Va Yikra 2015

‫‪øáäãìåâ ìàéçé ìù åðçìåùî‬‬

‫‪ä"òùú àø÷éå úùøô‬‬

‫‪ïåâøàá åéðáå áåèé÷î éæðëùà ïåùøâ íäøáà éáø ìù í÷ìç‬‬ ‫‪íéìùåøéá úéæðëùàä äìéä÷ä íå÷éùå‬‬ ‫‪äøãñá 'à øîàî‬‬ ‫‪,æ"÷ú ïåéñ ç"øá äöøà åúééìòì äðù äðåîùå íéùù íééúàî úàø÷ì‬‬ ‫‪à"ë÷ú øãàá à"ëá åúøéèôì íéðù òáøàå íéùéîç íééúàî ìâøìå‬‬

‫לזכר נשמת אבי מורי הרה"ח ר' שלמה ב"ר אברהם גד‬ ‫הכ"מ‪ ,‬שזנח את מנעמי הגלות‪ ,‬ובשיא פריחתו עקר‬ ‫מטומאת ארץ העמים ועלה ירושלימה‪ .‬עלה והתעלה‬ ‫בתורה ויראה ונלב"ע ח' באדר תשע"ה‬

‫ייסוד היישוב האשכנזי בירושלים מהול במנה גדושה של ייסורים וצרות ורק מתוך מסירות נפש זכו‬ ‫לייסד אותו‬ ‫הכיסופים לציון הפעימו את לב עם‪-‬ישראל מיום גורש מארצו‪ .‬משאת‪-‬הנפש לציון היא נחלת העם כולו‪,‬‬ ‫על כל חוגיו ושכבותיו ובכל מקומות הימצאו‪ .‬מסימני ההיכר של הכמיהה והכיסופים לציון היו העליות‬ ‫לא"י במשך שנות הגלות‪ .‬בכל הדורות היו יחידים וקבוצות של יהודים שעלו לא"י מתוך הקרבה וחירוף‬ ‫נפש‪ .‬במיוחד יש לציין את העלייה הגדולה של בעלי התוספות‪ ,‬יותר משלוש מאות חכמי אנגליה צרפת‬ ‫ופרובנס‪ ,‬שעלו לארץ בשלהי האלף החמישי‪ ,‬כיובל שנים לאחר מכן עלייתו של רבי יחיאל מפאריז עם‬ ‫בני ישיבתו )ה' י"ט(‪ ,‬ואת עליית הרמב"ן שמונה שנים אחריו‪ ,‬עלייה אשר ממנה פינה ויתד ולהתחדשות‬ ‫היישוב בירושלים‪ .‬כן השאירה רושם עמוק עליית רבי עובדיה מברטנורא‪ ,‬שעלה מאיטליה ירושלימה‬ ‫בשנת רמ"ח‪ .1‬העלייה המשמעותית ביותר הייתה כעבור ארבעים )ר"צ לערך(‪ ,‬בעקבות גירוש יהודי‬ ‫ספרד ממושבותיהם‪ ,‬עלתה עלייה רבתית גדולי חכמים וצדיקים שהאירו בתורתם עיני כל ישראל‬ ‫‪ 1‬הואיל ואנו עומדים כשבועיים ימים לפני חג הפסח‪ ,‬מן הראוי לציין שמפרש המשנה נכנס לשערי העיר בצהרי י"ג ניסן‬ ‫שנת רמ"ח‪ ,‬כפי שמתאר זאת ביומנו בהתרגשות רבה‪ .‬מנמל פאלירמו שבסיציליה הפליג לחופי מצרים‪ ,‬אליה הגיע‬ ‫בכ"א טבת‪ .‬לאחר עיכובים רבים הגיע רגלי לאלכסנדריה בי"ד שבט‪ ,‬ושם הצטרף בשיירת גמלים שעברה במדבר סיני‪,‬‬ ‫וביום ז' בניסן הגיע לעזה‪ ,‬משם ברכיבה על חמור דרך חברון ובית לחם הגיע ירושלימה‪" :‬נסענו מחברון ביום השלישי‬ ‫בי"ג בניסן‪ ...‬ובאנו עד מצבת רחל‪ ..‬וכל אחד ]מהשיירה[ התפלל שם כפי כוחו‪ ...‬ומבית לחם לירושלים כשלושה מילים‬ ‫וכל הדרך מלאה כרמים וזיתים‪ ...‬משם נגלתה העיר המהולל הקרית משושנו‪ ,‬ושם קרענו את בגדינו כחובה‪ ,‬וכאשר‬ ‫עברה עוד מעט נגלה אליהו בית מקדשנו ותפארתנו ההרוס וקרענו קריעה שנייה על המקדש‪ ,‬ובאנו עד שערי ירושלים‬ ‫ונכנסנו בה בשלושה‪-‬עשר לחודש ניסן רמ"ח בצהרים בעצם היום ההוא עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים‪ ,‬ושם בא‬ ‫לקראתנו רב אשכנזי אחד אשר נתגדל באיטליה שמו ר' יעקב די קולומבאנו והביאני אל ביתו ונתאכסנתי עמו כל ימי‬ ‫הפסח"‪ ,‬א' יערי‪ ,‬אגרות א"י‪ ,‬עמ' ‪.127‬‬

‫‪à‬‬

‫‪øáäãìåâ ìàéçé ìù åðçìåùî‬‬

‫‪ä"òùú àø÷éå úùøô‬‬ ‫כדוגמת רבי יוסף קארו‪ ,‬ה'בית יוסף' וחבורתו בעלי ההלכה‪ ,‬ועמו רבי משה קורדבירו וגורי האר"י –‬ ‫בעלי הנסתר‪.‬‬

‫קהל אשכנזים בירושלים‬ ‫משך מאות שנים הללו‪ ,‬בעיקר ממאורעות ה"מוות השחור" באירופה בשנת ק"ט‪ ,‬היו העולים מארצות‬ ‫אירופה כמיעוט מול העולים מאזור הים התיכון‪ .2‬ברבות הימים הלכו ורבו‪ ,‬ואט אט התהוותה קהילה‬ ‫אשכנזית‪ .‬ולמרות שמדי פעם אחזו במנהגם וגם הקימו לעצמם ישיבה ובית‪-‬דין‪ ,‬לא הצליחו להכות‬ ‫שורש‪ ,3‬והייתה כפופה להנהגה של יהודי המזרח‪ ,‬ולנגידות שמושבה בקהיר‪.‬‬ ‫בתקופה זו היו יהודי ירושלים נתונים לחסדם של המושלים‪ ,‬הערבים והתורכים התעללו בהם וסחטו‬ ‫את כספם‪ .‬הקהילה האשכנזית בירושלים בתקופה זו לא הייתה אלא חלק קטן מהאוכלוסייה‬ ‫היהודית‪ .4‬עקב רביצת החובות לא גדלה הקהילה הספרדית העתיקה‪ ,‬וכל‪-‬שכן שקהל האשכנזים לא‬ ‫גדל‪ .‬משהתרבה מספרם של היהודים היו השלטונות מגדילים את תביעותיהם ומטילים עליהם מיסים‬ ‫חדשים‪ ,‬ואילן הכנסות הקהילה מבחוץ לא נשתנו‪.‬‬ ‫עד לחורבן ה"חצר" האשכנזית בירושלים בשנת תפ"א‪ ,‬ישבו האשכנזים בחצר רחבת ידיים עם בית‬ ‫כנסת בתוכה‪ ,‬כשהיא נסגרת מדי לילה‪.‬‬ ‫באגרתו משנת רמ"ח מספר ר' עובדיה מברטנורה על חצר "אשר בו בית כנסת גדול מאוד‪ ,‬ובתוכו בתים‬ ‫רבים וכולם הקדש אשכנזים‪ ,‬ואשכנזיות אלמנות יגורו בה‪ .‬חצרות רבות היו בירושלים ברחוב היהודים‬ ‫כולם של הקדש וכולם מכרו הזקנים‪ ,5‬לא נשאר בהם אחד‪ .‬רק הקדש האשכנזים לא יכלו למכור‪ ,‬כי‬ ‫חוק לאשכנזים וחלקם הוא ואין לעניים אחרים חלק בו"‪ ,6‬תולדותיו של חצר זו ובה"כ שבתוכה‪ ,‬חסר‬ ‫לנו‪ ,‬גם לא ידוע המשך קיומם‪.‬‬ ‫כעבור מאה וארבעים שנה ‪ -‬בשנת שפ"א ‪ -‬עלה השל"ה הקדוש והרים קרנה של היישוב האשכנזי‪ ,‬כפי‬ ‫שהוא מעיד באיגרתו למשפחתו כשנה אחרי עלייתו‪" :‬כי קהל אשכנזים בירושלים הוא בכפל מקהל‬ ‫האשכנזים שבצפת‪ ,‬ובכל יום ויום מתרבים‪ .‬ויש בקהל אשכנזים כמה וכמה אנשים חשובים גדולים‬ ‫‪ 2‬ראה א' ריינר‪' ,‬בין אשכנז לירושלים‪ :‬חכמים אשכנזים בא"י לאחר ה"מוות השחור" '‪ ,‬שלם ד ]תשמ"ד[‪ ,‬עמ' ‪.62-27‬‬ ‫‪ 3‬באגרתו משנת רמ"א מעיד ר' יוסף דמונטנייא האשכנזי על חלקת בית‪-‬קברות מיוחד לאשכנזים בהר הזיתים‪ ,‬אגרות‬ ‫א"י‪ ,‬עמ' ‪.92‬‬ ‫אולם כוחם ירד לקראת סוף שנות הש'‪ .‬במכתב משנת שפ"ה הננו נפגשים בשני פרנסים ספרדיים והאשכנזים‬ ‫נגררים אחריהם‪ .‬ומאידך‪ ,‬שליחים ספרדיים נוסעים גם לפולין ולאשכנז בשנת ת"ס‪ ,‬גם שליחים אשכנזיים שונים‬ ‫נשלחים מטעם עדות הספרדיות לארצות שונות‪ .‬טשטוש העדה האשכנזית רב‪ .‬ההשפעה הספרדית היתה כל כך חזקה‪,‬‬ ‫עד כדי כך שרבם – רבי נתן שפירא – נשא שתי נשים‪ .‬גם‪ ,‬כמובן‪ ,‬שלבושם כלבוש הספרדים‪.‬‬ ‫‪ 4‬רבי יעקב חאגיז מרבני ירושלים כותב לפני שנת תל"ג‪" :‬האשכנזים שבכאן שהם מיעוטא דמיעוטא"‪ ,‬שו"ת הלכות‬ ‫קטנות‪ ,‬קונטרס לגיטין סי' ו‪.‬‬ ‫‪ 5‬ביאור הדברים‪ ,‬אצל מכובדי פרו' אלחנן ריינר‪' ,‬הנהגת הקהילה בירושלים בשלהי התקופה הממלוכית‪ :‬תעודות‬ ‫ובירורים בשולי "פרשת הזקנים"‪ ,‬שלם ו ]תשנ"ב[‪ ,‬עמ' ‪.81-23‬‬ ‫‪ 6‬אגרות א"י‪ ,‬עמ' ‪ .129‬על חכמים נוספים בעדה האשכנזית בתקופה זו‪ ,‬ראה‪ :‬א' דוד‪' ,‬לתודלות הקהילה האשכנזית‬ ‫בירושלים במאה הט"ז'‪ ,‬ותיקין‪ :‬מחקרים בתולדות היישוב‪ ,‬רמת גן‪ ,‬תשל"ה‪ ,‬עמ' ‪.35-25‬‬

‫‪á‬‬

‫‪øáäãìåâ ìàéçé ìù åðçìåùî‬‬

‫‪ä"òùú àø÷éå úùøô‬‬ ‫בתורה"‪ .7‬על ה"חצר האשכנזי" מרמז השל"ה באיגרתו במשפט אחד‪" :‬גם קהל אשכנזים יושבים‬ ‫מסוגרים"‪ 8,‬היינו בתוך חצר סגורה‪ .‬כעבור ארבע שנים בשנת שפ"ה‪ ,‬מעיד עולה מאיטליה ]ר' דניאל‬ ‫פינצי[ שבכל העיר הגדולה לא נמצא אלא שני בתי‪-‬כנסת האחד אשכנזי והוא קטן‪" :‬שכל האשכנזים‪,‬‬ ‫והחכם כמוהר"ר ישעיה בראשם‪ ,‬הולכים שם‪ .‬ויש להם מנהגים טובים‪.9"...‬‬ ‫גורלו של החצר האשכנזית קשור בקשר בל ינתק עם מדיניותם האכזרית של השליטים המוסלמים‪.‬‬ ‫חורבן הראשון של החצר‪ :‬בשנת שפ"ה נתכהן מוחמד אבן פארוח' כמושל העיר מטעם האימפריה‪ ,‬כל‬ ‫כהונתו החזיקה שנתיים ימים‪ ,‬אבל בשנתיים אלו הצליח ברוב אכזריותו להרוס את היישוב‪ ,‬עד עפר‪.10‬‬ ‫לאחר מאמצים מרובים הצליחו היהודים לשקם את החורבות‪ ,‬וכבר בשנת ת"י אנו שומעים על חצר‬ ‫אשכנזית 'חיה ותוססת'‪.11‬‬ ‫קורות הקהילה משנת ת"מ ואילך‪ :‬כאמור‪ ,‬למרות שכלפי חוץ היו כפופים לקהילה הספרדית‪ ,‬קהל‬ ‫האשכנזים היה מאורגן בפני עצמו‪ ,‬עם רב ובית‪-‬דין שלהם‪ ,‬ומוסדות משלהם‪ .12‬הם התרכזו ברובע‬ ‫מיוחד‪ ,‬המפורסם בשם "החצר"; חצר גדולה שהיו בה ארבעים דירות‪ ,‬בית מדרש ובית‪-‬דין‪ .‬ידועים לנו‬ ‫שמות סופרי הבי"ד והשדרי"ם שהקהילה שלחה בשנים תמ"ה‪-‬ת"ס‪ ,13‬כשהרב המכהן היה רבי משה‬ ‫ב"ר יעקב הכהן‪ ,14‬עם פטירתו בשנת תנ"ט הוצע הרבנות לרבי דוד אופנהיים אב"ד ניקלשבורג‬ ‫והמדינה‪ ,‬ובשנת תס"א נשלח לו כתב הכתרה‪ ,‬חתום בידי ל"ד גדולים וחקרי לב הקהילה וראשיה‪,‬‬ ‫ומינוהו ל'נשיא ארץ‪-‬ישראל'‪ ,‬אב"ד וריש מתיבתא‪.15‬‬ ‫בינתיים הגיעו חובות הקהילה לסכומים עצומים‪ ,‬הפרנסים לוו כספים מהערבים בריבית קצוצה‪,‬‬ ‫ובמשך הזמן נוספו על הקרן ריבית‪ ,‬מתנות וקנסות‪ .‬משראו המלווים כי אין ביכולתם לסלק החובות‪,‬‬ ‫‪ 7‬אגרות א"י‪ ,‬עמ' ‪.216‬‬ ‫‪ 8‬שם‪.‬‬ ‫‪ 9‬מ' בניהו‪' ,‬ספור דברים מורגלים בירושלים'‪ ,‬אסופות א ]תשמ"ז[‪ ,‬עמ' רלו‪.‬‬ ‫‪ 10‬על תקופה קשה זו‪ ,‬האריכה מ' רוזן בספרה 'הקהילה היהודית בירושלים במאה הי"ז'‪ ,‬תל אביב תשמ"ה‪.‬‬ ‫‪ 11‬מתיאורו של ר' משה פוריית שישב אז בירושלים‪ ,‬יצא בשליחות הקהל האשכנזי‪ ,‬בדרכו הדפיס את ספרו 'דרכי ציון'‪,‬‬ ‫בו תיאר את סדרי החיים בעיר‪ .‬בין הדברים מתאר ב'תיאור‪-‬חי' את החצר האשכנזית ובתוכה בה"כ אחד ושני בתי‬ ‫מדרשות‪ ,‬מסעות א"י‪ ,‬עמ' ‪ .282‬כאמור‪ ,‬היות ואנו נמצאים לפני חג הפסח כדאי להעתיק מתיאורו על ההכנות לחג‬ ‫בעיר‪" :‬קמח לפסח מכים כל אחד לעצמו‪ ,‬אבל יש גם קמח פסח בשוק‪ .‬רוב האנשים קונים את החיטה בתמוז ותולים‬ ‫אותה שלא תהיה לחה ולא תנבוט‪ ...‬בליל פסח ]אחר ערבית[‪ ,‬אומר החזן בקול את הברכה 'לקרוא את ההלל' וכל‬ ‫הקהל אומר הלל‪ .‬בחזן אינו שר "הודו" ו"אנא"‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪.292‬‬ ‫בפרק זה מצליחים האשכנזים להחזיק מעמד‪-‬מה בעיר‪ .‬היה להם "רב מורה" רבי נתן שפירא מקראקא מח"ס טוב‬ ‫הארץ‪ ,‬ואפילו "נשיא לאשכנזים"‪ .‬הם גם שולחים שליח מיוחד בשנת תט"ו‪ .‬בשנת תל"ד נמצא רבי שבתי באר שליח‬ ‫משותף לירושלים‪ ,‬צפת וחברון‪.‬‬ ‫‪ 12‬רבי אברהם הלוי ממצרים‪ ,‬שו"ת גנת ורדים‪ ,‬קושטא תע"ז‪ ,‬ח"א יו"ד כלל ג סי' ה‪.‬‬ ‫‪ 13‬א' יערי‪ ,‬שלוחי א"י‪ ,‬ירושלים תשי"א‪ ,‬עמ' ‪.321-312‬‬ ‫‪ 14‬גנת ורדים‪ ,‬שם‪ .‬בשנת תנ"ב התמוטט בה"כ האשכנזי‪ ,‬ומנהיגם – ר' משה הכהן פעל רבות להשגת פירמאן לתיקון‬ ‫ההרס‪ ,‬ושלח שדרי"ם גם לצפון אפריקה לאסוף כספים על כך‪ ,‬הרב דוד עובדיה‪ ,‬קהלת צפרו‪ ,‬ה‪ ,‬ירושלים תשנ"ב‪ ,‬עמ'‬ ‫כא‪-‬כה‪.‬‬ ‫‪ 15‬שו"ת נשאל דוד‪ ,‬ראש כרך ב‪.‬‬

‫‪â‬‬

‫‪øáäãìåâ ìàéçé ìù åðçìåùî‬‬

‫‪ä"òùú àø÷éå úùøô‬‬ ‫לחצו עליהם בשיטות אכזריות ביותר‪ ,‬והקהילה גוועה מרעב‪ ,16‬שוועתם לאחיהם בארצות מוצאם‬ ‫עשתה פרי‪ ,‬ולמרות הסכומים העצומים שנתרמו‪ ,‬אבל עד שהכספים הגיעו לידי הפרנסים בירושלים‬ ‫נעשו האשכנזים שוב בעלי חובות‪ .17‬כן‪ ,‬לשם בנין בית הכנסת וה"חצר" לוו עוד כספים מהערבים‪.18‬‬ ‫בשנת תס"א עלה המון רב‪ :‬רבי יהודה החסיד משעדליץ‪ ,‬מייסד בית המדרש ה"חורבה" בירושלים‪,‬‬ ‫שנקרא על שמו‪ ,‬ואתו סיעה גדולה של חסידים ואנשי מעשה שהיו כרוכים אחריו‪ ,‬המה ובני‬ ‫משפחותיהם – כאלף וחמש מאות נפש לערך‪ ,‬הייתה העלייה הגדולה ביותר בבת‪-‬אחת‪ ,‬שלא הייתה‬ ‫כמוה דורות רבים לפניה ואף לא לאחריה‪ ,‬ועוררה תסיסה עצומה בכל מקום שעברה‪ .‬לעולים הובטחה‬ ‫תמיכה מיוחדת מקהילות אשכנז‪ ,‬אולם לאחר שנודע על מותו של המנהיג‪ ,‬חמשה ימים אחר בואו‬ ‫ירושלימה‪ ,‬חלו עיכובים במשלוח הכספים‪ ,‬והחבורה כבר החלה להתפורר‪.19‬‬ ‫תקופה זו הינה מן הקשות ביותר שידעה ירושלים‪ .‬כדי להבין את עומק השבר‪ ,‬יש להקדים ולתאר את‬ ‫גודל היישוב לפני העלייה‪ ,‬ואת הציפיות שקיוו להפיק טובה ממנה‪ .‬לפני עליית ריה"ח גרו בעיר כ‪300-‬‬ ‫משפחות‪ ,‬ועליית ריה"ח שהכפיל את האוכלוסייה‪ ,‬לא יכלה שלא להטביע את חותמה על ניהול‬ ‫הקהילה‪ .‬עוד לפני העלייה היו הוצאת הקהל מגיעות לסומים עצומים‪ .‬מנהגי הקהל קיוו להבנות‬ ‫מהעלייה הגדולה‪ ,‬שתטה את לבן של קהילות אירופה לפעול לטובת הקהל‪ .‬ובפטירת המנהיג ובנפול‬ ‫העדה‪ ,‬לא זו בלבד שתוכנית הקיווי בוטלה‪ ,‬אלא אף הוטל עליו משא נוסף‪ .‬לעזרתם של הנשארים‬ ‫מחבורת ריה"ח‪ ,‬שהתרכזו במחיצת חתנו ר' ישעיה‪ ,‬באה חבורה שנייה‪ ,‬אמנם לא גדולה בכמותה אך‬ ‫חשובה באיכותה‪ ,‬כדלהלן‪.‬‬ ‫כעבור שנה –בתס"ב‪ ,‬עלתה מאיטליה חבורה נוספת‪ ,‬ובראשה המקובל רבי אברהם רוויגו ממודינא‪.‬‬ ‫במשך שנים התכונן לעלייה ועוד בשנת תנ"ח שלח את תלמידו‪ ,‬ר' מרדכי אשכנזי‪ ,‬לתור את הארץ‬ ‫ולהכין לו בית‪ .‬אחרי שהפקיד סכום כסף גדול "כדי לאכול פירותיהם שנה שדנה לשובע על אדמת‬ ‫קודש"‪ ,‬הפליגה החבורה מליוורנו‪ .‬הנסיעה אשר ארכה חמשה שבועות‪ ,‬הייתה מייגעת ביותר‪ ,‬ולאחר‬ ‫טלטולים רבים הגיעו ירושלימה בב' באדר‪ .‬אולם לרוע מזלם‪ ,‬גם עליהם נחתה צרה‪ ,‬ביקש רא"ר לישב‬ ‫בשלוה וליהנות מזיווה של תורה תוך דיבוק‪-‬חברים‪ ,‬והנה קפצה עליו רוגזה של צרות‪ .‬תיכף עם בואם‬ ‫פרצה מגפת‪-‬דבר ובה נספו כמה ממקורביו וקרוביו‪.‬‬ ‫‪ 16‬שלוחי א"י‪ ,‬שם; מ' בניהו‪' ,‬חליפת אגרות בין הקהלה האשכנזית בירושלים ור' דוד אופנהיים'‪ ,‬ירושלים ג ]תשי"א[‪,‬‬ ‫עמ' קח‪-‬קכט‪.‬‬ ‫‪ 17‬רבי משה חאגיז‪ ,‬שפת אמת‪ ,‬אמשטרדם תס"ז‪ ,‬דף כו ע"א‬ ‫‪ 18‬שלוחי א"י‪ ,‬עמ' ‪.324-323‬‬ ‫באגרתו מגולל ר' גדליה מסמיאטיץ מבני החבורה של ריה"ח‪ ,‬את התלאות שעברו הקהילה עם התמוטטות בה"כ‬ ‫בשנת תנ"ב‪ ,‬ועל השתדלנות המרובה לשיקומו‪ ,‬מסעות א"י‪ ,‬עמ' ‪ .332‬אפיזודה אחת לכבוד פסח‪ :‬ר' גדליה מספר פע"א‬ ‫נכנס כלב למסגד עומר והקאדי הורה להרג בעטיו את כל הכלבים‪ .‬הנערים המוסלמים שהרגו את הכלבים הכריחו את‬ ‫היהודים להוציא הפגרים אל מחוץ לעיר‪" .‬ופעם אחת הייתי אני בבית הריחיים לטחון חיטים לפסח‪ ,‬והיו עמי כמה‬ ‫יהודים‪ ,‬ובתוך כך בא קול גדול שהערביים גוררים כלבים מתים ברחוב‪ .‬והיינו יושבים בבית הריחיים מסוגרים עד‬ ‫שעברו הרשעים"‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪.362‬‬ ‫‪ 19‬מ' בניהו‪' ,‬ה'חברה קדושה' של רבי יהודה החסיד ועלייתה לארץ‪-‬ישראל'‪ ,‬ספר היובל לשז"ר‪ ,‬ירושלים תש"ך‪ ,‬עמ'‬ ‫קלג‪-‬קפב‪.‬‬

‫‪ã‬‬

‫‪øáäãìåâ ìàéçé ìù åðçìåùî‬‬

‫‪ä"òùú àø÷éå úùøô‬‬ ‫לאחר שהתאושש ר' אברהם מאבלו החל להגשים את מטרתו העיקרית‪ ,‬והיא הקמת ישיבה בירושלים‪.‬‬ ‫שותפו לייסוד הישבה היה ר' ישעיה חתנו של ריה"ח‪ .‬שרידי חבורת ריה"ח הצטרפו לישיבה‪ .20‬רא"ר לא‬ ‫זכה לשבת בארץ ימים רבים‪ .‬הסבל הרב בירושלים‪ ,‬ובייחוד של העולים החדשים אשר ידעו דוחקות‬ ‫ורעב‪ ,‬הכריח אותו לצאת כשד"ר‪ ,‬ובמשך תשע שנים נשלח שלוש פעמים בשליחות העיר לאיטליה‬ ‫והולנד‪ ,‬ובפעם השלישית )תע"ד( נפל מרוב עינוי וצער‪ ,‬כרע ונפל ומת‪.21‬‬ ‫בינתיים פנו לעשירים מילידי הארץ להלוואות בריבית קצוצה של כ‪ 40-‬אחוז‪ .‬למעלה מעשרים שדרי"ם‬ ‫יצאו לתפוצות הגולה להציל את העולים החדשים‪ ,‬אולם לרוע מזלם‪ :‬אחדים לא הצליחו לחזור ארצה‪,‬‬ ‫ואלו שכן חזרו כספם לא הספיק כדי מחייה‪ ,‬וכמובן שהחובות תפחו והלכו‪ ,‬עד שפקעה סבלנותם של‬ ‫הערבים והעלו באש את בה"כ‪ ,‬כפי שיתואר להלן‪ .‬ולא רק זאת‪ ,‬אלא פורעניות שונות אשר התרגשו‬ ‫ובאו עליהם על ראשם בשרשרת‪ .‬בשנים תס"א‪-‬תס"ו עברו צרות קשות ומרות‪ ,‬מגיפות‪ ,‬חובות‪ ,‬גרושים‪,‬‬ ‫נבצר מהם להכות שורשים בעיר‪ .‬והקהילה התפוררה‪.‬‬ ‫שנים תס"ד‪-‬תפ"ז היו שנים הקשות ביותר לכלל יישוב היהודי בעיר‪ .‬מאז המרד המקומי של תושבי‬ ‫העיר בשליח הסולטן היו היהודים נתונים בפחד מפני הערבים המקומיים‪ ,‬הוטלו עליהם קנסות כבדים‬ ‫שגררו צרות מעל ראש‪ ,‬וכמובן שמתי מעט מהשארית האשכנזים נותרו ללא מגן‪ .22‬בשנת תפ"א התנפלו‬ ‫הערבים על החצר ובה"כ ושרפו אותם עד היסוד‪ ,23‬ואסרו את מנהיגי הקהילה‪ .‬עשרה קבין של צר‬ ‫ומצוק ירדו על הקהילה‪ ,‬כפי שמשתקף מעדותם המצמררת של 'פקידי קושטא' לקהילות אירופה משנת‬ ‫תצ"ה על גסיסת הקהל האשכנזי ושריפת בה"כ‪" :‬מפני חמת המציק כי ראינו לבני אשכנז גם עליהם‬ ‫עבר כוס חובות מים הרעים מאז ועד הנה אנחנו מחשים עד אשר יניח ה' לאחינו וירשו גם הם משכנות‬ ‫הרועים‪ ..‬כי מיום אשר ידו פרש צר בבה"כ ובעו"ה נעשה קרעים קרעים‪ ,‬הנה בני אשכנז עומדים‬ ‫להתפלל בעזרת ה' של הספרדים"‪ ,24‬באותו סגנון מעיד רבי משה חאגיז בשנת ת"צ לערך‪" :‬בעו"ה מיום‬ ‫שנשרף בה"כ עומדים להתפלל הצנע לכת על עזרתא דבירושלים‪ ..‬ובחוץ מתפללים האשכנזים"‪.25‬‬ ‫המצוקה הייתה כל כך איומה‪ ,‬שהקהילה הקטנה לא יכלה אפילו לשלוח שלחים לגולה להסביר את‬ ‫מצבם‪ ,‬כי לא הספיקה ידם להוצאות‪-‬הדרך‪ .‬ואז פנו באגרות אל בני קהילות אשכנז ושפכו לפניהם את‬ ‫מר לבם‪.26‬‬ ‫אולם הודות לסייעתא דשמיא ירושלים לא נעזבה לחלוטין ע"י האשכנזים; למרות התפוררות ארגון‬ ‫‪ 20‬אגרות א"י‪ ,‬ירושלים תש"י‪ ,‬אגרת לז‪ .‬וראה י' מאן‪' ,‬התיישבות המקובל ר' אברהם רוויגו וחבורתו בירושלים בשנת‬ ‫תס"ב'‪ ,‬ציון‪ ,‬ו ]תרצ"ד[‪ ,‬עמ?‬ ‫‪ 21‬שלוחי א"י‪ ,‬עמ' ‪.351-347 ;166-165‬‬ ‫‪ 22‬תיאור חי על כך נמצא בתביעות לפירעון החובות מתוך כרכי 'בית משפט השרעי' בעיר‪ ,‬ראה‪ :‬א' כהן‪ ,‬יהודים בבית‬ ‫המשפט המוסלמי‪ :‬המאה הי"ח‪ ,‬ירושלים תשנ"ו‪ ,‬עמ' ‪.218-206‬‬ ‫‪ 23‬ר' מנחם ב"ר שלמה הלוי‪ ,‬שארית ישראל‪ ,‬אמשטרדם תק"ג‪ ,‬פרק לד‪ .‬בה"כ נשאר סגור משך תקופה ארוכה כערובה‬ ‫בעד החובות‪.‬‬ ‫‪ 24‬מ' בניהו‪' ,‬קהל אשכנזים בירושלים'‪ ,‬ספונות‪ ,‬ב ]תשי"ח[‪ ,‬עמ' קעא‪.‬‬ ‫‪ 25‬פרשת אלה מסעי‪ ,‬אלטונא תצ"ג‪ ,‬דף ז ע"א‪.‬‬ ‫‪ 26‬שלוחי א"י‪ ,‬עמ' ‪.522‬‬

‫‪ä‬‬

‫‪øáäãìåâ ìàéçé ìù åðçìåùî‬‬

‫‪ä"òùú àø÷éå úùøô‬‬ ‫הקהילה‪ ,‬האשכנזים לא אמרו נואש‪ ,‬וכשבעים נפשות נשארו במסירות נפשם‪ ,27‬אבל רבים מהם‬ ‫הוטמעו‪ ,‬עם הזמן‪ ,‬בקהל הספרדי‪ .28‬חודשים אחדים אחרי שריפת בה"כ לווה רבי יעקב אשכנזי כסף‬ ‫מהערבים עבור האשכנזים; הערבים איימו על הספרדים בזקיפת החובות של האשכנזים עליהם‪ ,‬מפני‬ ‫שהם מסתירים אותם‪ .‬כמובן שהידיעה המרה על חורבן הקהילה הגיעה חיש‪-‬מהר לחו"ל‪ ,‬וקהילות‬ ‫ישראל באירופה פעלו רבות להחזרת בית הכנסת וה'חצר' לאחיהם המסכנים‪ .‬אולם מאמצים אדירים‬ ‫אלו לא עשו פרי‪ ,‬ושתי סיבות לכך‪ :‬גורמים חיצוניים‪ ,‬היינו ממשלות האירופיות וגם הממשל הטורקי‬ ‫עיכבו את העברת הכספים וגורם פנימי‪ :‬היו וויכוחים בין ראשי הקהילה לעסקנים‪ ,‬וויכוחים בין‬ ‫הספרדים לאשכנזים‪ ,‬עובדות כואבות אלו עמדו לרועץ מול העברת הכספים – והקהילה הירושלמית‬ ‫לא זכתה לשיקום‪.29‬‬ ‫וויכוחים אלו גרמו לסכסוכים בין ראשי הקהילה הספרדית לבין האשכנזים המסכנים שעדיין נותרו‬ ‫בעור שיניהם בעיר‪ .‬הרי המצב המדיני והכלכלי הקשה פגע‪ ,‬כאמור‪ ,‬גם בקהילה הספרדית‪ ,‬ובשנת ת"ע‬ ‫הקימו 'וועד פקידי א"י' בקושטא במטרה לשם שיקום העיר‪ .‬הם הסכימו לקבל עליהם את‬ ‫האפוטרופסות של ירושלים "ושלחו לשם שליח מיוחד לרפאות את מזבח ה' ההרוס"‪ .30‬בעתות צרה‬ ‫ומצוקה היו היהודים המקורבים למלכות עומדים בפרץ ומבקשים לפני השלטון בקושטא על עמם‬ ‫באה"ק‪ ,‬ותכופות הטו את לבו ולב שריו לטובה‪ .‬על ידי כך נעשו ראשי קהלת קושטא אפוטרופסי‬ ‫היישוב הספרדי גם בעניינים פנימיים וממנים פקידים וראשי הישיבות בא"י‪ .31‬הוועד פנה גם לקהילות‬ ‫אשכנז‪ ,‬אולם הכסף לא הגיע‪ .‬בשנת תצ"ה הזהיר הוועד את הקהילות באשכנז‪ ,‬שאם יוסיפו להתעלם‬ ‫תקרוס גם הקהילה הספרדית בעול החובות‪ ,‬וגם אזהרה זו לא נענתה‪.‬‬ ‫בשנת תצ"ז יצא שליח האשכנזים מהעיר לקושטא כדי להשפיע על הפקידים שיוסיפו להשתדל עבורם‪.‬‬

‫‪ 27‬כן מפורש במכתבם של 'פקידי קושטא' לקהילות אירופה משנת תצ"ה‪ ,‬כי מספר האשכנזים בעיר הוא שבעים נפש‪:‬‬ ‫"הנה בני אשכנז עומדים להתפלל בעזרת ה' של הספרדים קהלה בפני עצמה בכלל אתה מוצא שבעים‪ .‬והגוים בעלי‪-‬‬ ‫החובות שרקו ויחרקו שן על הספרדים שמאבדים את ממונם כל הון יקר ונעים"‪ ,‬בניהו שם‪.‬‬ ‫‪ 28‬כעדות ר' משה ירושלמי משנת תקכ"ט‪" :‬אסור לו ליהודי אשכנזי ‪ ...‬להכנס לירושלים‪ ...‬וכל זאת בגלל מעשה חברה‬ ‫חסידים שעלו עם ר' יהודי החסיד השני ע"ה‪ ...‬לוו חסידים מן הישמעאלים שלוש מאות כיסים‪ ...‬וכשהיגע זמן הפירעון‬ ‫נחבשו בתפיסה ורבים הוכו עד מוות ורהים נמלטו ורבים מתו‪ ...‬ומאז ואיך אסור לו ליהודי אשכנזי ליישב בירושלים‬ ‫אם לא‪ ...‬שילבש מלבושי תורגמה וידבר בלשונם‪ .‬בית הכנסת שלהם סגור על מסגר בתורת משכון"‪" ,‬ידי משה"‪,‬‬ ‫מסעות א"י לא' יערי‪ ,‬תל אביב תש"ו‪ ,‬עמ' ‪ .448‬ואולי עובדא זו תסביר המסופר במכתבו של רבי בנימין מרדכי נבון‬ ‫ראב"ד בירושלים‪ ,‬משנת תקצ"ח‪" :‬מרוב החובות וגלות העכו"ם ברחו כולם ]האשכנזים[ מפעה"ק ונשמו הבתים ונחרב‬ ‫הביה"ק‪ ,‬ולא נשאר שום אחד מבני אשכנז‪ ,‬ואפילו אם היה שבא אחד להשתטח על קברי צדיקים היה בהחבא מפני‬ ‫רשעת הגויים‪ ,‬והיה כך יותר ממאה שנה שלא דרך בה רגל אשכנזי"‪ ,‬מ' בניהו‪' ,‬תשובה לר' בנימין מרדכי נבון'‪ ,‬סיני כד‪,‬‬ ‫תש"ט‪ ,‬עמ' רט‪ .‬מן ההכרח לומר שכוונתו לאשכנזים שלא הסתירו את עצמם!‬ ‫מאז חורבן ה"חצר" ניכרת מגמה של גידול במספר האשכנזים בקהילות הגליל‪ ,‬תחילה בצפת וכעבור שנים בודדות‬ ‫גם בטבריה‪ .‬בקהילות האשכנזיות בגליל התפתחו ועם עליית ה"חסידים" הגדולה השנת תקל"ז‪ ,‬כבר היה בהן גרעין‬ ‫ובסיס להרחבתן‪.‬‬ ‫‪ 29‬ראה מאמרו של בניהו 'חליפת אגרות'‪ ,‬לעיל הע' ‪.16‬‬ ‫‪ 30‬שו"ת אדמת קודש‪ ,‬א‪ ,‬דף קלב ע"א‪.‬‬ ‫‪ 31‬חומר עשיר על תפקידם של פקידי קושטא בעזרת היישוב נמצא בפנקסם‪ ,‬נחקר ותועד ע"י י' ברנאי‪ ,‬בספרו 'יהודי‬ ‫א"י המאה הי"ח‪ :‬בחסות פקידי קושטא‪ ,‬ירושלים תשמ"ב‪.‬‬

‫‪å‬‬

‫‪øáäãìåâ ìàéçé ìù åðçìåùî‬‬

‫‪ä"òùú àø÷éå úùøô‬‬ ‫ה"וועד" נעתר לבקשתם ושלחו שד"ר לקהילות אשכנז‪ ,‬בצירוף תכנית להקים ארגון משותף לשתי‬ ‫הקהילות תחת השגחת ה"וועד"‪ ,‬ושכל קהילה תנהל בית כנסת ובית‪-‬דין נפרד‪ .‬כנראה שגם הצעה זו לא‬ ‫עשתה רושם‪.32‬‬

‫יריעה הבאה תוקדש לעלייתו של רבי אברהם גרשון מקיטוב‪ ,‬ובניו‪ ,‬וחלקם בהחייאת הקהילה‬ ‫האשכנזית בעיר‬

‫"‪"ãéñç äãåäé 'ø øöç‬‬ ‫‪(é"øú äéôìãìéô) õøàååù óñåäé éáøì 'õøàä úåàåáú' øôñä ìù úéìâðàä äøåãäîä êåúî øåéà‬‬

‫‪øáäãìåâ ìàéçé ,íåìù úáù úëøáá‬‬

‫‪ 32‬בראש ספרו 'אלה מסעי' האריך רבי משה חאגיז לברר הצעה זו‪.‬‬

‫‪æ‬‬