The Dialogue of Forgiveness
The Dialogue of Forgiveness Shabbat Shuvah 5770 The Jewish Center Rabbi Yosie Levine
1
A woman buys a talking parrot in the pet store. She brings it home only to discover that the parrot does nothing but insult her. Every word out of his mouth is thoroughly obnoxious and laced with profanity. The woman tries to get the bird to behave. But to no avail. Day in and day out – it’s nothing but a barrage of nasty insults. Finally, the woman is totally fed up. She can’t take it anymore. It just has to stop. She takes the birds and puts him in the freezer and closes the door. There’s no relief. The parrot just goes on and on – until suddenly: silence. The woman thinks to herself: Ohmigod. What have I done? I killed the parrot. She opens the freezer door. The parrot is fine. He steps calmly out of the freezer and he says, “I just want to say how sorry I am – especially if I’ve offended you in any way. Starting right now, I promise never to insult you and or use any foul language ever again. Can you forgive me?” The woman is beside herself. She says, “OK – I forgive you.” And then parrot goes on: "Can I just ask you one question: What did the chicken do?"
For those of you who have the custom of using a chicken for Kapparos – you may find yourself asking this same question tomorrow afternoon. Either way, the question I’d like to ask today is this: When did forgiveness become such an important Jewish value? The word מחילהnever appears in the Torah. If you comb through the 613 mitzvos of the Rambam or Rav Saadiah Gaon – you won’t find an entry for the mitzvah of forgiveness. There isn’t one. And yet we’re all taught from a very young age that forgiveness – especially before Yom Kippur – is entirely indispensable. Why? What’s the magic of mehila and where did this all come from? What I’m proposing is that this morning we take a tour back through time to see if we can get to the bottom of this mysterious thing called forgiveness. What I hope is that – in the process – we’ll discover something fundamental – and really quite radical about the very nature of forgiveness. Let’s begin with the Rambam. There are two key sources that I want to learn with you as a jumping off point: רמב"ם הלכות חובל ומזיק פרק ה.1 הלכה ט שהמזיק ממון חבירו כיון ששלם מה שהוא חייב לשלם נתכפר לו,אינו דומה מזיק חבירו בגופו למזיק ממונו אבל חובל בחבירו אע"פ שנתן לו חמשה דברים אין מתכפר לו ואפילו הקריב כל אילי נביות אין מתכפר לו .ולא נמחל עונו עד שיבקש מן הנחבל וימחול לו הלכה י
2
ואסור לנחבל להיות אכזרי ולא ימחול לו ואין זו דרך זרע ישראל אלא כיון שבקש ממנו החובל ונתחנן לו פעם ראשונה ושניה וידע שהוא שב מחטאו וניחם על רעתו ימחול לו ,וכל הממהר למחול הרי הוא משובח רוח חכמים נוחה הימנו. .2רמב"ם הלכות תשובה פרק ב הלכה ט אין התשובה ולא יום הכפורים מכפרין אלא על עבירות שבין אדם למקום כגון מי שאכל דבר אסור או בעל בעילה אסורה וכיוצא בהן ,אבל עבירות שבין אדם חבירו כגון החובל את חבירו או המקלל חבירו או גוזלו וכיוצא בהן אינו נמחל לו לעולם עד שיתן לחבירו מה שהוא חייב לו וירצהו ,אע"פ שהחזיר לו ממון שהוא חייב לו צריך לרצותו ולשאול ממנו שימחול לו ,אפילו לא הקניט את חבירו אלא בדברים צריך לפייסו ולפגע בו עד שימחול לו ,לא רצה חבירו למחול לו מביא לו שורה של שלשה בני אדם מריעיו ופוגעין בו ומבקשין ממנו ,לא נתרצה להן מביא לו שניה ושלישית לא רצה מניחו והולך לו וזה שלא מחל הוא החוטא ,ואם היה רבו הולך ובא אפילו אלף פעמים עד שימחול לו. הלכה י אסור לאדם להיות אכזרי ולא יתפייס אלא יהא נוח לרצות וקשה לכעוס ובשעה שמבקש ממנו החוטא למחול מוחל בלב שלם ובנפש חפיצה ,ואפילו הצר לו וחטא לו הרבה לא יקום ולא יטור וזהו דרכם של זרע ישראל ולבם הנכון אבל העובדי כוכבים ערלי לב אינן כן אלא ועברתן שמרה נצח ,וכן הוא אומר על הגבעונים לפי שלא מחלו ולא נתפייסו והגבעונים לא מבני ישראל המה.
Now – there’s a lot going on here and we could spend all of our time this morning just trying to unpack these two Rambams. What I’d like to do is focus on five questions. You don’t have to remember them – I’ve formulated them for you on your source sheets. 3. Questions on the Rambam: 1) Why repeat? What is the need for the Rambam to essentially write the same ?halachah twice 2) If forgiveness is not a mitzvah, why is it so crucial that its absence prevents one on Yom Kippur? For something that is not even anכפרה from achieving obligation, this seems disproportional. 3) If forgiveness is not granted, why does the sin bounce from the wrongdoer to the . This is stunning. How are weוזה שלא מחל הוא החוטא victim? The Rambam writes: ?to understand the obligation of the victim to forgive 4) Why does the Rambam keep returning to the notion that forgiveness is the way of ?the Jewish people? What is the source for this? What is its meaning ?5) What does it mean that it is cruel not to forgive So now we can push the question back one step. We have a basis – and a pretty strong one at that – for the need for forgiveness as evidenced in the writings of the Rambam. ?The question is: What’s his source? Where did he get it from .4תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף צב עמוד א תני' .אע"פ שהוא נותן לו ,אין נמחל לו עד שיבקש ממנו ,שנאמר :ועתה השב אשת וגו' .ומנין שאם לא מחל לו שהוא אכזרי? שנאמר :ויתפלל אברהם אל האלקים וירפא אלקים את אבימלך וגו'.
3
בראשית פרק כ.5 וַ ֵֶב ֵ י ָק ֵד בֵ י, א וַ ִ ַ ע ִמ ָ בְ ָרהָ ְרצָ ה הַ ֶגֶב1 And Abraham journeyed from thence toward the . ִגְ ָרר, ר; וַ ָגָרland of the South, and dwelt between Kadesh and Shur; and he sojourned in Gerar. , אֲ ח ִֹתי ִהוא; וַ ִ ְלַח,ֹ ב וַ ֹאמֶ ר בְ ָרהָ אֶ ל ָ( ָרה ִא ְ'ו2 And Abraham said of Sarah his wife: 'She is my . אֶ ת ָ( ָרה, וַ ִ ַ)ח, *ְ ָרר+ֶ ֶמל+ֶ אֲ בִ ימֶ לsister.' And Abimelech king of Gerar sent, and took Sarah. ,ָֹיְ לָה; וַ ֹאמֶ ר לו. ַ ַ חֲ לוֹ ה,+ֶהי אֶ לאֲ בִ ימֶ ל, ִ ֱ ג וַ ָבֹא א3 But God came to Abimelech in a dream of the night, .עלַת ָ עַ ל0 ְ , וְ ִהוא,'ָ מֵ ת עַ להָ ִא ָ ה אֲ ֶרל ַָק ְח/ְ ִהand said to him: 'Behold, thou shalt die, because of the woman whom thou hast taken; for she is a man's wife.' יק2ִ ַ הֲ גוֹי *ַצ,'א ָק ַרב אֵ לֶיהָ ; וַ ֹאמַ ר—ה, ,+ֶימל ֶ ִ ד וַ אֲ ב4 Now Abimelech had not come near her; and he said: .' ַ'הֲ רֹגLORD, wilt Thou slay even a righteous nation? חי3 ִ מ ָרה3 ְ וְ ִהיאגַ ִהוא,מַ רלִ י אֲ ח ִֹתי ִהוא3 א ה א, ֲ ה ה5 Said he not himself unto me: She is my sister? and .יתי זֹאת ִ (ִ ָ ע,ַ י56ַ ֹ ב ִנ ְקי ְ ה א; ְ תָ לְ בָ בִ יshe, even she herself said: He is my brother. In the simplicity of my heart and the innocency of my hands have I done this.' ִָ י בְ ת6 נֹכִ י י ַָדעְ ִ'י3 ַ* ,, ֲ ו וַ ֹאמֶ ר ֵאלָיו האלקי ַ ח6 And God said unto him in the dream: 'Yea, I know ֵ6 מֵ חֲ ט ֹולִ י; עַ ל,/נֹכִ י או ְֹת3ַ* +ֹ( וָ אֶ ְח,ֹאת9 ָ עָ ִ(ית/ ְ לְ בָ בthat in the simplicity of thy heart thou hast done this, . ָ לִ נְ *ֹעַ אֵ לֶיה,/א ְנתַ ִ'י, and I also withheld thee from sinning against Me. Therefore suffered I thee not to touch her. ,/ֵל ַ עַ ְד. ַ5 וְ יִ ְת,ִ ינָבִ יא ה א6 הָ ֵב אֵ ֶתהָ ִאי, ז וְ עַ ָ'ה7 Now therefore restore the man's wife; for he is a אַ ָ'ה וְ כָ ל,ִ ימוֹת ָ'מ ת6 ע2ַ מֵ ִיב/ וֶ ְחיֵה; וְ ִאאֵ י ְנprophet, and he shall pray for thee, and thou shalt live; .+ָ אֲ ֶרלand if thou restore her not, know thou that thou shalt surely die, thou, and all that are thine.' וַ יְ ַדֵ ר אֶ ת, וַ ִ ְק ָרא לְ ָכלעֲבָ ָדיו, ַ ֶֹקר+ֶ אֲ בִ ימֶ ל6ֵ ְַ ַ ח ו8 And Abimelech rose early in the morning, and called . ְמאֹד,זְ נֵיהֶ ; וַ ִ ְירא הָ אֲ נ ִָי3ְ ,ֶה. ֵבָ ִרי הָ א2ְ ַָלה6 all his servants, and told all these things in their ears; and the men were sore afraid. מה ֶ ָנ. ָ וַ ֹאמֶ ר ל ֹו מֶ העָ ִ(ית, ָ לְ בְ ָרה+ֶ ט וַ ִ ְק ָרא אֲ בִ ימֶ ל9 Then Abimelech called Abraham, and said unto him: :ה גְ ֹדלָה3 ָ חֲ ט,ִ יהֵ בֵ אתָ עָ לַי וְ עַ למַ ְמלַכְ ִ'י6 ,+ָאתי ל ִ ָ' חָ טWhat hast thou done unto us? and wherein have I .ית עִ
1
A woman buys a talking parrot in the pet store. She brings it home only to discover that the parrot does nothing but insult her. Every word out of his mouth is thoroughly obnoxious and laced with profanity. The woman tries to get the bird to behave. But to no avail. Day in and day out – it’s nothing but a barrage of nasty insults. Finally, the woman is totally fed up. She can’t take it anymore. It just has to stop. She takes the birds and puts him in the freezer and closes the door. There’s no relief. The parrot just goes on and on – until suddenly: silence. The woman thinks to herself: Ohmigod. What have I done? I killed the parrot. She opens the freezer door. The parrot is fine. He steps calmly out of the freezer and he says, “I just want to say how sorry I am – especially if I’ve offended you in any way. Starting right now, I promise never to insult you and or use any foul language ever again. Can you forgive me?” The woman is beside herself. She says, “OK – I forgive you.” And then parrot goes on: "Can I just ask you one question: What did the chicken do?"
For those of you who have the custom of using a chicken for Kapparos – you may find yourself asking this same question tomorrow afternoon. Either way, the question I’d like to ask today is this: When did forgiveness become such an important Jewish value? The word מחילהnever appears in the Torah. If you comb through the 613 mitzvos of the Rambam or Rav Saadiah Gaon – you won’t find an entry for the mitzvah of forgiveness. There isn’t one. And yet we’re all taught from a very young age that forgiveness – especially before Yom Kippur – is entirely indispensable. Why? What’s the magic of mehila and where did this all come from? What I’m proposing is that this morning we take a tour back through time to see if we can get to the bottom of this mysterious thing called forgiveness. What I hope is that – in the process – we’ll discover something fundamental – and really quite radical about the very nature of forgiveness. Let’s begin with the Rambam. There are two key sources that I want to learn with you as a jumping off point: רמב"ם הלכות חובל ומזיק פרק ה.1 הלכה ט שהמזיק ממון חבירו כיון ששלם מה שהוא חייב לשלם נתכפר לו,אינו דומה מזיק חבירו בגופו למזיק ממונו אבל חובל בחבירו אע"פ שנתן לו חמשה דברים אין מתכפר לו ואפילו הקריב כל אילי נביות אין מתכפר לו .ולא נמחל עונו עד שיבקש מן הנחבל וימחול לו הלכה י
2
ואסור לנחבל להיות אכזרי ולא ימחול לו ואין זו דרך זרע ישראל אלא כיון שבקש ממנו החובל ונתחנן לו פעם ראשונה ושניה וידע שהוא שב מחטאו וניחם על רעתו ימחול לו ,וכל הממהר למחול הרי הוא משובח רוח חכמים נוחה הימנו. .2רמב"ם הלכות תשובה פרק ב הלכה ט אין התשובה ולא יום הכפורים מכפרין אלא על עבירות שבין אדם למקום כגון מי שאכל דבר אסור או בעל בעילה אסורה וכיוצא בהן ,אבל עבירות שבין אדם חבירו כגון החובל את חבירו או המקלל חבירו או גוזלו וכיוצא בהן אינו נמחל לו לעולם עד שיתן לחבירו מה שהוא חייב לו וירצהו ,אע"פ שהחזיר לו ממון שהוא חייב לו צריך לרצותו ולשאול ממנו שימחול לו ,אפילו לא הקניט את חבירו אלא בדברים צריך לפייסו ולפגע בו עד שימחול לו ,לא רצה חבירו למחול לו מביא לו שורה של שלשה בני אדם מריעיו ופוגעין בו ומבקשין ממנו ,לא נתרצה להן מביא לו שניה ושלישית לא רצה מניחו והולך לו וזה שלא מחל הוא החוטא ,ואם היה רבו הולך ובא אפילו אלף פעמים עד שימחול לו. הלכה י אסור לאדם להיות אכזרי ולא יתפייס אלא יהא נוח לרצות וקשה לכעוס ובשעה שמבקש ממנו החוטא למחול מוחל בלב שלם ובנפש חפיצה ,ואפילו הצר לו וחטא לו הרבה לא יקום ולא יטור וזהו דרכם של זרע ישראל ולבם הנכון אבל העובדי כוכבים ערלי לב אינן כן אלא ועברתן שמרה נצח ,וכן הוא אומר על הגבעונים לפי שלא מחלו ולא נתפייסו והגבעונים לא מבני ישראל המה.
Now – there’s a lot going on here and we could spend all of our time this morning just trying to unpack these two Rambams. What I’d like to do is focus on five questions. You don’t have to remember them – I’ve formulated them for you on your source sheets. 3. Questions on the Rambam: 1) Why repeat? What is the need for the Rambam to essentially write the same ?halachah twice 2) If forgiveness is not a mitzvah, why is it so crucial that its absence prevents one on Yom Kippur? For something that is not even anכפרה from achieving obligation, this seems disproportional. 3) If forgiveness is not granted, why does the sin bounce from the wrongdoer to the . This is stunning. How are weוזה שלא מחל הוא החוטא victim? The Rambam writes: ?to understand the obligation of the victim to forgive 4) Why does the Rambam keep returning to the notion that forgiveness is the way of ?the Jewish people? What is the source for this? What is its meaning ?5) What does it mean that it is cruel not to forgive So now we can push the question back one step. We have a basis – and a pretty strong one at that – for the need for forgiveness as evidenced in the writings of the Rambam. ?The question is: What’s his source? Where did he get it from .4תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף צב עמוד א תני' .אע"פ שהוא נותן לו ,אין נמחל לו עד שיבקש ממנו ,שנאמר :ועתה השב אשת וגו' .ומנין שאם לא מחל לו שהוא אכזרי? שנאמר :ויתפלל אברהם אל האלקים וירפא אלקים את אבימלך וגו'.
3
בראשית פרק כ.5 וַ ֵֶב ֵ י ָק ֵד בֵ י, א וַ ִ ַ ע ִמ ָ בְ ָרהָ ְרצָ ה הַ ֶגֶב1 And Abraham journeyed from thence toward the . ִגְ ָרר, ר; וַ ָגָרland of the South, and dwelt between Kadesh and Shur; and he sojourned in Gerar. , אֲ ח ִֹתי ִהוא; וַ ִ ְלַח,ֹ ב וַ ֹאמֶ ר בְ ָרהָ אֶ ל ָ( ָרה ִא ְ'ו2 And Abraham said of Sarah his wife: 'She is my . אֶ ת ָ( ָרה, וַ ִ ַ)ח, *ְ ָרר+ֶ ֶמל+ֶ אֲ בִ ימֶ לsister.' And Abimelech king of Gerar sent, and took Sarah. ,ָֹיְ לָה; וַ ֹאמֶ ר לו. ַ ַ חֲ לוֹ ה,+ֶהי אֶ לאֲ בִ ימֶ ל, ִ ֱ ג וַ ָבֹא א3 But God came to Abimelech in a dream of the night, .עלַת ָ עַ ל0 ְ , וְ ִהוא,'ָ מֵ ת עַ להָ ִא ָ ה אֲ ֶרל ַָק ְח/ְ ִהand said to him: 'Behold, thou shalt die, because of the woman whom thou hast taken; for she is a man's wife.' יק2ִ ַ הֲ גוֹי *ַצ,'א ָק ַרב אֵ לֶיהָ ; וַ ֹאמַ ר—ה, ,+ֶימל ֶ ִ ד וַ אֲ ב4 Now Abimelech had not come near her; and he said: .' ַ'הֲ רֹגLORD, wilt Thou slay even a righteous nation? חי3 ִ מ ָרה3 ְ וְ ִהיאגַ ִהוא,מַ רלִ י אֲ ח ִֹתי ִהוא3 א ה א, ֲ ה ה5 Said he not himself unto me: She is my sister? and .יתי זֹאת ִ (ִ ָ ע,ַ י56ַ ֹ ב ִנ ְקי ְ ה א; ְ תָ לְ בָ בִ יshe, even she herself said: He is my brother. In the simplicity of my heart and the innocency of my hands have I done this.' ִָ י בְ ת6 נֹכִ י י ַָדעְ ִ'י3 ַ* ,, ֲ ו וַ ֹאמֶ ר ֵאלָיו האלקי ַ ח6 And God said unto him in the dream: 'Yea, I know ֵ6 מֵ חֲ ט ֹולִ י; עַ ל,/נֹכִ י או ְֹת3ַ* +ֹ( וָ אֶ ְח,ֹאת9 ָ עָ ִ(ית/ ְ לְ בָ בthat in the simplicity of thy heart thou hast done this, . ָ לִ נְ *ֹעַ אֵ לֶיה,/א ְנתַ ִ'י, and I also withheld thee from sinning against Me. Therefore suffered I thee not to touch her. ,/ֵל ַ עַ ְד. ַ5 וְ יִ ְת,ִ ינָבִ יא ה א6 הָ ֵב אֵ ֶתהָ ִאי, ז וְ עַ ָ'ה7 Now therefore restore the man's wife; for he is a אַ ָ'ה וְ כָ ל,ִ ימוֹת ָ'מ ת6 ע2ַ מֵ ִיב/ וֶ ְחיֵה; וְ ִאאֵ י ְנprophet, and he shall pray for thee, and thou shalt live; .+ָ אֲ ֶרלand if thou restore her not, know thou that thou shalt surely die, thou, and all that are thine.' וַ יְ ַדֵ ר אֶ ת, וַ ִ ְק ָרא לְ ָכלעֲבָ ָדיו, ַ ֶֹקר+ֶ אֲ בִ ימֶ ל6ֵ ְַ ַ ח ו8 And Abimelech rose early in the morning, and called . ְמאֹד,זְ נֵיהֶ ; וַ ִ ְירא הָ אֲ נ ִָי3ְ ,ֶה. ֵבָ ִרי הָ א2ְ ַָלה6 all his servants, and told all these things in their ears; and the men were sore afraid. מה ֶ ָנ. ָ וַ ֹאמֶ ר ל ֹו מֶ העָ ִ(ית, ָ לְ בְ ָרה+ֶ ט וַ ִ ְק ָרא אֲ בִ ימֶ ל9 Then Abimelech called Abraham, and said unto him: :ה גְ ֹדלָה3 ָ חֲ ט,ִ יהֵ בֵ אתָ עָ לַי וְ עַ למַ ְמלַכְ ִ'י6 ,+ָאתי ל ִ ָ' חָ טWhat hast thou done unto us? and wherein have I .ית עִ
