת הגדולה‪ ,‬ד )תרנ"א(‪ ,‬עמ' ‪ ,96‬בעריכת ר' יצחק סובאלסקי‪ .‬צויי בשד"ח הנ"ל‪ .‬ג בעל שד"ח עצמו‬ ‫השתת בפרסו מאמרי בקוב זה‪ .‬ג רבי רפאל אהר ב שמעו – ב אותה תקופה – ערער על המנהג‬ ‫מטע זה )ראה לעיל הערה ‪.(56‬‬ ‫המאמר ב'כנסת הגדולה' וכ דבריו בגליונו על מט"א‪ ,‬הובאו ב'לשכת חשאי'‪ ,‬נספח לספרו של האדר"ת‪,‬‬ ‫תפלת דוד‪ ,‬הוצאת אהבת שלו‪ ,‬ירושלי תשס"ד‪ ,‬עמ' קלגקלד‪ .‬תודה לידידי הרב אליעזר יהודה בראדט‬ ‫שהפנני למקור חשוב זה‪.‬‬ ‫לעיל הערה ‪.34‬‬

‫ירושתנו | ספר חמישי תשע"א‬

‫מנהג כיסוי השופר בשעת הברכות‬

‫קסא‬

‫המזרח העלה כ‪ ,‬הוא רבי יעקב יצחק מדרבנד‪" :‬נראה שנכו ליטול השופר בידו בשעת ברכה‪,‬‬ ‫ויכסנו בטליתו לקיי דברי הגהות מנהגי"‪.90‬‬ ‫אול המנהג הפשוט בכל רחבי אירופה‪ ,‬קהילות אשכנז ופולי‪ ,‬היה לכסותו לגמרי ללא מגע‬ ‫יד‪ ,‬וכרהיטות לשו 'מטה אפרי'‪" :‬ונוהגי לכסות השופר במפה פרוסה על השלח‪ ,‬ויהיה מכוסה‬ ‫עד גמר הברכות שנוטלו מש לתקוע בו"‪ .‬וכ רהיטות לשו 'אבני נזר'‪" :‬המנהג לכסות השופר‬ ‫במפה עד אחר הברכה"‪ .‬רבי מהדרי להסתיר את השופר בתיק של טלית או בתיק המיוחד לכ‪.91‬‬ ‫ר' שריה דבליצקי ערער תחילה על המנהג מדעת עצמו‪ ,‬מטע די אחיזת החפ בשעה‬ ‫שמברכי עליו‪ ,‬וג התחבולה של הנחת היד על הכיסוי לא מצאה ח בעיניו‪ ,‬שהרי הפוסקי‬ ‫לא העלו תכסיס זה בנוגע לברכה על ארבע מיני‪ .92‬לאחר זמ חזר בו לאחר שראה ספרי רבי‬ ‫שקיבלו את המנהג‪ ,‬אבל הציע להחזיק את השופר בידיו ממש מתחת לכיסוי‪.93‬‬ ‫לסיכו‪ .‬נית לומר ללא חשש שהמנהג נוצר בראשית תקופת האחרוני באזור מזרח‬ ‫אירופה‪ ,‬וע התפשטותו קיבל טעמו גווני שוני‪ ,‬עד שכעבור מאתיי שנה התפשט ברוב‬ ‫קהילות ישראל‪ .‬וא א לא נחזיר את המנהג לקדמותו‪ ,‬עכ"פ יש לדעת שיכול התוקע לנסות‬ ‫את השופר אחרי הברכה‪ ,‬כדי שהתקיעות דחובה יישמעו ברמה ובצלילות‪.‬‬

‫‪90‬‬ ‫‪91‬‬

‫‪92‬‬ ‫‪93‬‬

‫לעיל הערה ‪.79‬‬ ‫כ נהגו צדיקי רבי שהלכו בדר החסידות‪ .‬ר' שריה דבליצקי שליט"א העיד ג הוא שהמנהג הפשוט‬ ‫ש"מכסי בתיק של טלית גדול"‪ ,‬אול דעתו נוטה לכסותו לגמרי ובמקביל להחזיקו ביד‪ ,‬וכלשונו‪" :‬אפשר ג‬ ‫שיחזיק בידו ממש השופר תחת המפה‪ ,‬וכ אמר לי ת"ח חשוב שראה כ נוהגי בפני גדולי באונגר‪ ,‬וכ‬ ‫נוהגי ג אצלנו כבר איזה שני" )זה השלח‪ ,‬ח"ב‪ ,‬ב"ב תשכ"ב‪ ,‬עמ' פד(‪ .‬וכ הכריע ב'קצור הלכות‬ ‫מועדי'‪ ,‬עמ' לט‪" :‬מניחי השופר על הבימה מכוסה תחת מפה‪ ,‬ובעל תוקע יחזיק בברכות את השופר בידו‬ ‫הימנית תחת המפה‪ ,‬וא יש לו כמה שופרות יניח את כול תחת המפה כדי שהברכה תחול על כול‪ ,‬א לא‬ ‫יחזיק בידו רק את השופר שרוצה לתקוע בו כעת"‪.‬‬ ‫זה השלח‪ ,‬ח"א ב"ב תשי"ח‪ ,‬עמ' מו‪ .‬תמוה על בקי שכמותו שנעל ממנו שכבר קדמוהו גדולי וטובי‪.‬‬ ‫זה השלח‪ ,‬ח"ב‪ ,‬ב"ב תשכ"ב‪ ,‬סי' תקפה‪ .‬בשו"ת צי אליעזר ח"ז סי' כז מפלפל בדבריו וסובר שיכול‬ ‫להחזיקו מבעד למפה ואינו צרי להחזיקו בידיו ממש‪.‬‬ ‫ירושתנו | ספר חמישי תשע"א‬